הפעימה השנייה של ז'נבה II

p
המחבר
בקצרה
ז'נבה II נוטה היום לכיוון של שיתוף פעולה הומניטרי ומלחמה בטרור; וארדואן תחת אש צולבת בטורקיה.

ביום שני [13 בינואר], נפגש בפאריז מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ועם לחדר ברהימי, השליח המשותף של האו"ם ושל הליגה הערבית בסוריה, כדי לדון בתוכניות לכינוסה של ועידת ז'נבה II, המתוכננת ל-22 בינואר, במונטרה שבשווייץ.

על סדר היום עמדה השאלה האם להזמין את איראן לוועידה; לברוב וגם ברהימי תומכים בכך.

קרי אמר שהוא מקדם בברכה כל תפקיד חיובי שתמלא איראן בסוריה, גם אם תשמש רק "צופה מהצד" בוועידת ז'נבה II, ושניתן יהיה להזמין את איראן לוועידה אם תאשר את הסכם ז'נבה.

כל זה קורה לאחר שאיראן ופורום המדינות P5+1 (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה) הסכימו כי ב-20 בינואר יחל יישומה של "תוכנית הפעולה המשותפת" בסוגיית הגרעין של איראן, כפי שמדווחת לורה רוזן; וכן לאחר שסיגריד קאג, ראש משלחת האו"ם להשמדת הנשק הכימי בסוריה (OPCW), אמרה השבוע שהמשלוח הראשון של חומרים כימיים אל מחוץ לסוריה הוא "הישג מרשים", ושהיא מצפה לחיסולם של כל כלי-הנשק הכימיים עד לתאריך היעד, יוני 2014.

שר החוץ האיראני מוחמד ג'באד זריף הצהיר השבוע, לאחר פגישה בטהרן עם סגן שר החוץ הסורי פייסל מקדאד, שאיראן תשתתף בוועידת ז'נבה II, אם תוזמן אליה, אך לא תסכים שיוצבו תנאים מוקדמים להשתתפותה.

מצד שני, איראן מסרבת לתמוך בממשלת מעבר, או בכל תהליך שיוציא מהמשוואה את הנשיא הסורי בשאר אסד, ותומכת במקום זה במשא ומתן בין הצדדים הסורים, אשר יוביל לבחירות. קשה להאמין שאיראן תתמוך בהפסקת אש, או שתיסוג מתמיכתה באסד, כל עוד ערב הסעודית מלבה את האש בסיועה לג'יהאדיסטים, כחלק מהאג'נדה האנטי-איראנית שלה בסוריה ובאזור כולו.

זריף אמר בספטמבר לאל-מוניטורשלאיראן יש היסטוריה ארוכה של השתתפות קונסטרוקטיבית בוועידות בינלאומיות, כולל הוועידה הבינלאומית בסוגיית אפגניסטן, שהתקיימה בבון ב-2001, והוסיף ש"ללא איראן, התוצאה בבון עלולה הייתה להיות הרסנית... והיום הם יכולים להעמיד זאת למבחן גם בז'נבה. ההפסד יהיה כולו שלהם".

הסכם ז'נבה סיפק לקהילה הבינלאומית את המסגרת החיונית לתחילתו של משא ומתן בסוריה.  אם ארצות הברית מוכנה להושיט יד לחזית האסלאמית, שזוכה למימון מערב הסעודית וכוללת בין שורותיה גם לוחמים זרים המסורים לכינונה של חוקת השריעה בסוריה, ובה בעת היא מרחיקה את איראן משולחן הדיונים, אולי כדאי שתיקח צעד אחד לאחור ותשקול מחדש את יעדיה של ז'נבה II ואת עתידה של סוריה.

בין אם איראן תהיה נוכחת בחדר בזמן הוועידה ובין אם לאו, אין ספק שהמשלחת הסורית תכניס את טהרן לחיוג המהיר שלה.

זריף הגיע לביירות ביום ראשון [12 בינואר] במסגרת סבב שיחות אזורי שיכלול גם את סוריה, עיראק וירדן, ומתוך כוונה להדגיש שלאיראן יש תפקיד חיוני - גם אם לא מכריע - גם אם לא תוזמן לז'נבה. שר החוץ של סוריה, ואליד אל-מועלם, יגיע למוסקבה ביום חמישי [16 בינואר] בדרכו לז'נבה.

בינתיים, בכינוס של "ידידי סוריה" שנערך בפאריז ביום ראשון [12 בינואר], לחץ קרי על מנהיגי האופוזיציה הסורית להשתתף בז'נבה II. לאחר הפגישה, הוא קרא לממשלת סוריה ליישם את "הפסקות האש המקומיות" גם בחאלב, עוד לפני כינוסה של ז'נבה II, והוסיף שהאופוזיציה מוכנה לשקול חילופי שבויים. 

היוזמה של קרי מכירה בכך שהסיעות הניצות בסוריה לא יסכימו בכוחות עצמן לכינונה של ממשלת מעבר - כל עוד האופוזיציה עומדת על כך שאסד חייב ללכת, בעוד שלאסד עצמו אין שום כוונה לוותר על השלטון ואיש אינו יכול להדיחו.

תוצאה מציאותית הרבה יותר של הוועידה, גם אם ישתתפו בה איראן וערב הסעודית וגם אם לא, תהיה, אם כך, גיבוש הסכם לפתיחת מסדרונות הומניטריים - כאלו שגם כל הצדדים בסוריה וגם נותני החסות לוועידה יתחייבו לספק – [וכמובן] גם מלחמה בטרור. 

