ישראל פולס

ח"כ חסון: אם המו"מ יתפוצץ, האביב הערבי יגיע לגדה

p
המחבר
בקצרה
"יש כאן מערכת שלמה של שיקולים פוליטיים טקטיים ואין רצון להגיע להסכם", אומר סגן ראש השב"כ לשעבר בראיון לאל-מוניטור, "כשיתחילו התהלכות לאלון מורה, וצה"ל יתחיל לפזר אותן ולירות, ניכנס לתוך סרט אחר"

הדיווחים בבוקר יום שישי על ניסיונות ההחייאה למשא ומתן שעלה השבוע על מסלול התרסקות בלתי נמנע, מחזירים את ח"כ ישראל חסון דווקא אל שעת בוקר מוקדמת ב-5 בנובמבר 1995, שמונה שעות לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.

חסון, אז מפקד מרחב יהודה ושומרון וירושלים בשב"כ, כינס את פקודיו להערכת מצב. מטבע הדברים, הישיבה התקיימה באווירת המכה הקשה שהארגון ספג כשנכשל להגן על ראש הממשלה, ועל רקע הטלטלה הפוליטית שהחלה באותן שעות וכעבור כחצי שנה הביאה לעלייתו של בנימין נתניהו לשלטון.

 "אמרתי להם שאנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של 15 עד 20 שנה של טלטלה מנהיגותית", הוא משחזר בראיון עם אל-מוניטור (4 באפריל) את התחזית הפוליטית שבמרוצת השנים התבררה כמדויקת. "היה לי ברור באותו הבוקר, שהספינה המנהיגותית שלנו תיטלטל על המים, ולא ברור לאיזה חוף היא תגיע. כי מלבד רבין, לא היה אז מנהיג בסדר גודל כזה לשינוי הגדול עם הפלסטינים. והנה ב-96 היה את הליכוד ונתניהו, אחר כך אהוד ברק, ומאז כל היתר זה הליכוד בווריאציות שונות. האם מישהו מהם ידע לאן הוא הולך?"

כסגן ראש השב"כ המשיך חסון לעקוב אחר משבר המנהיגות, וכשהשתחרר פנה לפוליטיקה. תחילה הוא התגלגל דווקא אל מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, אולם אחרי שהסתכסך איתו עבר לקדימה, וכיום הוא מספר 2 ברשימת המפלגה שקיבלה שני מושבים בבחירות האחרונות לכנסת.

יחד עם יו"ר המפלגה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, גם בגרסתה המצומצמת של קדימה יש עשרות שנים יקרות מפז של ניסיון ביטחוני ומדיני, שלמרבה הצער אינן מקבלות ביטוי בהנהגת המדינה. חסון הוא אחד הישראלים המקושרים ביותר להנהגה הפלסטינית. השיחה איתו, בבוקר שבו חילופי ההאשמות בין ציפי לבני לסאיב עריקאת הגיעו לשיא, מציבה אותו בעמדת השופט בסיבוב קרב האגרופים האחרון בין הצדדים, כשהוא משוחרר מאינטרסים מידיים היות והוא יושב באופוזיציה לממשלת נתניהו.

אל-מוניטור: אז למי להאמין, לישראלים או לפלסטינים?

חסון: יש כאן שני מנהיגים ששניהם לא רצו הסכם ואפילו לא מסמך, אבל האמריקאים גררו אותם לשם. העניין הוא שהם לא הצליחו להיחלץ מהפינה הזאת בחוכמה. אני כל הזמן אומר שהסכסוך ביננו לפלסטינים הוא לא רציונאלי, כי אם הוא היה כזה, אחרי עשרים שנה היינו מוצאים את הפתרון. במצב כזה צריכים למצוא דרך אחרת, ומה שעושים כרגע זה כמו לתקן תוכנה עם מפתח שוודי.

המכנה המשותף בין אבו מאזן לביבי הוא ששניהם רצו להרוויח זמן. יש כאן מערכת שלמה של שיקולים פוליטיים טקטיים ואין רצון להגיע להסכם. זוהי מציאות שאינה יכולה להביא לפתרון. שני מנהיגים שאין להם אפילו צינור תקשורת אחד ישיר או עקיף, לא יכולים לקדם שום דבר. זו מציאות פסיכית. נתניהו יודע מה הוא צריך לעשות, אבל הלב לא נותן לו, הוא לא קרוב לשם.

אל-מוניטור: זה לא הצורך לשרוד פוליטית שמונע ממנו לעשות את מה שצריך?

חסון: במקרה של נתניהו, הלב ובית אבא לא נותנים לו לעשות את מה שהוא מבין שצריך. אמרתי את זה לפני כשבועיים כשנאמתי בכנסת בדיון שהאופוזיציה יזמה בנושא שנה לכשלי הממשלה. היו לי שלוש דקות אז פניתי אל ראש הממשלה, וספרתי לו שב-1995 ראש הממשלה יצחק רבין, שרצה לקדם את ההסדר בגדה עם הפלסטינים, פנה אלי ואל אלוף פיקוד מרכז, אילן בירן, וביקש שנכין לו תוכנית.

חזרנו אליו ואמרנו לו שבשנת 2015 יהיו משני עברי הירדן כשישה מיליון לא יהודים ושישה מיליון יהודים, ויש ארבע אופציות: טרנספר, אפרטהייד, מדינה דו-לאומית או הפרדה מדינית. אמרתי לביבי:  אתה צריך להחליט בין ארבע האופציות האלה, אבל ההבדל הוא ש-2015 היא פה, היא כבר לא בפרוזדור, ואני מבקש ממך שתגיע לשנה הזאת כשאתה יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך להגיע ועם מי להגיע. בסוף אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, יש לי שלוש דקות לנאום, עברו שתיים, ואני מוותר על הדקה האחרונה ונותן לך אותה כדי שתדבר על העתיד, ולא רק על העבר שעליו אתה כל הזמן מדבר.

אל-מוניטור: ואיפה נתניהו טעה? מה הוא כבר יכול היה לעשות עם ממשלת ימין? נשמע שאתה נוטה יותר להאשים אותו במצב.

חסון: העניין הוא שנתניהו לא מבין את ההשלכות של ההתנהלות שלו על הצד השני. הוא פועל ממניעים פוליטיים. למשל, בעת הזאת כשהחמאס במצב ירוד, הוא עוצר את הפעימה הרביעית של שחרור אסירים, ומבחינתו זה בצדק, אבל זו אינה תבונה מדינית. כי מה קורה בשטח? חמאס אומר 'אין טעם להאמין לו', ואבו מאזן נקלע למלכוד כי ביבי מוכיח שאי אפשר להאמין לו.

בכלל, ההחלטה לשחרר אסירים ולא להקפיא את הבנייה היתה מראש בעלת פוטנציאל נזק. שחרור אסירים זה קונצנזוס בכל בית פלסטיני, מאז 1948 אין משפחה שזה לא נוגע בה - בן, אבא, אח, שכן - ועכשיו כשמבטלים את הפעימה, האפקט של זה חזק על הרחוב.

בנוסף, זה ששמים כתנאי את הדרישה מהפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית, מראה שלא מבינים כאן את הבעיה. זה לתת לסכסוך צביון דתי במקום מדיני. אז נתניהו, בלי להתכוון, הפיח רוח בסוגיה הדתית של הסכסוך. כך נקלענו לסיטואציה שבה אבו מאזן אומר: אם זה דתי, זה כלל-איסלאמי, והולך לליגה הערבית שמקבלת החלטה המתייחסת להיבט הדתי של הסכסוך.

אל-מוניטור: ומה חלקו של אבו מאזן?

חסון: לאבו מאזן אין באמת בית פוליטי, והוא פוחד מהאביב הערבי שייכנס אליו הביתה לאחר כישלון המו"מ. לכן גם לו היה חשוב להרוויח זמן.

אני מסתכל על שמונה השנים האחרונות תחת אבו מאזן, ומה שבולט הוא שהרשות אינה מאמינה באלימות ואינה מעודדת אותה, ומנתבת את הסכסוך לאפיקים אחרים. לאבו מאזן אין את העוצמה ואת האכזריות שהיו לערפאת לעמוד בחיכוך אלים חזק. הוא בעיני יותר אידאולוג סלוני.

להערכתי, אם המו"מ הנוכחי מתפוצץ, בתוך כחצי שנה יגיע האביב הערבי גם לגדה. יתחילו הפגנות של המצדדים בדמוקרטיה עממית, יהיו מחאות ותהלוכות של אלפים ויותר. הם ירצו להחליף את השלטון ולהפיל את אבו מאזן, ויקבלו תמיכה בינלאומית רחבה וגורפת. זה יעמיד גם אותנו בבעיה. כי כשיתחילו התהלוכות לאלון מורה, וצה"ל יתחיל לפזר אותן ולירות, ניכנס לתוך סרט אחר.

אל-מוניטור: אבל מבחינה פוליטית נראה שלביבי יהיה יותר נוח. הממשלה הימנית שלו חוזרת להיות יציבה. אין עליה איום כי אין מו"מ, ואפילו לבני ולפיד יכולים להישאר ולהאשים את הצד השני.

חסון: הטעות הכי גדולה בעיני כרגע היא לבחון את הסיטואציה בעיניים פוליטיות. את מי יעניין בעוד עשר שנים מה בנט אמר? זה לא יהיה אפילו הערת שוליים. בכלל, אני מסתכל על ההנהגה ולא מאמין לפעמים שזה אמיתי.

לפני כמה זמן דיבר איתי אחד האנשים המרכזיים ברשות הפלסטינית ואמר לי: "אתם לא נורמליים. שמעתי עכשיו שבנט אמר בראיון ברדיו שאם אבו מאזן ירצה להיפגש איתו, הוא ייכנס איתו לחדר, ואחרי שיצרף אותו לבית היהודי יגיד לו: 'תעשה לי קפה'".  הייתי המום. הלכתי לבדוק, ומצאתי שזה באמת היה בראיון רדיו (בראיון פורימי משועשע ענה בנט לשאלה "מה היה קורה לו היית נכנס לחדר סגור עם אבו מאזן לשלוש שעות?" הוא ענה: "הוא היה מצטרף לבית היהודי, ואחר כך הייתי מבקש ממנו לעשות קפה קטן לכולנו.'' מ"מ)

יש פה חוסר הבנה של איך האמירות האלה נתפסות בצד השני. זה נזק נוראי ליחסים. איך אפשר בכלל לבנות ככה מערכת אמון, או עם הדברים של שר הביטחון. הפלסטינים גם לא שוכחים לליברמן את כל הדברים שאמר על אבו מאזן. לא חושבים כאן איך הצד השני מפרש את הדברים. מה המשמעות של מדינה יהודית בעיניו.

אל-מוניטור: אתה כל הזמן חוזר לרצח רבין, להתרסקות הסכם אוסלו ולמשבר ההנהגה הישראלי. מה השתנה מאז אצל הפלסטינים?

חסון: הם התחילו עם הסכם שהיה משאיר את עזה ויהודה ושומרון מאוחדים, אחר כך להסכם לעזה וליהודה ושומרון בנפרד, וזה ימשיך לכך שהם יצטרכו להסתפק בקנטונים ולא במדינה. כי תהליך השחיקה עבור שני הצדדים הוא בלתי נמנע, ותיכף ביהודה ושומרון יהיו מיליון יהודים.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: yitzhak rabin, peace process, palestine, mahmoud abbas, israel, intifada, benjamin netanyahu, arab spring

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept