פרשת אדוארד סנודן, העובד לשעבר של הסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב שהדליף מידע על תוכניות המעקב של הסוכנות, הזכיר לי סיפור אישי מלפני יותר משלושים שנה. בדיון סוער שהתקיים בהנהלת מערכת הארץ דרשו שניים מבכירי העיתון לגנוז כתבה שהכנתי על התעללות של חוקרי שב"כ בעיתונאי פלסטיני שהיה במעצר מינהלי. הם טענו שפרסום הכתבה (שהתבססה על בדיקת פוליגרף) יסב נזק כבד למעמדה של המדינה. העורך הראשי, גרשום שוקן, הורה לפרסם את הכתבה במלואה, ואף נזף באחד הבכירים שדרש לפטר אותי מעבודתי.
נזכרתי בכך כשהאזנתי בשבוע שעבר להרצאה המרכזית של פרופסור דניאל בר-טל בכנס הבינלאומי של האגודה לפסיכולוגיה פוליטית (ISPP), שהתקיים בבי"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. בר-טל, שזכה בפרס היוקרתי ביותר של הארגון, הציג לראשונה ממצאים של מחקרים שמגלים את ממדי מגיפת הצנזורה העצמית בחברה הישראלית.
