ישראל פולס

ניתוק החשמל ועצירת המשאיות בעזה הם נשק לגיטימי

p
המחבר
בקצרה
כל עוד אין איום ממשי לשלטונו של חמאס, תימשך מלחמת ההתשה ויגבר איום הרקטות. הדרך הכמעט יחידה של ישראל לאלץ את חמאס להפסיק את האש, מבלי לכבוש את הרצועה, היא לנקוט בפעולה דרמטית ולהוכיח שהסגר יכול להיות הרבה יותר גרוע.

לאחר שהפסקת אש נוספת, שביעית במספר, קרסה ויותר מ-160 רקטות נורו מעזה ביממה אחת – שיא שיגורים מאז החל מבצע "צוק איתן", הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום לאומה [20 באוגוסט]: "זוהי המכה הקשה ביותר שחמאס ספג מאז הקמתו". גם במהלך הנאום, כמו לאורך כל היום, נשמעו בכל יישובי עוטף עזה אזעקות. אלה העמידו את קביעתו הנחרצת של ראש הממשלה בספק גדול.

חמאס אכן ספג מכה, שכונות רבות בעזה נהרסו ונחרבו, אך ישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה ומנהיגיה של המדינה החזקה במזרח התיכון שרויים במבוכה. חיסולם של שלושת בכירי חמאס ובהם ראאד עטאר, מהאחראים לחטיפת גלעד שליט, ומוחמד אבו שמאלה, מפקד החטיבה הדרומית של חמאס, כמו גם ניסיון הפגיעה במוחמד דף (שעדיין לא ברור אם הוא חי או מת), אין בהם די כדי להכריע את חמאס. עובדה. חמאס ממשיך לירות.

המערכה הצבאית ברצועת עזה נמשכת כבר 45 ימים [נכון ל-21 באוגוסט], כפול ממלחמת יום כיפורים שנמשכה כשלושה שבועות קשים מאוד. אז, למרות ההפתעה, צה"ל הצליח לכתר את הארמיה השלישית המצרית ולשנות לחלוטין את פני המערכה. חמאס אינו צבא מצרים. ירי הרקטות והמרגמות משבש את חיי האזרחים, אך אינו מאיים על קיומה של ישראל.

ובכל זאת דבר אחד דומה מאפיין את שתי המערכות, שכארבעים שנים מפרידות ביניהן. במלחמת יום הכיפורים, הטראומטית במלחמות ישראל, הצבא המצרי היה ערוך ונחוש להשיב לעצמו, בכל מחיר, את הכבוד שנרמס במלחמת ששת הימים [1967]. כמוהו, גם חמאס נחוש כעת להילחם בישראל, מלחמה של להיות או לחדול על כבודה ועתידה של התנועה. לכן, שום דבר מלבד הכרעה ברורה לא יסיטו אותו ממטרתו. גם לא המחיר הכבד שכבר שילמו תושבי הרצועה במהלך המבצע.

ב-1973 זיהתה ממשלת ישראל מיד את האיום המסוכן של צבא גדול שפלש לשטחה ואיים על ביטחונה. ממשלת נתניהו הנוכחית, לעומת זאת, נותרה תקועה בקונספציה צבאית שעיקרה הוא הרתעה ולא הכרעה. אבל כל ניסיון להביא להסדרה ברצועת עזה מול חמאס, שיישאר הריבון, ולא לחולל שינוי מהותי בשטח, נדון לכישלון.

כל עוד לא הושגה מול חמאס הכרעה ברורה, כל עוד הנהגתה המדינית לא נפגעה ושרידותה של התנועה לא נמצאת בסכנה, ימשיכו גדודי עז-א דין אל-קסאם להתעצם, להשתכלל, לאיים ולשבש את חיי אזרחי מדינת ישראל.

תפיסה ההסדרה וההרתעה שנוסתה ב"עופרת יצוקה" [2009-2008] ו"עמוד ענן" [2012] לא עצרה את התעצמות חמאס. הירי תלול המסלול על הדרום נמשך כמעט 14 שנים, והוא מתפתח ומשתכלל משנה לשנה. זו בלי ספק מלחמת ההתשה הארוכה ביותר שידעה ישראל מעודה, אם כי היו בה הפסקות ארוכות נטולות אש. עתה חמאס מנסה לגרור את ישראל למלחמת התשה רצופה, יומיומית, שיש בה ירי רקטות גם על מרכז הארץ.  

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיגרר להתשה שכזו. לאורך תעלת סואץ התחוללה משנת 1968 ועד 1970 מלחמת התשה של צבא מול צבא. החזית הייתה רחוקה מהעורף, שלא היה מעורב במלחמה כלל. מלחמת התשה ארוכה כזאת אינה יכולה להתרחש היום, כשישראל נתונה לאיום מתמיד של רקטות על עריה ויישוביה, לרבות צפונה מתל אביב. זו תהיה מכה אנושה לכלכלתה, היא תוביל לפגיעה במורל אזרחיה ולפגיעה חמורה בכושר ההרתעה של ישראל – לא רק בזירה הפלסטינית אלא כלפי המזרח התיכון כולו.

ישראל חייבת ליזום ולא להיגרר. ישראל חייבת להכריע את המערכה הצבאית מול חמאס. ההרתעה שאבדה לא תושב ללא הכרעה וללא איום ממשי על שלטון חמאס.

ההדלפה מתוך הקבינט המדיני-ביטחוני בדבר ההשלכות של כיבוש עזה, כאילו הוא עלול לסבך את ישראל במבצע צבאי ממושך ולהסב לנו אבדות כבדות, הזיקה לישראל. מנהיגי הזרוע הצבאית והמדינית של חמאס הבינו היטב את המסר המרגיע, על פיו לא נשקפת סכנה לשרידותה של התנועה. כלומר, אם צה"ל אינו מתכוון להיכנס לעומק הרצועה ונכון רק להתפרס לאורך קו הגבול, המסקנה המתבקשת היא שהזרוע הצבאית יכולה להמשיך לשגר רקטות אינספור לעבר ישראל, כי אין סכנה ממשית לשלטונה ולאחיזתה ברצועה.

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים בעולם. מבצע צבאי בתוך אוכלוסייה אזרחית הוא מורכב ובעל השלכות רבות על תדמיתה של ישראל, הנתונה כבר עתה במתקפה בינלאומית עזה בגין פגיעה באזרחים חפים מפשע, שרבים מהם שימשו מגן אנושי לגדודי עז א-דין אל-קסאם. אבל בין כיבוש עזה לבין מתן מכה אנושה לארגון טרור, הנופל עשרות מונים בכוחו וציודו מצה"ל, המרחק גדול מאוד והאפשרויות הן רבות.

ישראל בזבזה את הקרדיט הבינלאומי שקיבלה בתחילת המבצע להכריע את חמאס באמצעות פעולה קרקעית. הצמרת הביטחונית והמדינית לא זיהתה את נחישות חמאס להילחם את מה שנחשב מבחינתו כאם כל המלחמות. מכל מקום, כיתור העיר עזה בטנקים ואילוץ ההנהגה המדינית לצאת ממחבואה, נראה כעת כתסריט לא מעשי. המומנטום בוזבז, ודעת הקהל הבינלאומית כבר לא תאפשר לישראל פעולה נרחבת שתגבה עוד הרוגים ופצועים והרס נוסף בעזה החרבה. 

חמאס נלחם כדי להסיר את הסגר שהטילה ישראל על הרצועה בעקבות ההפיכה הצבאית שביצע לפני שבע שנים. הדרך הכמעט יחידה של ישראל להכריע את חמאס, מבלי לכבוש את הרצועה, היא להוכיח לחמאס שהסגר והחנק עליו יכולים להיות גרועים ומסוכנים יותר לשלטונה ושרידותה של התנועה.

עזה לכודה גיאוגרפית בין מצרים וישראל. המוצא לים סגור ומסוגר אף הוא על ידי ישראל. אבל באופן פרדוקסאלי, במהלך מבצע "צוק איתן", בעוד הרקטות משוגרות ולוחמי עז א-דין אל-קסאם תוקפים ממנהרותיהם, מעבר כרם שלום המשיך לפעול כמעט כבימי שגרה ולהזרים חומרי גלם ומזון לרצועת עזה. כלומר יד אחת של צה"ל מכה ויד שנייה מספקת את תצרוכתה של עזה. זו סיטואציה מוזרה שאין לה אח ורע בעולם. במהלך ימי הלחימה, כמו בימי שגרה, כ-400 משאיות ישראליות עמדו בתור מדי יום במעבר הסחורות ופרקו מזון וחומרי גלם לעזה כאילו אין מלחמה וכאילו אין רצון ישראלי לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי להביא להכרעה. נהגי המשאיות הביטו על המלחמה הניטשת סביבם, כשמסועי המעבר פועלים כסדרם.

האם סגירת מעבר כרם שלום אינה הפעלת לחץ סביר על תנועה שהפרה פעם אחר פעם את הפסקות האש? האם אין זה הגיוני שזכותה של מדינה המותקפת ברקטות לסרב לספק מוצרי קיום למי שמשגר ללא הפסקה את אותן הרקטות, ואינו חדל גם לאחר כל כך הרבה הרוגים, פצועים והרס אדיר של שכונות מגוריו? הרתעה של חמאס יכולה להתממש כאמור רק אם התנועה תחוש שעתידה כתנועה נתון בסכנה.

לאחר שישראל פגעה בתחנת הכוח של רצועת עזה, רוב אספקת החשמל מגיעה מישראל. הפסקת זרם החשמל מישראל לעזה עלולה להביא למשבר הומניטארי וללחץ של הקהילה הבינלאומית כולה על ישראל. אבל חמאס חייב להבין, כי ככל שיסלים את ההתקפות על ישראל וימשיך לאיים על אזרחיה – ניתוק החשמל המגיע מישראל לרצועה, הוא נשק אפשרי ואפילו לגיטימי.

ישראל חייבת להצהיר קבל עם ועולם, כי תנקוט מהלכי התנתקות מוחלטת מעזה, כולל הפסקת העברת סחורות וניתוק החשמל, אם חמאס לא יפסיק את האיום על חיי אזרחיה. התנתקות מוחלטת מעזה היא איום משמעותי על חמאס, יותר מכל הפצצת בתים ריקים של פעילי עז א-דין אל-קסאם וירי לשטחים פתוחים. צה"ל תקף עד כה אלפי מטרות, עד שמה שמכונה "בנק המטרות" כמעט ואזל. ועדיין, צה"ל לא השיג את המטרה העיקרית שהציבה ישראל כיעד: להביא שקט לעריה ואזרחיה.

לכן, בהנחה שמבצע קרקעי נוסף עלול להסב אבדות כבדות, נותרה לישראל אפשרות אחת: הידוק הסגר על עזה כדי להוכיח להנהגת חמאס שהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע.

נכון, בעבר כתבתי כאן כי הסגר על עזה היה טעות אסטרטגית, אבל ישראל נמצאת כעת בשלב דרמטי קיצוני מול חמאס. גם העמקת הסגר והידוקו הוא מהלך דרמטי קיצוני. מול ארגון המאיים, גם אחרי 45 יום של מבצע צבאי נגדו, לפתוח את שערי הגיהינום לאזרחי ישראל, נדרשת פעולה אחרת, קיצונית, שלא נוסתה בעבר. לפני שיהיה מאוחר ומסובך עוד יותר. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: palestine, israel, humanitarian crisis, hamas, gaza strip, blockade

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept