ישראל פולס

מה תגיד ציפי לבני לבוחריה?

p
המחבר
בקצרה
אחרי עוד כישלון במו"מ, ציפי לבני מתחמקת מלתת הסברים אמיתיים על המשך ישיבתה בממשלת ימין. במקום לשרת את ציבור בוחריה, היא מסייעת לממשלת הימין של נתניהו.

"חלק מהמסקנות שלי כשאני מסתכלת אחורה, אני חושבת שצריך מפגשים בילטראליים ביננו לבינם. גם בין ראש הממשלה לאבו מאזן". כך, באמירה האגבית הזאת של שרת המשפטים ציפי לבני בתוכנית פגוש את העיתונות במוצאי שבת (5 באפריל), חשפה הממונה על המו"מ עם הפלסטינים את האמת על מה שהתרחש בשמונת החודשים האחרונים בחדרי הדיונים, או יותר נכון, על מה שלא התרחש.

לבני, שמיעטה להתראיין בחודשים האחרונים, חרגה ממנהגה על רקע הפיצוץ במשא ומתן בשבוע שעבר. השיחות נקטעו לאחר שישראל עיכבה את ביצוע הפעימה הרביעית של שחרור האסירים הביטחוניים, והפלסטינים החליטו בתגובה להצטרף ל-15 אמנות בינלאומיות של האו"ם – שני צעדים שנעשו בניגוד להתחייבויות קודמות של הצדדים.

הרגע הזה אמור היה להיות זמן לחשבון נפש של לבני. רבים מתומכיה בציבור הישראלי, שבבחירות האחרונות העניקו למפלגתה שישה מנדטים אך ורק כדי לקדם את התהליך המדיני, לא אהבו את ישיבתה בממשלת נתניהו לצד גורמי ימין קיצוניים. זה היה הרגע שבו היא הייתה אמורה לקחת אחריות, ולתת להם תשובות ברורות על החלטותיה בעבר ועל כוונותיה לעתיד.

במקום זאת, לבני מאשימה בימים האחרונים את כולם חוץ מאת עצמה. היא מאיימת על הפלסטינים בסנקציות אם לא יחזרו לשולחן המו"מ, ובצד הישראלי מפילה את האחריות על שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל מהבית היהודי, שמשרדו פרסם מכרז להקמת 700 יחידות דיור חדשות בשכונת גילה בירושלים. מוזר שדווקא השרה האחראית על המשא ומתן היא האחרונה לגלות שמה שהתנהל בחדרי הדיונים הוא לא יותר ממשיכת זמן של שני הצדדים; שגם אבו מאזן וגם נתניהו שלחו צוותי משא ומתן אך רק בגלל הלחץ האמריקאי, בלי רצון אמיתי או אמונה שניתן להגיע להסכם.

לבני מכהנת בתפקידי מפתח בתהליך המדיני כבר למעלה מעשור. הנפת דגל הדיאלוג עם הפלסטינים וגישתה היונית, תחילה בתוך הליכוד ואחר כך בקדימה, הפכו אותה לתקוות השמאל-מרכז בישראל. כשרת חוץ בממשלת אולמרט היא זכתה להערכה רבה בקהילייה הבינלאומית. את כל הנכסים הציבוריים הללו היא ניצלה אחרי הבחירות האחרונות כשהייתה הראשונה להצטרף לממשלתו של בנימין נתניהו, שעד אז טענה כי הוא מכשול לשלום. אחרי משא ומתן קואליציוני קצרצר, יו"ר התנועה שעטה אל אחת הממשלות הימניות ביותר בתולדות מדינת ישראל. בשיחות סגורות באותם ימים אמר עליה חיים רמון, האיש שעד אז ראה בה אלטרנטיבה לנתניהו, כי בכניסתה לממשלה היא גרמה נזק למחנה השמאל-מרכז, ונתנה לליכוד במתנה את ששת המנדטים שמפלגתה קיבלה.

