ישראל פולס

מי עומד מאחורי העמדות של אל ג'זירה

p
המחבר
בקצרה
בצה"ל ובמשרד החוץ חייבים לדעת שרשת הטלוויזיה אל ג'זירה לא תאפשר להם להציג עמדה מאוזנת, אלא תעשה בהם שימוש ציני לחיזוק טענותיה.

השבוע [22 ביולי] עלה לשידור ברשת אל ג'זירה בערבית האלוף יואב מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים ולשעבר דובר צה"ל. מרדכי הוזמן לאולפני הרשת בתל אביב כי הוא דובר ערבית, שאותה למד במהלך לימודי התואר הראשון באוניברסיטה. אבל השפה השגורה בפיו הייתה רק תירוץ של הרשת להביאו במדים לאולפן בתל אביב, ולהוכיח שהיא דבקה בסיסמה שחרטה על לוח שידוריה לפני כמעט 20 שנה: "הדעה, והדעה האחרת".

שני עשורים, אלפי שעות שידורים חיים ומזרח תיכון חדש, הוכיחו שאל ג'זירה לא רק מעודדת מהפכות, אלא מסקרת באהדה ובחיבה תנועות איסלאמיות קיצוניות במזרח התיכון הסוער. זה החל משידור בלעדי של סרטוני הווידאו של אל-קאעידה בתקופת אוסאמה בן לאדן, עבר לתמיכה ללא סייג "באחים המוסלמים" במצרים והתייצבות לצד חמאס בעזה, ולא בפעם הראשונה.

התמיכה בחמאס בלטה באופן מוגזם במהלך ההפיכה שביצעה הזרוע הצבאית ברצועת עזה ביוני 2007 וגירוש אנשי הפת"ח באלימות משם. כתבי הרשת בעזה, ושדריה בקטאר, לא השמיעו מילות ביקורת על מחוללי ההפיכה ברצועה ועל שלטון הפחד שהשתית חמאס. הקו המערכתי של אל ג'זירה בנושא הפלסטיני היה ברור ושקוף, הוא היה ועודנו אנטי הרשות הפלסטינית של אבו מאזן בגדה, ובעד חמאס ברצועת עזה.

מכאן אפוא, טון השידורים לאורך ימי המבצע ברצועת עזה לא אמור היה להפתיע אף אחד. ולמרות זאת, מתאם הפעולות בשטחים ודוברים ישראלים נוספים מטעם משרד החוץ (דוברי האנגלית הגיעו לשידורי הערוץ הבינ"ל) החליטו משום מה שכדאי להיענות להזמנת הרשת, אולי מתוך מחשבה, תקווה, שאפשר יהיה לשכנע את מגישי החדשות שלה, ואת עשרות מיליוני צופיה, שחמאס הוא הצד הרע בסכסוך.

כך התנהל הראיון עם מתאם הפעולות בשטחים ברשת בשפה הערבית:

המגישה תקפה את אלוף מרדכי כבר בתחילת הריאיון.

"אדון מרדכי, אתה בוודאי ער לעובדה שאתה נמצא עכשיו ברשת שידור ששר החוץ שלך הגדיר כסניף טרור? איך ישפיע עליך הריאיון הזה?"

מתאם הפעולות התעלם מההתגרות וניסה להסביר איך צה"ל מתמודד עם תנועת חמאס בעזה שבונה מנהרות, מסתתרת בין אזרחים, בתוך בתים צפופים ומסתירה אמל"ח במחנות הפליטים. "אפילו מסגד עמוס בתחמושת איתרנו, ועוד בחודש הרמדאן".

אבל המגישה לא התרשמה:

"אדון מרדכי, כל האנשים בעזה, עיתונאים ואנשי הארגונים, כולם אומרים שאתם תוקפים ומכוונים לפגוע באזרחים".

ברקע, בחלון נפרד על המסך, רצו תמונות מעזה שבהן נראו גופות של פלסטינים שנהרגו מתקיפות צה"ל. מקבץ תמונות מאירועי המלחמה. מיותר לציין שאף רקטה ששוגרה לישראל לא נראתה על המסך כשהוכנו התמונות לריאיון עם הקצין הישראלי.

"אנחנו צבא מוסרי", ניסה מרדכי להשחיל בין שאלותיה ופירט שישראל מבצעת כל מה שביכולתה כדי להרחיק את האזרחים שאולצו להיות מגנים אנושיים של חמאס.

המגישה: "איזה צבא מוסרי? תודו שההתנגדות הפלסטינית בעזה הפתיעה אתכם, שאתם לא יכולים להכניע אותם, שהם חזקים מכם, שאחרי 16 יום אתם לא הצלחתם לעצור את הרקטות, זה ברור שהופתעתם".

סיפוק רב נראה על פניה. אפשר לשער שבאוזניות השידור המורכבות על אוזניה, מישהו בחדר הבקרה בדוחא עודד אותה והחמיא לה על "הריאיון הנוקב" שקיימה עם הקצין הישראלי.

אלוף מרדכי, קצין מוכשר ומוערך, שהיה דובר צה"ל בתפקידו הקודם, היה חייב לדעת שהרשת הקטארית תשתמש בהופעתו באולפניה ככסות, מעין עלה תאנה, לשידוריה שמזמן כבר לא הציגו באמת את הדעה האחרת. דעת האמיר של קטאר, שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני, היא זו המובילה, והרשת הקטארית מתעצבת לפיה. האמיר תומך במורדים בסוריה, באחים המוסלמים במצרים, במפלגת אל נהדה בתוניסיה וגם בחמאס בעזה. פשוט וידוע.

צופה שעוקב רק אחר שידורי אל ג'זירה בערבית, עלול לטעות ולחשוב שישראל החלה מבצע צבאי ברצועת עזה בלי שום סיבה מתקבלת על הדעת, וכי הצבא הישראלי החל לתקוף מטרות חמאס בעזה רק משום שהוא מוציא אל הפועל את שיגיונות מנהיגיו. הצופה האדוק של אל ג'זירה גם לא יכול היה לדעת שחמאס שיגרו במהלך 17 ימים מאות רקטות לעבר האוכלוסייה האזרחית בישראל. אלמלא כיפת ברזל, עשרות או אולי מאות מתושביה היו נפגעים. צופי הרשת בערבית גם לא ידעו מה שכל צרכן חדשות אחר בעולם יודע היום, שתנועת חמאס הקריבה את תושבי הרצועה, חשופים ועניים, רק כדי לקדם את מטרותיה ולשמור על שרידות מנהיגיה.

איני מסיר את אחריותה של ישראל למצבם של תושבי הרצועה, בעקבות המצור החונק שהטילה ישראל עליהם מאז תפס ארגון חמאס את השלטון בעזה, אבל למטבע יש שני צדדים. לצד הביקורת על מדיניות הסגר של ישראל, אל ג'זירה מעולם לא מסרה נתונים או דיווחים על משטר הפחד שהטיל חמאס ברצועת עזה במשך השנים.

איך ייתכן שאף מגיש באל ג'זירה (יש לא מעט מגישים דעתניים אשר מביעים את עמדותיהם לגבי נושאים שונים בנחישות רבה) לא הביע תמיהה על כך שיותר ממיליון וחצי תושבי עזה סבלו ממצור וממחסור, בזמן שחמאס אגר אלפי רקטות, בנה צבא מגויסים, השקיע משאבים אדירים במנהרות, ולא עשה דבר לרווחת אזרחי הרצועה?

מגישי החדשות באולפן בדוחא לא הסתירו את התפעלותם מיכולותיה של "המוקאוומה" (ההתנגדות) להגיע לעומק ישראל, ולא ציינו באוזני צופיהם שירי הרקטות לעבר מטרות אזרחיות הוא סיבת הסיבות לסבל של עזה. אל ג'זירה לא נתנה לרגע לצופיה את הרושם שהפגיעה בתושבי עזה היא תוצאה של מעשי חמאס שהפכו שכונות מגורים, בתי ספר ובתי חולים למתחמים צבאיים, למחסני נשק והסוואה למשגרים. אל ג'זירה חברה לחמאס, וחמאס חיבק את שדריה בחזרה.

דוגמה אחת לחיבוק המשותף של אל ג'זירה עם מנהיגי ודוברי חמאס ניתן לראות באירוע אחד שדלף לעולם, אך הוא יכול להעיד על הכלל. בצילום סטילס שצילם ניק קייסי, כתב העיתון "וול סטריט ג'ורנל", נראית עמדת שידור מאולתרת שהקימה הרשת בעזה בתוך בית החולים שיפא. על כיסא המרואיינים ישב דובר חמאס, מושיר אל מצרי, ומאחוריו פלקט ענק של הריסות בעזה. צופי הערוץ לא ידעו שהמקום שבו מתראיין דובר חמאס, הוא בית חולים, ולא אולפן הרשת, וכי זו עוד הוכחה לטענת צה"ל שמנהיגי התנועה תופסים מחסה בטוח במתחם בית החולים.

ועל רקע הטון המאוד ברור של הרשת הקטארית, הציע שר החוץ אביגדור ליברמן, לסגור את משרדיה בישראל, בדיוק כפי שעשה המשטר במצרים שביקש להעניש את אל ג'זירה על הסיקור האוהד לאחים המוסלמים במהלך ימי המהפכה.

ישראל איננה מצרים. חופש הביטוי הוא ערך מקודש בהוויתה, אם כי במהלך ימי המבצע היחס לדעה האחרת, בתוך החברה הישראלית, נעשה אלים ומסוכן. זו תהיה טעות לסגור את משרדי הרשת, מכיוון שמהלך כזה לא יאזן את שידוריה וגם לא יוסיף דבר חיובי לתדמיתה של ישראל. אבל יחד עם זאת, דוברים רשמיים, נציגי צה"ל ומשרד החוץ חייבים לדעת שאל ג'זירה לא תחליף את עורה ולא תעניק להם זמן מסך להציג עמדה מאוזנת. היא תעשה בהם שימוש ציני לחיזוק טענותיה.

אל ג'זירה, למרבה האירוניה, הפכה בשנים האחרונות מרשת משדרת לרשת מעצבת. כי כך אמר האמיר.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: qatar, media, israel, hamas, avigdor liberman, al jazeera

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept