באוקטובר 2003, בעצומה של האינתיפאדה השנייה, נחשפה בתקשורת הישראלית יוזמה מדינית שהתסיסה את המערכת הפוליטית. היקף הדיון הציבורי שהתפתח אז סביבה הפתיע אפילו את אדריכליה בצד הישראלי, השר לשעבר יוסי ביילין ויו"ר העבודה לשעבר, עמרם מצנע.
ראש ממשלת הימין אריאל שרון, שהיה אז בשיא כוחו הפוליטי ועמד בראש מפלגה בת 38 מנדטים, מצא את עצמו מאותגר על ידי הסכם שלום וירטואלי שנחתם בז'נבה בין ביילין, אז יו"ר מרצ הקטנה שישבה באופוזיציה, לבין יאסר עבד רבו מהצד הפלסטיני, שלא נשא בתפקיד רשמי. שרון יצא נגד גורמים בשמאל שפעלו מאחורי גבה של הממשלה ושיתפו פעולה עם גורמים העוינים את המדינה, לטענתו. הוא ניסה – ללא הצלחה - לעשות דה לגיטימציה להסכם, שזכה מאז לכינוי "יוזמת ז'נבה", ולאנשים שעמדו מאחוריו.