רוחות חדשות נושבות בלבנון

p
המחבר
בקצרה
בצל המלחמה בסוריה, נראה שלבנון בוחנת סדר חברתי חדש.

ייתכן שלבנון עומדת על סף מהפך חברתי וכלכלי שעשוי לאחד לבנונים רבים סביב דגל חדש של שינוי, ובכך לשים קץ לקרע הפוליטי הקלאסי בין שתי התנועות הידועות כמחנה "8 במארס" ומחנה "14 במארס".

מגמה זו אף עשויה לגבור בקרוב על הסימנים המעודדים הנוספים למערך פוליטי חדש בלבנון. הצדדים גיבשו הסכם שיאפשר הקמתה של ממשלה, שתכלול חלוקה שווה בין שני הגושים - דהיינו מחנה 8 במארס ומחנה 14 במארס (שמונה שרים לכל גוש), ועוד שמונה שרים ממפלגות עצמאיות.

אישור הקבינט של ראש הממשלה תמאם סלאם ב-20 במארס, לאחר חודשים של עיכובים, וההסכמה באשר להצהרת שרים משותפת אשר תנחה את מצעה של הממשלה, הם עדות לכך שהממשל התקין זוכה לתנופה וגובר על הפלגנות והאידיאולוגיה.

הצעד הצפוי הבא הוא שהבחירות לנשיאות יתקיימו במועדן, מאחר שהקדנציה של הנשיא מישל סולימן מסתיימת ב-25 במאי.

גם עם השלמת הצעדים המתבקשים הללו, נדמה שעל הפוליטיקה הלבנונית עשויה להאפיל בקרוב רוח חדשה הנושבת בקרב אזרחי המדינה, וקוראת לוויתור על הסיעתיות ואימוץ אג'נדה לאומית שתוביל לשינוי.

ייתכן שהזרז להתעצמות המגמה הזו הוא מצבה הביטחוני העדין עדיין של לבנון, שעומדת בקו החזית של המלחמה בסוריה. 

הזרם האדיר של פליטים סורים, שעל פי נציבות האו"ם לפליטים מונים היום מעל מיליון איש (וזהו רק מספרם של אלה אשר נרשמו רשמית), בהשוואה ל-4.4 מיליון אזרחי לבנון, הוא שהעיר לבנונים רבים. אלה רואים בנוכחות הפליטים במדינה מחיר הומניטרי, חברתי וכלכלי שלבנון אינה מסוגלת לעמוד בו, כזה שמאיים על ביטחונם האישי והכלכלי.

בנוסף לכך, הפעילות האחרונה של כוחות צבא לבנון בטריפולי הוא איתות לכך שהסיעות בלבנון מבינות סופסוף - אם כי באיחור רב - ששכפול השסעים העדתיים הנושנים עלולה לקרוע את המדינה לגזרים. אזרחי לבנון, שכבר שילמו מחיר כבד על השיתוק הפוליטי ומשחקי היריבות העדתית, כנראה כבר אינם מוכנים לסבול מצב זה.

אין ספק שכוחות חוץ-אזוריים, כמו ערב הסעודית ואיראן, הגיעו כנראה להבנה כלשהי שמאפשרת בנייה של קונצנזוס שלטוני, כפי שכתב גם ז'אן עזיז, ושכוחות אזוריים בתוך המדינה ממשיכים להשפיע רבות על לבנון.

אבל זה לא כל הסיפור. בראיון חושפני שהעניק לא-סאפיר (ושתורגם עבור אל-מוניטור), אותת מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה שגם הוא עצמו רואה כיצד הפוליטיקה הלבנונית משנה כיוון - מעדתיות ללאומיות.

"אנחנו רציניים מאוד בהצעה שלנו לבנות מדינה חזקה, כשירה וצודקת. אנחנו לא תחליף למדינה, בשום צורה ואופן. גם אנו, פעיליה ולוחמיה של תנועת ההתנגדות עצמה - נחזור לבתי הספר, למסגדים, לאוניברסיטאות ולשדות שלנו, מיד כשנראה שהמדינה שלנו חזקה, כשירה ומסוגלת להגן על עצמה", אמר נסראללה באותו ראיון.

ייתכן שנסראללה רק אומר דברים בעלמא, כלאומן לבנוני, אך העייפות הכללית מהפוליטיקה - גם בקרב תומכי חיזבאללה - היא שמעודדת חלק מהשיח הלאומני של נסראללה ומנהיגים לבנוניים נוספים, שנוטים כיום יותר למרכז המפה.

פרט לביטחון, גם הכלכלה בלבנון זקוקה לרפורמה דחופה, כפי שמדווח השבוע סמי נאדר. צמיחה כלכלית אינה מגיבה היטב לסיעתיות ולאידיאולוגיה. היא מחייבת פרגמטיות וקונצנזוס.

השינוי הנוכחי בו אנו צופים, במדיניות של מחנה 8 במארס ומחנה 14 במארס, עשוי להוביל עם הזמן לניתוקם של שני המחנות הללו מבסיסי התמיכה העממיים שלהם, דהיינו אזרחי לבנון, בני מעמד הפועלים ומעמד הביניים, שהתאכזבו מלכתחילה מהבריתות המצטלבות שנוצרו השכם והערב, כביכול ללא שום התחשבות בעם הלבנוני עצמו, שעה שהמצב הביטחוני והכלכלי רק הולך ומתדרדר.

ייתכן, שהחלוקה לסיעות ולרסיסים פוליטיים ודתיים מיטשטשת סוף סוף. די בתחושה בקרב בסיסי התמיכה של הצדדים היריבים, כי נוצרו לפתע בריתות חדשות המגשרות על הפער, כדי לעודד אזרחים משני הצדדים לוותר על הססמאות השחוקות של פעם, ולנסות למצוא את שביל הביניים.

נראה שאזרחי לבנון מוצאים היום מטרה משותפת ומתאחדים סביב אג'נדה חדשה, אולי אפילו תנועה חדשה, המבוססת על כל החוליים החברתיים והכלכליים. אלה מתפרצים והופכים להפיכה עממית שהגיעה זמנה, ושקוראת לסדר חברתי חדש המבוסס על סדר עדיפויות לאומי ולא סיעתי או עדתי.

תהליך זה, אם אכן יושלם, הוא שיבדיל בין המהפכה הלבנונית לשאר המהפכות שהתרגשו על העולם הערבי, בכך שהמגמה הלבנונית החדשה תתרחק כנראה מאפיון דתי או פוליטי.

אכן, לבנון עשויה להפיק תועלת מהחסינות שלה לווירוס הסיעתי, כיוון שניסיונה רב-השנים בקיטוב עדתי הוביל למפח מהרטוריקה ומתקוות השווא, וכן להתפכחות מאשליית הפוליטיקה שבגדה באזרחיה והותירה אותם נטושים וחסרי אונים, בצלן של אג'נדות שאינן שייכות להם.

האפשרות שדווקא לבנון תוביל את הסדר החברתי החדש לא צריכה להפתיע. לבנון כבר חוותה על בשרה 15 שנים של מלחמה עדתית עקובה מדם, ובכל זאת הצליחה להתאושש ולבסס מחדש את הרוח הקוסמופוליטית שלה. ויש לה בסיס מוצק להמשך הצמיחה. הכישלונות והאכזבה המרה מההתקוממות במצרים ובסוריה, שנפלו במהירות טרף לאג'נדה סיעתית ואידיאולוגית ולאלימות, וכן עברה הטראגי של לבנון עצמה, עשויים להיות מדגרה לגישה חדשה לממשל, שתאפשר ללבנון לממש את הפוטנציאל שלה במקום ליפול קורבן לאותה הרטוריקה ולהבטחות השווא של מה שכונה בעבר "האביב הערבי".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: tammam salam, syria, saudi arabia, michel suleiman, lebanon, iran, hassan nasrallah, arab spring
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept