ככל שהתמונה מתבהרת, מתבררים פרטי המחדל הישראלי באשר לעזה. בראש ובראשונה, מחדל מודיעיני באשר לכוונת חמאס. לאורך כל הדרך האמינו הקברניטים בישראל, מראש הממשלה נתניהו דרך שר הביטחון יעלון ושרי הקבינט, כי חמאס אינו מעוניין בהסלמה, אין לו אינטרס לדרדר את המצב בעזה והוא מחפש יציאה. גם לפני הפעולה הקרקעית, גם לפני ההסלמה בירי שהביאה לתחילת מבצע "צוק איתן", זו הייתה ההערכה. היא הייתה שגויה, והיא גרמה לישראל נזק כבד.
העימות הנוכחי החל כששני הצדדים תופסים אותו לגמרי אחרת. ישראל האמינה שהיא נכנסת ל"סבב לחימה", חמאס ידע שהוא נכנס למלחמה. ההבדל בין "סבב אלימות" למלחמה הוא תהומי. זו הסיבה שישראל מנסה בכל רגע נתון להיכנס להפסקת אש, כדי להבין מה קרה כאן, ואילו חמאס ממשיך את התכנית הסדורה שלו, בדיוק כפי שתוכננה מראש. ישראל בתוך "סבב", חמאס בתוך מלחמת קיום, אפשר אפילו לקרוא לה, לשיטתו, מלחמת עצמאות.