ישראל פולס

שובו של החוקר הרע

p
המחבר
בקצרה
עם זיכויו של אביגדור ליברמן, שוב יש לישראל סוכן מכירות שמנהיגים בעולם מסרבים לפתוח בפניו את דלתותיהם. גם לנתניהו אין סיבה לשמוח. בעולם כבר מכירים את המשחק: ליברמן לא יסייע לו להצטייר כמנהיג שקול ושפוי.

מיודעי במחלקת יחסי הציבור של הרשות הפלסטינית ברמאללה לא הזילו אתמול (6 בנובמבר) דמעה למשמע החלטת בית המשפט לזכות את אביגדור ליברמן. הם חשו בחסרונו של האנטי-דיפלומט מספר אחת של השכנים והתגעגעו לימים שבהם ליברמן היה מגרד בכשרון מיוחד את שכבת הפודרה הוורדרדה שכיסתה את פניו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כל אימת שהלה הזכיר את צירוף המילים "הסדר קבע". "אנחנו יכולים לחסוך את ההוצאות של שר החוץ שלנו," אמר לי פעם פקיד בכיר במוקטעה, "ליברמן עושה לנו את העבודה הרבה יותר טוב מריאד אל מלכי." 

עם הזיכוי, שוב יש לישראל סוכן מכירות, שצרכניה של המדינה בעולם מסרבים לפתוח בפניו את דלתותיהם. במדינות ערב השכנות - מצרים וירדן - ליברמן נחשב באופן רשמי לפרסונה נון גרטה. סגנו, זאב אלקין, אמנם מילא את מקומו בהצלחה מרשימה בתפקיד שליח הימין הקיצוני בשירות החוץ, אך ללשונו חסרת הרסן של ליברמן, שצולפת ללא מורא בגויים, אין תחליף בצמרת הפוליטית.

אם הצלחתו של שר תחבורה נמדדת בירידה במספר תאונות הדרכים, הקריירה של שר חוץ תלויה ביכולתו למנוע תאונות דיפלומטיות, לעגל פינות. לא כך הדבר כשמדובר בליברמן. בניגוד לקודמיו ממחנה הימין - משה ארנס, דוד לוי, סילבן שלום ואפילו יצחק שמיר – שכהונתם כשר החוץ של ישראל עידנה את התבטאויותיהם, ולעתים אף את עמדותיהם, ליברמן מחדד פינות. מנהיג תנועת ישראל ביתנו, שסיסמתו היא "מילה שלי זו מילה", לא שינה שום מילה בלקסיקון המדיני שלו, לקסיקון של מתנחל מנוקדים. "אני שמח שהצלחתי לאכזב את כולם," הכריז בתדרוך לעיתונאים שנתן באוגוסט 2009, יומיים לפני פגישת נתניהו עם שליח ארה"ב למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל. "כולם חשבו שאומר 'מה שרואים מכאן לא רואים משם,' שאשבור שמאלה ואהיה נושא הדגל של השלום האבסולוטי. אני רואה מכאן יותר טוב ממה שראיתי משם, וזה מחזק את כל אותן דעות ותפיסות איתן רצתי במערכת הבחירות." 

הדעות והתפיסות של ליברמן לא פגעו במעמדו הפוליטי-מפלגתי. הברית עם הליכוד קידמה אותו בבחירות האחרונות למקום השני ברשימת הליכוד. נתניהו נאלץ להחזיק את משרד החוץ כפיקדון עבור ליברמן עד להכרעת הדין במשפטו. אבל בעולם הגיבו אחרת. שם הבעת דעות מבית מדרשו של ליברמן ותפיסות כמו אלה שהציג מעל כל במה, דרדרו את מעמדה של ישראל, מבחינת יחסיה הבינלאומיים, אל אחת מנקודות השפל החמורות ביותר בתולדותיה.

בסוף החודש (29 בנובמבר) תמלא שנה לתבוסה שישראל ספגה בעצרת האו"ם, כאשר 138 מדינות הצביעו בעד קבלתה של פלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה בארגון. רק תשע מדינות הצביעו נגד ההחלטה, ו-41 מדינות נמנעו. בין המדינות שדחו את הפצרותיו של ליברמן ושגרירי ישראל להצביע נגד הפלסטינים, היו רוב מדינות אמריקה הלטינית ואפריקה, שליברמן התהדר בכך שהוא הטריח עצמו להגיע אליהן. ערב המראתו לשם (יולי 2009) הסביר דובר משרדו, כי "הביקור הוא חלק מהתפיסה שהנחיל ליברמן עם כניסתו למשרד, לפיה על ישראל לפתח כיוונים חדשים במדיניותה הבינלאומית, על מנת להרחיב את השפעתה ולחזק את קידום האינטרסים הישראליים על ידי בניית קואליציות בינ"ל רחבות." שתיים מהמדינות שליברמן ביקר בהן - ברזיל וארגנטינה - נמנו עם חמש מדינות דרום אמריקה שהכירו במדינה פלסטינית בגבולות 1967. 

בפברואר האחרון דיווחתי כאן כי בהרצאה שנשא בבריסל אמר הנס פוטרינג, מקורבה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ומי שהיה במשך שנים נשיא הפרלמנט האירופי והיום מכהן כיו"ר קרן אדנאואר, כי אלמלא השואה, גרמניה הייתה מצטרפת לרוב הגדול של מדינות האיחוד שהצביעו בעד שדרוג מעמדם של הפלסטינים. פוטרינג הביע תקווה שליברמן - "שכשמו לא כן הוא" (ליברמן, בגרמנית, "איש אהוב") - לא יגיע עוד לבריסל כשר החוץ של ישראל. 

בבריסל זוכרים עד היום את תגובתו הלא-דיפלומטית, בלשון המעטה, של ליברמן לביקורת שהאירופים העזו למתוח על מדיניות ההתנחלויות. שר החוץ החוזר אמר (דצמבר 2012), כי מבחינתם של שרי חוץ רבים מהאיחוד, "השמדתה של ישראל היא משהו מובן מאליו." 

בשורת שובו של ליברמן למשרד החוץ הגיעה בעיצומם של המאמצים האמריקאיים להפיח רוח חיים במשא ומתן על הסדר קבע שמנהלים ציפי לבני וסאיב עריקאת. ליברמן לא הסתיר מעולם את דעתו על המהלך שהחל באוסלו לפני 20 שנה. שבועות אחדים אחרי נאום בר אילן שבו הניף נתניהו את דגל שתי המדינות, באותו תדרוך לעיתונאים באוגוסט 2009 שהוזכר לעיל, אמר שר החוץ הטרי לכתבים: "מי שאומר שפתרון שתי מדינות לשני עמים יביא לקץ לסכסוך, לא מבין מה הוא מדבר או שהוא מהתל בכוונה." 

המסר הזה, ששם ללעג את הצהרותיו הפומביות של נתניהו ואת הבטחתו לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, ולמנהיגי אירופה כי פניו לחלוקת הארץ, חזר בנאום שנשא ליברמן כעבור שנה (ספטמבר 2010) בעצרת האו"ם בניו-יורק. הוא הלבין את פניו של נתניהו בפני העולם בהכריזו, כי אין סיכוי להגיע להסכם שלום כולל בשנים הקרובות. ליברמן הציע להחליף את היעד "הלא-ריאלי" של נתניהו ואובמה ב"הסכם ביניים ארוך-טווח" - רעיון שאבד עליו הכלח. אם לא די בכך, ליברמן הציג בפני נציגיה של הקהילה הבינלאומית את תכניתה של מפלגתו: להעביר בבוא היום לפלסטין כפרים שבהם מתגוררים אזרחים ישראלים- פלסטינים, על יושביהם.

כל אימת שליברמן סותר את הצהרות השלום של נתניהו, לשכת ראש הממשלה ממהרת לשחרר הודעה, כי "תוכן נאומו של שר החוץ לא תואם עם ראש הממשלה", ולהזכיר כי "ראש הממשלה הוא זה שמנהל את המשא ומתן המדיני בשם מדינת ישראל." הריטואל הזה מאפשר לנתניהו להצטייר כמנהיג מתון, שלמרבה הצער, אבוי, כבול בידי קואליציה ימנית. כך קל יותר להתמודד עם לחצים חיצוניים לסיים את הכיבוש הישראלי ולהקים מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', כולל מזרח ירושלים. לרוע מזלו של נתניהו, המשחק השקוף והמשומש הזה של "החוקר הטוב והחוקר הרע" החל להימאס על הקהילה הבינלאומית. שובו של ליברמן ללשכת שר החוץ לא יחלץ את נתניהו מהצורך להכריע בין בידודו הפוליטי- אישי מבית לבין העמקת בידודה של ישראל מחוץ.              

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: netanyahu, likud, liberman, israeli politics, israeli-palestinian negotiations, 1967 borders

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept