Iran Pulse

האתגר הבא ביחסי ארה"ב-איראן: הפגת המתחים בין איראן לישראל

p
המחבר
בקצרה
כשם שתיווכה בנרמול היחסים בין מצרים לבין ישראל, יכולה ארצות הברית לעשות את אותו הדבר גם ביחסים בין איראן לישראל.

הרפובליקה האיסלאמית הפגינה שינוי קל ביחסי החוץ שלה עם ישראל, כשנשיא איראן חסן רוחאני השתמש בספטמבר במדיה החברתית כדי לשלוח ברכות לרגל ראש השנה (היהודי). תגובתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נותרה כשהייתה, והוא ניצל את ההזדמנות כדי לשאת נאום כוחני וחוצב להבות בגנותה של איראן בעצרת האומות המאוחדות.
תגובתו של נתניהו מוכיחה שלמרות ההתחממות ביחסי ארצות הברית ואיראן, נותר בישראל חשש גובר והולך בעניין מחויבותה של ארצות הברית לביטחונה הלאומי של בת בריתה ישראל. חשוב מזה, נדמה שישראל פועלת כדי למנוע הסכם גרעיני מוצלח עם איראן. בסוף השבוע האחרון (10 בנובמבר), הושעה המשא ומתן להגבלת תוכנית הגרעין של איראן, מבלי שהושג הסכם. צרפת טענה כי ההגבלות המוצעות על יכולותיה של איראן לייצר פצצה גרעינית אינן נוקשות דיין. למרות חילוקי הדעות, הצהיר ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, שחלה "התקדמות משמעותית" גם בסוגיות אלה. המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי, יצא בתגובה בנאום מתריס שבו כינה את ישראל "כלב נגוע בכלבת ומחרחר מלחמה... שלא ראוי אפילו לקרוא לו חיה".

ואולם רבים עדיין תוהים האם שינויי ביחסי ישראל ואיראן הינו אפשרי, על רקע אותה התחממות ביחסים בין ארצות הברית לבין איראן. סכסוכי העבר של ישראל מוכיחים שאל לנו להשלים עם ההנחה הסטטית של נתניהו, שהרפובליקה האסלאמית של איראן - מטבעה - לעולם לא תוכל לנרמל את יחסיה עם ישראל.

כשם שישראל הייתה פעם חלק בלתי נפרד מהיחסים בין מצרים לבין ארצות ברית, כיום היא חלק בלתי נפרד מהיחסים בין איראן לבין ארצות הברית. הקשרים בין ארצות הברית לבין מצרים (וכיום גם בינה לבין איראן) יוצרים מעין משולש מטפורי ששאר צלעותיו מחברות בין ארצות הברית לישראל, ובין ישראל למצרים (וכיום גם בינה לבין איראן).

רק לפני 50 שנה המחישו לנו חוסר היציבות באזור ושלל משברים בינלאומיים, עד כמה קשה היה לקהיר ולוושינגטון לשמור על יחסים טובים. כהפוגה מבורכת מהסערות שאפיינו את יחסי החוץ ביניהן מאמצע שנות החמישים ועד תחילת שנות השבעים, עוררה בחירתו של הנשיא דווייט ד. אייזנהאואר (1953) תקווה מחודשת בקרב רבים לחיזוק היחסים המתוחים בין ארצות הברית לבין מצרים; בה בעת, גם מצרים רבים גילו אופטימיות שההנהגה החדשה בארצות הברית תוביל לתמיכה נרחבת יותר באינטרסים הערביים, במיוחד משניתנה למנהיגי מצרים הזדמנות פז להטיל את האחריות על הכישלונות הקודמים ביחסי ארצות הברית והערבים על הממשל הקודם.

נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר פעל מעל שני עשורים לדרדור היחסים והרצון הטוב בין שתי המדינות, כשדגל במדיניות פרו-סובייטית מצד אחד ואנטי-ישראלית מן הצד האחר. ואולם הנשיא אייזנהאואר חשף את האינטרסים הבינלאומיים שלו כשתמך בנאצר למרות כל זה. עמדתו זו ניכרת היטב באיגרת שבה דחק בראש ממשלת ישראל דאז דוד בן גוריון שלא לסטות מהחלטות האו"ם, אלא להסיג את הכוחות הישראליים מאדמת מצרים; ושוב, כשאייזנהאואר חזר על דרישתו שבנות הברית צרפת, בריטניה וישראל לא יפלשו לשטחה של מצרים. עמדתה זו של ארצות הברית זכתה לתגמול הולם כשהנשיא אנואר סאדאת, יורשו של נאצר, ריכך את המדיניות הבינלאומית של מצרים, ובסופו של דבר אף חתם על הסכם שלום עם ישראל.

