בעוד כמה ימים, כשהסטודנטים בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית ייכנסו לאולמות ההרצאות, הם יגלו שכמה ממוריהם נעלמו מהסביבה המוכרת. כשישאלו היכן הם, ישיבו להם שראשי האוניברסיטה נאלצו לקצץ יותר ממאה משרות של מורים ומרצים בפקולטה בשל קשיים תקציביים.
כבר שנים שהעולם האקדמי בישראל מנסה לצעוד אחר כוחות השוק. לעתים כדי להתאים את עצמו אליהם, לעתים כדי לעצב את דמותה העתידית של החברה. כיום ההיי-טק הוא סימן ההיכר של הכלכלה הישראלית. הפריחה יוצאת הדופן שלו החלה דווקא ביחידות מודיעין מיוחדות בצבא שמשכו אליהן את טובי הנערים והנערות. בדרכם להשיג עליונות צבאית על צבאות אויב, הצעירים האלה ניצחו על פיתוחים טכנולוגיים נועזים ופורצי דרך. אחרי השירות הצבאי, הם פנו לעולם האקדמי במטרה להתקדם במסלול שאותו החלו בצבא.
המגמה היתה ברורה. כל צעיר שרצה להגיע למשהו, חיפש את דרכו בפקולטות היוקרתיות שבוגריהן נחשבים לסחורה חמה בשוק הכלכלי. כך נוצרה חלוקת עבודה ברורה באקדמיה: מדעים בעלי ערך כלכלי מול מדעים של החברה והרוח. מי שיכול נרשם למקצועות שהבטיחו רווחה כלכלית, מי שלא יכול או שחיפש שאר רוח, פנה לחוגים כמו ספרות יוונית עתיקה או לפילוסופיה של תקופת המקרא.
ככל שפשתה תפיסת האקדמיה כמסלול של רווח ורווחה, הלך והידלדל שיעורם של הסטודנטים בחוגים ה"רוחניים". כך נקלעו עשרות ומאות קורסים למחסור בסטודנטים. מרצה באוניברסיטה העברית סיפר לי שנאלץ לבטל את הקורס שלו על מגמת ההתבדלות של היעקובינים במהפכה הצרפתית משום שנרשמו פחות מחמישה סטודנטים.
האוניברסיטאות טוענות להגנתן שצמצום מקצועות הרוח הוא תולדה של חוסר עניין מצד הסטודנטים, בעוד שאנשי אקדמיה רואים במגמה הזאת שיקוף מסוכן של כוחות השוק. "כוחות אדירים פועלים נגד מדעי החברה והרוח," הזדעק הפרופסור ירמיהו יובל, מהפילוסופים הבולטים בישראל, "זה הכוח התרבותי הדורסני של הקפיטליזם שהופך את המכונה הכלכלית-חברתית למכונה שמייצרת ערכים חדשים, שהם ערכי צרכנות, ערכי הנאה זמנית, מוגבלת, שנמדדת בכסף ונגד הדבר הזה קשה לעמוד. הילדים מתחנכים לזה שכל הזמן צריך לקנות ולזרוק, יכולת הצריכה הופכת להיות מידה מוסרית. אז מה יש לך פה להתעסק עם דנטה כשיש לך את סטיב ג'ובס?" ("מוסף הארץ", 30 אוגוסט 2013).
האווירה החדשה כבר מורגשת בכל האוניברסיטאות, אך ביתר שאת בין כותלי האוניבסיטה העברית. עוד בטרם קמה המדינה, יצאה שמה של "העברית" כמעוז של ענקי רוח יהודיים שהיגרו קודם לכן מארצות אירופה. בשנות ה-80 נדחקו אלפים כדי להאזין להרצאותיהם של ההיסטוריון יעקב טלמון והפילוסוף ישעיהו ליבוביץ. הראשון זכה לתהודה חסרת תקדים כשדיבר על עידן הטוטליטריות והשני על הבעיה הפסיכו-פיזית. כולם נדחקו כדי להשתתף בחוויה הרוחנית. פועלים קשי יום, מרצים במדעי הטבע, נהגי אוטובוסים, עורכי דין, אנשי הון וגם סטודנטים. הם עמדו שעות בתור לאולם כדי להבטיח לעצמם מקום.
"זו חוויה של פעם בחיים", סיפר לי הד"ר שמואל ברקוביץ', מומחה להר הבית, שלא החמיץ אף הרצאה של הפרופסור ליבוביץ, "לא קבעתי פגישות במשרד עורכי הדין שלי בזמן ההרצאה. הייתי מגיע כמאזין חופשי כמו רוב האנשים, ויושב מהופנט במהלך ההרצאה. זה נתן לנו טעם לחיים."
יש הרואים בשקיעת מדעי הרוח את שקיעתה של הרוח הישראלית. מה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה. כבר שלושה עשורים ואף יותר שהחיים בישראל נמצאים תחת גרזן ההפרטה, חברות ציבוריות עוברות לידיים פרטיות, מדינת הרווחה שפעלה לטובת מי שאין להם הולכת ומצמצמת את שירותיה. את מקומה של המדינה בניהול מדיניות של רווחה תפסו יותר מ-30 אלף עמותות שעוסקות בשיפור חייהם של חסרי היכולת וכאלה שנקלעו לשולי החיים.
"יש כאן סוג של פרדוקס", אומר הד"ר רוני קליין, מרצה לצרפתית באוניברסיטה העברית, "בדרך כלל טוענים שהשכלה מובילה לפרנסה טובה, אך כאשר מדובר במדעי הרוח: הלימודים במדעי הרוח לא רק שאינם מובילים להכנסה של ממש, אלא לעתים קרובות לאבטלה, מוחלטת או חלקית, ולעוני. בעוד שהחברה נוטה להעריך מקצועות הנחשבים נחוצים, היא נוטה לזלזל באלה שהיא רואה כפחות נחוצים. ואלה הם בעיניה אנשי הרוח המצטיירים לעתים כעסוקים בהבל הבלים. אין יותר גיבורי תרבות כמו פעם, במקומם באו גיבורי עסקים, גיבורי הייטק ששומעים עליהם חדשות לבקרים בתקשורת."
כמעט כל מי שלמד מדעי החברה והרוח נשאל לפחות פעם אחת, במידה לא קטנה של סרקזם: מה אתה הולך לעשות עם זה? לא תמיד נמצאה התשובה הראויה. כי בעולם ממוקד סביב מטרה, הסטודנטים נדרשים אף הם להיות מכווני מטרה. לא לכך קיווה גלעד גרינגולד כשלמד לימודי מזרח אסיה לתואר ראשון ולימודי דיפלומטיה לתואר שני. במעין "מיה קולפה" שפרסם ב-ynet ב-8 באוגוסט 2012, הוא מטיח בעצמו ובמדינה את המצב של אין אונים שצעיר כמוהו נקלע אליו.
"הייתי בטוח שעם סיום הלימודים אהיה 'סחורה חמה' בשוק העבודה", כתב, "שקורות החיים שלי והרקע שאביא איתי יהיו נכס לכל ארגון שיקבל אותי. במדינה שבה חיים ונושמים אקטואליה ובאזור שבו תהפוכות מדיניות הן תכופות ודרמטיות כל כך, ניתן בנקל לחשוב שבוגרי מדעי החברה והרוח יהיו סחורה חמה בשוק העבודה... הייתם חושבים שמי שהולך ללמוד מתוך עניין אמיתי ותחושת שליחות, אך טבעי שיכנס בשעריהם של משרדי הממשלה השונים. אז זהו, שלא. במדינה שמפריטה את עצמה לדעת, אין לבוגרי התארים הללו מקום בשוק העבודה. פשוט אין מקום. חברות ישראליות מחשיבות רק מי שסיים לימודי הנדסה, אלקטרוניקה, סטטיסטיקה, מתמטיקה, ביוטכנולוגיה. ולמה? כי במדינת ישראל המקום של ההומניזם הולך וקטן משנה לשנה... רציתי לפעול למען חברה טובה יותר אך לא הצלחתי... מאין תבוא ישועתי? היא תבוא כשאזנח את השאיפות שלי להפוך את המדינה שלי למקום טוב יותר."
