נאומה בן שתי הדקות של רחל פרנקל ביום שלישי (24 ביוני) בפני המועצה לזכויות האדם של האו"ם, תמצת בדיוק רב טרגדיה אישית מחרידה. אמו של נפתלי הנער החטוף ניצלה היטב את הזמן הקצר שהוקצב לנאומה, כשמאחוריה ישבו בת גלים שער, אמו של גיל-עד, ואיריס יפרח, אמו של אייל - שני הנערים החטופים האחרים. המראה של שלושתן ביחד רק העצים את הרגע הטעון גם כך. אולם ככל שפרנקל ניסתה לעורר אמפתיה בקרב שומעיה, כך בלטו הצינה והעוינות שנשבו לעברן.
היא סיפרה להם על תחביביהם של הנערים: "נפתלי בן 16. הוא אוהב לנגן בגיטרה ולשחק כדורסל. תלמיד טוב וילד טוב. שילוב של רצינות וכיף. אייל אוהב ספורט ולבשל. גיל-עד הוא קונדיטור חובב ואוהב סרטים". היא סיפרה על המסרון האחרון שקבלה מבנה, והדגישה שהילדים נחטפו בדרך חזרה מבית הספר. היא שיתפה במילים נרגשות ברצונן העז של המשפחות "רק לחבק את הבנים שוב במיטותיהם", אבל הניסיון לעורר הזדהות בקרב נציגי המדינות שישבו באולם בז'נבה, ובאמצעותם להגיע אל דעת הקהל העולמית, לא צלח. "העולם אדיש ולא זועק את זעקתנו, ולכן באנו להרים קול זעקה", סיכמה באכזבה בת גלים שער את טבילת האש הראשונה באו"ם של שלוש אמהות שעולמן התהפך עשרה ימים קודם לכן.