תמיד עלו אליו לרגל. אין עוד דמות בישראל שכה הרבה פוליטיקאים, אנשי ציבור וסתם אנשים שיחרו לפתחה. על אף שהסתגף בביתו צר המידות בירושלים, כולם עלו אליו לרגל. אם כדי לקבל את ברכתו, או לקבל את תמיכתו או לזכות בתפילה מפיו או גם, ובייחוד, ליהנות ממגע ידו הקסום. אם בליטוף ואם בסטירה על הלחי, בעדינות כמובן.
ככל שבא בימים, כוחו רק התעצם. ככל שנחלש, רק התחזק. ככל שהתקשה בדיבורו, מילותיו הלא ברורות נבלעו בידי המוני חסידיו כמו היו דברי אלוהים שירדו משמים. אין עוד אדם שעיצב את פניה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים כמו הרב עובדיה יוסף. איש ספר ואיש הגות שהתרחק מהבריות, אך עצם נוכחותו סללה נתיבים חדשים בפוליטיקה הישראלית. בהינף יד סייע להקים קואליציה, בהינף יד דומה גרם לפירוקה. מעטים בלבד הבינו את הלכותיו ופסיקותיו, אך כולם ידעו שהמילה האחרונה היא שלו. בהלכה הדתית כמו בפסיקה הפוליטית.