הדינמיקה בשתי מערכות היחסים הללו אמנם אינה זהה, אך ניתן לזהות בה דפוסים דומים. היחסים בין מצרים לארצות הברית, ולימים בינה לבין ישראל - ועל אותו משקל גם בין איראן לבין ארצות הברית וישראל - הם עדות לכך שישראל הצליחה לשמור על יחסים ניטרליים יותר עם מי שהייתה האויבת המרה שלה, וזאת בעקבות התחממות היחסים בין ארצות הברית לבין מצרים.

למרבה האירוניה, אם נמשיך בהשוואה הזו לאיראן, נגלה שהיחסים בין מצרים לבין ישראל התאפיינו בהתנצחויות קשות הרבה יותר מיחסיהן של איראן וישראל כיום. בניגוד לאיראן, היחסים בין מצרים לישראל התאפיינו לא אחת בעוינות ואף בעימותים צבאיים. כתוצאה מכך, מצרים רבים חשו איבה עמוקה כלפי ישראל. לעומת זאת, גם לאחר המהפיכה האסלאמית, ישראל המשיכה לראות באיראן בת ברית פוליטית. דוגמה טובה לכך הייתה החלטתם של מנהיגי ישראל להשתדל אצל האמריקאים, ולדחוק בוושינגטון למכור נשק לאיראן (גם לאור הרטוריקה האיראנית נגד ישראל) ממש עד לשנת 1989, כחלק ממה שנודע לימים בכינוי פרשת איראן-קונטראס.

למרות הסיוע האמריקאי המשמעותי, היחסים בין ארצות הברית לבין מצרים נותרו לכל היותר מתוחים, ובין המדינות קיימות מחלוקות בנושאים עקרוניים – בהם חוסר ההסכמה באשר לתהליך השלום בין ישראל למדינות ערב. את אותו הדבר ניתן לומר היום על הקשרים הפוליטיים בין איראן של ימינו לבין ארצות הברית בהנהגתו של הנשיא ברק אובמה. לעת עתה, ממשיכה ארצות הברית להרחיב את השפעתה באיראן, תוך שהיא שומרת בעדינות על מחויבותה כלפי ישראל.

לצד המחויבות הזו, וושינגטון אינה פטורה מהרחבת השפעתה בתוך איראן. התיווך האמריקאי בין מצרים לבין ישראל יכול להפוך כעת לתיווך בין איראן לבין ישראל. וזו, יותר מכל, תפיק תועלת אסטרטגית עצומה מפיוס בין איראן לבין ארצות הברית, בעיקר לאחר רעידת האדמה הגיאופוליטית שהרעידה את המזרח התיכון כולו, דהיינו האביב הערבי. התחממות ביחסים בין ארצות הברית לבין איראן היא חלק בלתי נפרד משיפור היחסים המתוחים בין ישראל לאיראן. בהתחשב בהקבלות אלה, יש לראות ביחסים בין ישראל לאיראן לא מעמסה כבדה אלא נכס, אף שראוי להוסיף ולציין שגם ישראל צריכה לעשות צעד משמעותי קדימה, כדי שהפשרת היחסים הזו תיכנס לספרי ההיסטוריה.

ג'הנדד ממריאן הוא חוקר בכיר בארגון Nonviolence International. הוא מחזיק בתואר שני בפילוסופיה מערבית מאוניברסיטת טהרן, וזכה במענק של קרן פולברייט למחקר באוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה, בשנים 2011-2010. עוד קודם לכן, עבד כחוקר במרכז המחקר של הפרלמנט האיראני, וכעיתונאי בעיתון Hamshahri.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: us-israel relations, us-iranian relations, israel-us relations, iranian foreign policy, iranian-israeli conflict, diplomatic relations, diplomacy

Jahandad Memarian is a senior research fellow at Nonviolence International, he received a M.A. in Western Philosophy from the University of Tehran, and was previously an Iranian Fulbright scholar at the University of California, Santa Barbara in 2010-11. Prior to that, Memarian was a researcher at the Iranian Parliament Research Center and worked as a journalist at the Hamshahri newspaper.

 

 

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept