תמונה ראשונה: שעת בוקר בחודש נובמבר. עשרות אנשים צובאים על דלתו של סניף משרד הפנים בירושלים. המאבטחים בכניסה לבניין, השוכן בלב חלקה המערבי של העיר, מופתעים ממספרם הרב של הפלסטינים המבקשים להשתתף בישיבה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. רק עורכי הדין מורשים להיכנס לאולם שבו עומדים לדון בהתנגדויות להקמת "הגן הלאומי מורדות הר הצופים" בפאתי הכפרים עיסאוויה וא-טור. אחד הפעילים הוותיקים בעיסאוויה תובע לעכב את הישיבה, עד שיוּתר לו ולחבריו להיכנס אל החדר שבו יוכרע עתיד אדמותיהם. קצין משטרה מזהיר את האיש כי אם לא ישתוק, יישאר בחוץ.
ראשון הדוברים, נציג רשות הטבע והגנים שיזמה את התוכנית, מפתיע את הנוכחים. הוא מודיע כי השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, הממונה עליו, הורה לו לבקש להפסיק את הדיון, לאחר שהשתכנע כי בשטח אין ערכי טבע רגישים באופן מיוחד. עמדת השר אומנם פורסמה זה מכבר, אולם לא בכל יום מבקש היזם להקפיא את תכניתו שלו. לתושבים שהורשו בסופו של דבר להיכנס לאולם נדמה היה לרגע כי בכך הגיעה לקצה יוזמת הגן הלאומי, שההכרזה עליו עתידה למנוע את התרחבותן של שתי השכונות הפלסטיניות שבצפון-מזרח העיר. אט-אט התבדתה תקוותם. רוב ההתנגדויות נדחו ובתום עשר שעות, סמוך לחצות, יכלו נציגי משרד הפנים להודיע לשר הממונה עליהם, גדעון סער, כי התכנית יצאה לדרך. יד אחת מקימה חומות בטון מכוערות סביב ירושלים, והיד השנייה מקיפה את השכונות הפלסטיניות בגנים ירוקים. ימים אחדים קודם לכן חתם ראש הממשלה על שחרורם של 26 אסירים פלסטינים, ושר הפנים חתם על תכנית פיצוי לימין הזועם.