לפני תשע שנים, במהלך עבודתי העיתונאית בצפון רצועת עזה, נפצע הצלם שלי, תושב עזה, מג'די ערביד, מאש כוחות צה"ל. ערביד הועבר באמבולנס במצב קשה מאוד לבית החולים סורוקה בבאר שבע, ושם ניצלו חייו. לאחר מספר שבועות, כשחל שיפור במצבו ונראה היה שהחלים, קיבלתי אישור מהמִנהל האזרחי הישראלי לערוך לו סיור בתל אביב, לפני שישוב לביתו בשכונת שייח' רדוואן.
בנתיבי איילון, הכביש המהיר בואכה הכרך הגדול, נגלו לעיניו לראשונה רבי הקומות, המגדלים של תל אביב, מערכת הכבישים המסועפת, הגשרים, האורות, החיים. הכל היה כל כך שונה מעזה, שנראתה לו רחוקה שנות אור. בדרך חלפנו על פני אתרים שהטרור של חמאס היכה בהם כמה שנים קודם לכן: דיזנגוף סנטר, הדולפינריום, מועדון מייקס פלייס ועוד. כשנעלמה התדהמה מפניו הוא סיכם זאת כך: "החמושים של חמאס חיים באשליה, הם משוכנעים שעם קבוצת מתאבדים (שאהידים) הם יצליחו להכניע את ישראל".
