בשבוע שעבר [24 באוקטובר] קיים המרכז למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב יום עיון חשוב תחת הכותרת "איראן על פרשת דרכים". בכנס השתתפו מומחים מהשורה הראשונה בתחומי הגרעין, הפוליטיקה האיראנית בעידן רוחאני, יחסי שיעה-סונה והשלכותיה של תקיפה צבאית של מתקני הגרעין האיראניים. מסדר היום של הכנס, כמו בדיוני ה-5+1 שכבשו מחדש את הכותרות, נעדר כמעט לחלוטין נושא הטרור האיראני "הקונבנציונאלי".
בעוד שסוכנויות הביון בעולם חלוקות בדעתן לגבי מידת נחישותה של טהרן לאיים על שלום העולם בפצצות אטום, וכן ביחס ללוח הזמנים של תוכנית הגרעין שלה, אין מחלוקת על כך שהטרור האיראני מזמן כבר כאן וגם שם. לא מזמן, במאי השנה, נכתב בדו"ח השנתי של משרד החוץ האמריקאי על הטרור בעולם כי "בשנת 2012 הייתה תחייה ברורה של החסות האיראנית לטרור, באמצעות כוח אל קודס של משמרות המהפכה, משרד המודיעין והביטחון האיראני ובת בריתה החיזבאללה. הארגון הזה הינו האיום המשמעותי על יציבותה של לבנון והאזור."