גם חבריה לתנועה עמרם מצנע ועמיר פרץ - שניהם יוצאי מפלגת העבודה - גיבו אותה כל החודשים האלה. סוד גלוי הוא ששניהם הביעו ספקות לגבי טיב המשא ומתן במשך החודשים האחרונים. פעם הם הודו כי אינם יודעים באמת מה מתרחש בחדרי המו"מ, וכי לבני אינה מעדכנת אותם בפרטים אלא רק מעניקה להם תחושה שנתניהו רציני בכוונותיו. בעוד בימים האחרונים מצנע קרא מפורשות לפרוש מהממשלה אם לא תושג התקדמות ממשית, פרץ היה מתון יותר. אך שניהם יכולים להוות בעיה ללבני במידה וידרשו ממנה פרישה מהממשלה. בנוסף לזה התנועה יכולה גם להתפצל. בינתיים לבני זוכה לעוד זמן קצוב של שקט פנימי.

מבחינת נתניהו, הימים האחרונים הוכיחו לו שנהג בתבונה פוליטית ומדינית כשצירף את לבני לממשלתו ומינה אותה לאחראית על המו"מ. הוא קיבל גרסה משודרגת לתפקיד שמילא אהוד ברק בממשלתו הקודמת – דמות הנתפסת בעולם כלוחמת שלום ש"מלבינה" את ממשלת הימין ומרגיעה את הקהילייה הבינלאומית. בהכירו היטב את לבני, נתניהו הבין שהוא לא באמת מסתכן בעימות קואליציוני, היות ויו"ר התנועה מעולם לא הצליחה להגיע לפריצת דרך עם הפלסטינים.

אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו שליחו של ראש הממשלה למו"מ היה דמות כמו שמעון פרס, יוסי ביילין או אפילו שאול מופז. אף אחד מהם לא היה שוקט על שמריו. פרס הוא דוגמה מצוינת לשר חוץ שהצליח בכוח החזון, האמונה והיצירתיות להביא ראש ממשלה אל שולחן המו"מ, ובסופו של דבר לחתימה על הסכם אוסלו. ביילין, אף שלא הגיע לעמדת השפעה בממשלה, הצליח באמצעות הסכם ז'נבה הווירטואלי להפעיל לחץ ציבורי משמעותי על ראש הממשלה אריאל שרון – מה שתרם בין היתר לביצוע ההתנתקות מעזה וצפון השומרון.

גם שאול מופז, שנחשב לאיש צבא דוגמטי, הוכיח יצירתיות ותבונה מדינית וביטחונית כשהגה את תוכנית הסדר הביניים עם ערבויות בינלאומיות בתקופת הממשלה הקודמת, שבה היה איש אופוזיציה שהתמודד מול לבני על ראשות קדימה. משיקולים פוליטיים, לבני מנעה דיון בתוכניתו.

ציבור השמאל-מרכז שבחר בלבני לא שלח אותה לחדרי המשא ומתן כדי שתאשים את הפלסטינים במבוי הסתום או בכך שגורמים בימין מחבלים בתהליך. שרת המשפטים צברה בעשור האחרון מספיק שעות משא ומתן עם הרשות כדי לדעת מול מי היא יושבת בדיונים, וידעה היטב מראש גם עם מי היא יושבת בשולחן הממשלה. כעת היה עליה לקחת אחריות ולספק תשובות אמיתיות במקום תירוצים שחוקים על אשמת הימין והפלסטינים.

כדי לדעת שהתהליך הוא קשה ומורכב, וכי בשני הצדדים יש גורמים המעוניינים לסכלו, אין צורך בציפי לבני. היה עליה לדעת מראש שאין סיכוי להשיג התקדמות משמעותית כל עוד לא יכול להתקיים ערוץ שיחה ישיר בין מנהיגי שני העמים. הקמתו של ערוץ כזה הייתה ההישג היחיד שיצדיק את ישיבתה בממשלת הימין הזאת. כל עוד מדובר במעשה בלתי ניתן להשגה – לבני הפכה להיות שליחתו הנאמנה של בנימין נתניהו, במקום להיות שליחתו של הציבור שבחר בה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: tzipi livni, mahmoud abbas, likud party, kadima, israeli-palestinian negotiations, habayit hayehudi, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept