ישראל פולס

ותודה לנפתלי בנט, שהסיר את המסכה הישראלית

p
המחבר
בקצרה
מסמך שחיברו מומחי המכון למחקרי ביטחון לאומי מציין, שבניגוד לפלסטינים, ישראל לא הכינה תכנית פעולה חדשה למקרה של כישלון המו"מ. מחברי המסמך ממליצים לפתוח מיד בצעדים להיפרדות מהפלסטינים, על מנת לשמור על אופייה היהודי-דמוקרטי של המדינה ולהציל את מעמדה הבינלאומי.

לפני שבוע הודיתי כאן לפרשן ידיעות אחרונות, שמעון שיפר, על כך שחשף את דעתו האמיתית של שר הביטחון, משה יעלון, על הניסיון האמריקאי לקדם את פתרון שתי המדינות. השבוע צריך להודות לשר הכלכלה, נפתלי בנט, על שחשף את הניסיון הפתטי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגלגל על נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, את כישלונו של אותו ניסיון.

המחאה החריפה שהשמיע בנט נגד ה"הצעה" של נתניהו להעביר רבבות מתנחלים לחסותה של פלסטין, אילצה את לשכת ראש הממשלה להודות כי אין זה אלא ספין. אנשי נתניהו הגדילו לעשות בהאשימם את מנהיג תנועת הבית היהודי בכך שהפריע לראש הממשלה במילוי התפקיד ההרואי - חשיפת פרצופו האמיתי (קרי, הסרבני) של עבאס. אלמלא הפה הגדול של בנט, טענו מקורבי נתניהו, עבאס היה ממהר לדחות את ה"הצעה" לארח במדינתו מיעוט יהודי ונושא באחריות לכישלון המשא ומתן. הללויה! כמו שאמר יעלון - סוף סוף קרי היה עף לנו מהעיניים.

הפרצוף האמיתי שנחשף בפרשה העצובה הזאת הוא דווקא פרצופו של נתניהו. נכון יותר, נחשפה דעתו של נתניהו על פרצופם של אזרחי ישראל. צריך להיות אידיוט מושלם כדי להאמין, שממשלה ישראלית תשאיר את עוקרי העצים ושורפי המסגדים לחסדיהם של תאומיהם הפלסטינים. הרי זה עתה אותה ממשלה האשימה את הרשות הפלסטינית בהסתה לרצח ילדים יהודים. אם אפשר להעביר את האחריות לביטחונם של מתנחלי יצהר והרובע היהודי בחברון לידי ממשלת פלסטין, מדוע לא נסיר את גדרות התיל שמקיפות את בתיהם? אפשר לשחרר את אלפי החיילים שמוצבים סביב יישוביהם, לסלק את עשרות מחסומי הדרכים בכבישי הגדה המערבית ולפתוח את הכבישים העוקפים בפני נוסעים פלסטינים! כל בר בי רב מבין, שהרשויות הפלסטיניות לא יאפשרו למתנחלים לשאת נשק. למה נתניהו לא מפרק אותם כבר עתה מנשקם?

באוגוסט 2013 אמר אבו מאזן לחברי סיעת מרצ שביקרו במוקטעה, כי במידה שנושא השארת המתנחלים יועלה לשולחן המשא ומתן, הוא מסרב להתחייב בשלב זה להשאיר התנחלות כזאת או אחרת, אם כי יהיה מוכן לדון בפרטים. בשיחה עם אל-מוניטור אמרה יו"ר מרצ, זהבה גלאון, כי המסר הזה הועבר לגורמים המקורבים ללשכת נתניהו. "נתניהו ידע בדיוק שזוהי עמדת אבו מאזן", אומרת גלאון. "הספין שהוא עשה עכשיו כדי לחשוף את פרצופו האמיתי של אבו מאזן הוא ספין מכוער, שכן העמדה של אבו מאזן ידועה זה מכבר ולא היה צריך לחשוף אותה".

נתניהו נזקק לספין החדש כתחליף לחישוק ההכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי (שהיה תחליף להפסקת הטרור). לאל-מוניטור נודע כי חרף התנגדות תקיפה של כל עוזריו ומקורביו, עבאס מסרב לומר "לא" לקרי ומוכן אף לבלוע את הגלולה הקשה לעיכול של הכרה בישראל כמדינה יהודית. הוא רק מבקש מקרי לקבל מנתניהו הבהרות לגבי המשמעות המעשית של ההגדרה "מדינת יהודית": האם המדינה היהודית תבטיח שוויון זכויות מלא למיעוט הערבי וליישובים ערביים? האם מינהל מקרקעי ישראל וקרן קיימת לישראל ימכרו אדמות ללא-יהודים? האם העם היהודי כולל גויים שעברו גיור רפורמי? ועוד כהנה וכהנה תהיות, שמעסיקות לא מעט ישראלים שטורחים להסתכל במראה כדי לבדוק את פרצופם האמיתי.    

בתגובה לתגובה של לשכת נתניהו על התגובה של בנט, הזכירה שרת המשפטים, ציפי לבני, כי "המטרה היא לא להוריד את המסכה מהפרצוף של הצד השני ולהוכיח שאין פרטנר, אלא להגיע להסכם שלום שישרת את האינטרסים שלנו". בשם מי מדברת מנהיגת התנועה (שלה, כידוע, שישה מנדטים), הממונה מטעם הממשלה על ניהול המשא ומתן עם הפלסטינים? האם היא מייצגת את נתניהו, שהבטיח לא לפנות שום מתנחל? האם היא מדברת בשמו של יעלון, שאמר בראיון שהעניק להארץ, [יוני 2012] כי "אחרי ששטחים-תמורת-שלום הפך לשטחים-תמורת-טרור ושטחים-תמורת-רקטות, אני לא מוכן יותר לטמון את ראשי בחול. במציאות של המזרח התיכון מה שצריך הוא קודם-כל יציבות. את היציבות משיגים לא באמצעות הסכמים מדומים על המדשאה של הבית הלבן, אלא באמצעות הרתעה. באמצעות נבוט עבה וגזר".

האם לבני מייצגת את שר החוץ אביגדור ליברמן, שמתנה את תמיכתו בהסכם בהפשטתם של אזרחים ישראלים מאזרחותם? האם היא נהנית מתמיכתו של שר הפנים גדעון סער, שאמר בנאום שנשא באריאל בדצמבר 2011, כי "הקמת מדינה פלסטינית תהיה מהלך רב סכנות... לא נסכן את ביטחון ישראל על בסיס משאלות לב לא מציאותיות".

בעקבות נאום בר אילן המפורסם, שבו דיבר נתניהו לראשונה על פתרון שתי המדינות, אמר השר בני בגין, שהיה אז חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, כי "רעיון שתי המדינות לא הובא לדיון בממשלה ולא יובא לדיון בממשלה. אין זו עמדת הממשלה, ולכן זה מאפשר לאדם כמוני להיות חבר בממשלה מתוך הבנה שאין מציאות כזו של שתי מדינות".

המציאות הפוליטית הזאת לא השתנתה בממשלה הנוכחית. נכון יותר לומר, שהיא זזה ימינה. ועם זאת, המציאות הבינלאומית משתנה לרעת ישראל. במסמך שחיברו מומחי המכון למחקרי ביטחון לאומי לקראת הכנס השנתי של המכון, הם מעריכים שאם ייכשל התהליך המדיני, הפלסטינים יעברו ל"תכנית ב'"- הכרה בינלאומית בעצמאות פלסטינית בגבולות הגדה והרצועה. אם הדבר לא יעלה בידם, השיח הציבורי והפוליטי יתמקד בפתרון הדו-לאומי וצפוי לזכות בתמיכה בזירה הבינלאומית.

המסמך מציין כי בניגוד לפלסטינים, ישראל לא הכינה תכנית חלופית למקרה של כישלון הסבב הנוכחי של המשא ומתן והתהליך המדיני כולו. "בסתירה להצהרות המדגישות דבקות ברעיון שתי המדינות לשני העמים, הרי מעשים והחלטות אופרטיביות, בפרט אלה הנוגעים להמשך הבנייה בהתנחלויות, מעידים על העדפת המצב הקיים".

 

מחברי המסמך, גלעד שר, שעמד בראש צוות המו"מ עם הפלסטינים בתקופת ממשלת ברק; תא"ל (מיל') אודי דקל, שהיה ראש מִינהלת המו"מ בתקופת ממשלת אולמרט ולשעבר ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל; וד"ר ענת קורץ, מנהלת המחקר במכון, מציינים, כי "דווקא האיומים האזוריים מדגישים עבור ישראל את נחיצות ההיפרדות מהפלסטינים". הם מציעים שישראל תפתח בהידברות עם ראשי מדינות מובילות בליגה הערבית, ותגלה נכונות עקרונית לחדש את המתכונת הרב־צדדית ולהכיר ביוזמת השלום הערבית כבסיס לתחילת תהליך מדיני אזורי.

החוקרים, שלושתם ציונים מובהקים, דוחקים בקברניטי המדינה ליטול לידיהם את ההגה ולחתור אל היעד המרכזי - שמירת אופייה היהודי־דמוקרטי של ישראל וביסוס מעמדה האזורי והבינלאומי. הם ממליצים לפתוח מיד בצעדים להיפרדות מהפלסטינים - בהסכמה או במהלך חד-צדדי מתואם - ולהיערך לקראת היום שבו ייקראו מתנחלים לשוב אל גבולות מדינת ישראל. לשם הסרת ספק, המסמך החשוב אינו מציע להעביר רבבות ישראלים לגלות פלסטין. אין בו שום המלצה אסטרטגית לראשי המדינה לדרוך במקום ולשחק בהסרת מסכות.  

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: right wing, palestinian-israeli peace process, naftali bennett, mahmoud abbas, israeli settlements, israeli politics, israel, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept