שלום לך, ילדה פלסטינית אלמונית.
אני לא יודע את שמך. אני כמעט בטוח שברגעים שאני כותב לך את המכתב הזה, ביום שלישי השבוע, את כבר לא בין החיים. קיבלתי את התמונה שלך במוצאי שבת. סדרה ארוכה של תמונות שנחתה, לצערי, במכשיר הסלולרי שלי באמצעות אפליקציית הוואטסאפ. כמי שחי במזרח התיכון כבר חצי מאה, וצלח אי אלו מלחמות, אני מורגל בתמונות זוועה. זה חלק מחיינו כאן. אבל התמונה שלך הייתה אחרת. תמונה אחת, ששווה אלף טילים. הבטתי בה, מהופנט לזוועה האנושית המוצגת לעיניי, ולבסוף מחקתי אותה מהטלפון הנייד. ניסיתי לשכוח, לעקור את התמונה שלך מהזיכרון שלי, אבל לא הצלחתי. כמעט ולא עצמתי עין באותו הלילה. הדמות שלך, מונחת שם על שולחן טיפולים בבית חולים עזתי, לא נתנה לי מנוח.