חודש וחצי לפני מותו, בסוף 2004, פגשתי את יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת במוקטעה ברמאללה. באתי לקיים עמו ראיון לטלוויזיה הישראלית אחרי חודשים רבים שבהם היה נצור במתחם, שחלקים רבים ממנו נהרסו לאורך אותה תקופה על ידי דחפורים של צה"ל. ההריסה ההדרגתית של המבנה, שלב אחרי שלב, נועדה להמחיש לערפאת שקצו הולך ומתקרב בכל פעם שפלסטינים עשו פיגוע טרור בישראל.
ראש הממשלה אריאל שרון שנא את ערפאת. הוא נהג לכנותו "הכלב במוקטעה", וייחל למותו בכל מאודו. מה שעמד בין שרון למתן אור ירוק לחיסול ערפאת היו הנשיא ג'ורג' בוש הבן, הקהילה הבינלאומית, ובעיקר ההערכה של קהילת המודיעין שחיסול יו"ר הרשות הפלסטינית ילהיט עוד יותר את האינתיפאדה העקובה מדם שהתרחשה באותן שנים. שרון בחר לכלוא את ערפאת במתחם הממשלתי ברמאללה, ולהשפילו כמה שרק היה אפשר. ראש ממשלת ישראל האמין שערפאת אינו רק האחראי לפרוץ סבב האלימות, אלא גם פעל כדי לעודד את ההתקוממות, את ההסתה ואת פיגועי ההתאבדות שהטילו אימה על אזרחי ישראל.