קיימת מודעות גובת והולכת ואפילו קונצנזוס, במיוחד בקרב נותני החסות לוועידה, שהטרור האזורי מתנקז היום לסוריה, מערער את יציבותן של עיראק ולבנון, שתי בנות בריתה המרכזיות של ארצות הברית, ומעצים את הטרגדיה האנושית בסוריה. 

כפי שאמר קרי ב-5 בינואר, "זו אחת הסיבות לכך שוועידת ז'נבה חיונית כל כך, כי עלייתו של הטרור באזור, ובעיקר בסוריה, בעקבות הלחימה הנמשכת במדינה היא חלק מהאיום על יציבות המזרח התיכון כולו. לכן לכולם יש אינטרס. לכל מדינות המפרץ, לכל השחקנים באזור, לרוסיה, לארצות הברית, ולהרבה מדינות בעולם כולו - לכולם יש אינטרס ברור להדוף בחזרה את גלי הטרוריסטים הקיצוניים, פורעי החוק, שאין להם שום מטרה אלא להשתלט על מוקדי השלטון ולשבש באלימות את חייהם של אחרים".

ויטאלי נאומקין כותב השבוע, שהמלחמה בטרור נמצאת בראש סדר העדיפויות של רוסיה לקראת כינוסה של ז'נבה II, ושמתקפות הטרור האחרונות בדרום רוסיה קשורות במישרין או בעקיפין גם לג'יהאדיסטים הנלחמים בסוריה.

הנטייה הזו לשיתוף פעולה הומניטרי ולמלחמה בטרור עשויה לעמוד במרכזו של השלב הבא במה שמכונה תהליך ז'נבה, ולהאפיל על המבוי הסתום בשיחות הפוליטיות. העם הסורי יכול וצריך להתמודד עם אסד בקצב ובתנאים שלו, אך עבור קובעי המדיניות בארצות הברית, האירועים מחייבים שינוי מתמיד בסדר העדיפויות - מהלך מחשבה של הפלת הממשל למניעת התפשטותם של ארגוני טרור המאיימים על סוריה, עיראק, לבנון, איראן, רוסיה והמערב. בשלב מסוים, זה יחייב את ארצות הברית לכל הפחות להבנת הצורך בשיתוף פעולה ביטחוני עם איראן ועם סוריה כדי להילחם יחדיו בטרור; וגם של ניהול שיחות קשות עם בנות בריתה כמו ערב הסעודית, טורקיה ואחרות, שיכולות לעשות הרבה יותר כדי לשים קץ לזרימת הטרוריסטים וכלי הנשק לתוך סוריה. ההשלכות של התעלמות מאסד על המצב בשטח הן רק המשך המלחמה, המשך הטרור והמשך סבלם של הסורים ושל שאר תושבי האזור. המלחמה חייבת להסתיים, ואין בה מנצחים. כפי שכתב בחודש שעבר ריאן קרוקר בניו יורק טיימס: "עלינו להשלים עם עתיד שכולל גם את אסד, ולהבין שגם אם מדובר באפשרות גרועה, יש גרועות ממנה. ועידת ז'נבה בחודש הבא ושיחות חשאיות עם פקידי ממשל סוריים הן נקודות פתיחה טובות". 

עתידו של ארדואן לוט בערפל

סמיח אידיז מדווח השבוע על הכרזתו המבהילה של שר החוץ הטורקי אהמט דאבוטאולו, שממשלתו של אסד וארגון "מדינת האסלאם בעיראק ובסוריה" (ISIS) פועלים יחדיו "מאחורי הקלעים".

אידיז מציין כי "דאבוטאולו צודק בתחזיות שלו בנושא הסורי לעתים נדירות מאוד. כמעט כל תוכנית ששרטט וכל תחזית שהעלה בדעתו בנושא הסורי השתבשה לגמרי בשל גורמים שהוא לא הביא בחשבון".

דבריו של דאבוטאולו היו כנראה תגובה שקופה ונואשת לביקורת הקשה שמוטחת בארדואן נוכח המדיניות שלו בסוריה, וכן ללחץ הבינלאומי הגובר על טורקיה לסגור הרמטית את מעברי הגבול שלה – זאת על רקע עדויות גוברות והולכות שהטורקים מעלימים עין מזרם הלוחמים הזרים וכלי הנשק המועברים דרכה לסוריה. פהים טשטקין מדווח השבוע לאל-מוניטור שממשלת טורקיה הכריזה על מטענה של משאית מסתורית, שעל פי החשד נשאה כלי נשק ללוחמים בסוריה, כ"סוד מדינה".

ואם לא די במדיניות הלא פופולרית ועד כה גם הרסנית בנושא הסורי, ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן עדיין מתקשה להתאושש משערוריית השחיתות והסכסוך שנתגלע בעקבותיה בין מפלגת הפיתוח והצדק (AKP) לתנועת גילן.

אורהאן ג'נגיז כותב ששערוריית השחיתות מעוררת חשש בקרב האזרחים, שהצבא יחזור למלא תפקיד מרכזי יותר בפוליטיקה הטורקית.

ג'נגיז צ'נדאר, שדיבר השבוע עם כמה מבכירי התעשיינים במשק הטורקי, חוזה לטורקיה שנה עגומה של חוסר ודאות, ואף צוטט באקונומיסט כשאמר שטורקיה כבר איננה "דוגמה ומופת".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: turkish foreign policy, turkey, syrian crisis, syria, recep tayyip erdogan, lakhdar brahimi, john kerry, geneva ii
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept