ישראל פולס

חלום הבלהות של ש"ס

p
המחבר
בקצרה
אין עוד אדם שעיצב את פניה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים כמו מנהיגה הרוחני של ש"ס, מלכה הרשמי של יהדות ספרד - הרב עובדיה יוסף - בלעדיו, המשך קיומה של התנועה אינו מובן מאליו.

תמיד עלו אליו לרגל. אין עוד דמות בישראל שכה הרבה פוליטיקאים, אנשי ציבור וסתם אנשים שיחרו לפתחה. על אף שהסתגף בביתו צר המידות בירושלים, כולם עלו אליו לרגל. אם כדי לקבל את ברכתו, או לקבל את תמיכתו או לזכות בתפילה מפיו או גם, ובייחוד, ליהנות ממגע ידו הקסום. אם בליטוף ואם בסטירה על הלחי, בעדינות כמובן.

ככל שבא בימים, כוחו רק התעצם. ככל שנחלש, רק התחזק. ככל שהתקשה בדיבורו, מילותיו הלא ברורות נבלעו בידי המוני חסידיו כמו היו דברי אלוהים שירדו משמים. אין עוד אדם שעיצב את פניה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים כמו הרב עובדיה יוסף. איש ספר ואיש הגות שהתרחק מהבריות, אך עצם נוכחותו סללה נתיבים חדשים בפוליטיקה הישראלית. בהינף יד סייע להקים קואליציה, בהינף יד דומה גרם לפירוקה. מעטים בלבד הבינו את הלכותיו ופסיקותיו, אך כולם ידעו שהמילה האחרונה היא שלו. בהלכה הדתית כמו בפסיקה הפוליטית.

עם הזמן נהפך למלכה הרשמי של יהדות ספרד. מאות אלפים נהרו אחריו כמו היה לפיד שהאיר את דרכם. דתיים וחילוניים ממוצא ספרדי ראו בו המנהיג הרוחני שיוציאם מהאפלה אליה נקלעו מאז עלו לישראל. כל הקבוצות והמגזרים מצאו להם נחלה בחברה ובפוליטיקה, ורק העולים מארצות ערב חשו כמו צאן ללא רועה. במשך עשורים חיפשו להמליך עליהם מלך, אך כשלו בחיפושיהם. בחירות אחרי בחירות לא הושיעו אותם. תמיד הצטיירה הפוליטיקה כשיקוף של יחסי הכוחות בחברה. המפלגות של המייסדים תמיד הביסו את המפלגות של מי שלא נמנו עליהם. לתוצאה הזאת היה הקשר סוציו-אקונומי ועדתי.

ואז באחד הימים קמו כמה חסידים ממוצא מזרחי, התפרצו לתוך הפוליטיקה הישראלית ושינו אותה ללא הכר. מעתה היא לא תהיה יותר כפי שהייתה. תנועת ש"ס יצאה לאוויר העולם ב-1984, כי בני תורה ספרדים חשו דחויים בידי הממסד החרדי האשכנזי. לא קיבלו אותם למוסדות שלהם, לא התחתנו איתם, לא התגוררו בשכנות והתייחסו אליהם כמו היו אנשים נחותים. הקמתה של ש"ס נועדה לנצל כוח פוליטי כדי לתקן אפליה ממוסדת ומציאות מעוותת.

לא בשמאל ולא בימין, מרגע כניסתו להיכל הפוליטיקה בישר המנהיג הרוחני החדש, הרב עובדיה יוסף, שהתנועה באה לעולם כדי להחזיר עטרה ליושנה. להשיב את כבודם האבוד של מאות אלפי הספרדים בישראל שהושפלו בידי אחיהם האשכנזים. בלי קשר למחלוקת בין ימין ושמאל.

הודות לעמדה הניטראלית שנקטה התנועה, נהפך המנהיג הרוחני ליעד המבוקש ביותר בקרב מנהיגים פוליטיים. הם עלו אליו לרגל, המתינו מחוץ לדלתו, עטפו את ראשם בכיפה, האזינו לו במשך שעות מבלי שתמיד פענחו את דבריו והשפילו לא מעט את כבודם. הויאה דולורוזה הזאת נועדה למטרה אחת בלבד: לזכות בתמיכת ש"ס בהקמת קואליציה ממשלתית.

והרב עובדיה חילק את תמיכתו בנדיבות לשני המחנות היריבים. פעם לימין, פעם לשמאל. פעם לשמאל, פעם לימין. רק בקשה "צנועה" הייתה בפיו. בתמורה לתמיכתו דרש וקיבל מאות מיליוני שקלים לטובת מוסדות הישיבה הספרדים שהוזנחו במשך שנים.

מכל פסקי ההלכה שלו, אחד מהם נכנס לפנתיאון הפוליטי בישראל. בשנת 1990, במהלך כהונתה של ממשלת אחדות בין העבודה והליכוד, נדרש הרב עובדיה לדעתו על נסיגה מהגדה המערבית. מנהיג העבודה שמעון פרס תמך בהסדר עם הפלסטינים תמורת החזרת שטחים, בעוד שמנהיג הליכוד יצחק שמיר התנגד לכך בחירוף נפש.

בראיון לטלוויזיה הישראלית מול פני האומה, הסביר הרב עובדיה ששמירה על חיי אדם ביהדות דוחה כל דבר אחר. במלים אחרות, למען השגת שלום מותר להחזיר שטחים.

המערכת הפוליטית געשה והעולם החרדי, שתמיד זוהה עם הימין, נקלע לסחרחורת. על רקע זה, הנחה הרב עובדיה את חברי הכנסת של ש"ס שלא להצביע נגד הסכם אוסלו בכנסת. התמיכה הזאת הצטיירה כיקרה מפז: היא אפשרה לראש הממשלה יצחק רבין לזכות בתמיכה בהסכם באמצעות רוב של חברי כנסת יהודים. רבין וחבריו חששו שהשגת רוב להסכם באמצעות חברי כנסת ערבים עלולה לפגוע בלגיטימציה שלו בציבור.

בשני העשורים האחרונים הקצינה ש"ס ימינה בגלל מאסרו של מנהיג התנועה אריה דרעי. דרעי, שהיה שותף פעיל להקמתה של ש"ס, שב לאחרונה לפוליטיקה הישראלית אחרי היעדרות של עשר שנים, שתיים מהן בילה בכלא. עם שובו, שבה התנועה לאיתנה, והשילוב המנצח של המנהיג הרוחני והנסיך הפוליטי שב אף הוא לאיתנו. אולם, לראשונה מזה שנים, נותרה ש"ס מחוץ לקואליציה של בנימין נתניהו. הגל האנטי חרדי שפשה בחברה הישראלית לפני הבחירות האחרונות, הכתיב ממשלה ללא חרדים. קרוב לוודאי שהתפתחויות מדיניות בשיחות עם הפלסטינים עשויות להשיב את ש"ס לקואליציה, מן שיבה הביתה.

אבל שאלה גדולה מרחפת על קיומה של התנועה כמו הייתה עננה שחורה. מה יקרה לש"ס בלי נוכחותו העצומה של המנהיג הרוחני הרב עובדיה יוסף. אין עוד אדם ברחבי התנועה שמעורר הערצה על גבול אובדן החושים. אין עוד אדם, שכל אימת שהוא מופיע בפניהם, מזנקים אלפי החסידים על רגליהם ורוקדים ושרים למענו כמו היה המשיח. אין עוד כריזמה דומה בשטח. אין עוד סמכות רוחנית שכולם סוגדים לה. תנועה ששגשגה סביב דמותו של אדם קשיש אחד, שעצם קיומו הפיח חיים בקרב מאות אלפים.

מה יהיה אחריו? מעולם לא הורגשה תחושת יתמות בעוצמה שכזאת. במשך השנים, איש לא העז לחשוב על היום שאחרי, כמו היה חלום בלהות.   

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: leadership, knesset, israeli politics, israel

דניאל בן סימון שימש כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה- 18. קודם לכן שימש בן סימון ככתב וכפרשן בעיתונים דבר והארץ. דניאל בן סימון זכה בפרס סוקולוב על סיקורו של הבעיות החברתיות בישראל. הוא חיבר ארבעה ספרים על המחלוקות בתוך החברה הישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept