הטעויות של מוחמד מורסי

במצרים שלאחר המהפכה דרישות העם ממנהיגיו הן בלתי אפשריות למימוש. למרות זאת הכישלון של הנשיא המודח הוא אישי וצורב.

al-monitor .

נושאים מכוסים

tahrir, muslim, hamas, egyptian revolution, arab

יול 5, 2013

רגע אחרי שהגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי סיים לקרוא מן הכתב את הצהרתו הדרמטית, בשידור חי בטלוויזיה, על סילוקו של מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים, ברור היה שמדובר בהפיכה צבאית לכל דבר.

נטילת השלטון על ידי הצבא הייתה מעשה שגובה על ידי מיליוני אזרחים מצרים, שדרשו לסלק את מורסי ואת שלטון האחים המוסלמים. סיסי גם הוקף בשורה של נציגים אזרחיים ודתיים כמו שייח' אל-אזהר והאפיפיור תוודרוס ה-2, ראש הכנסייה הקופטית, ועדיין עתידה של מצרים לוט בערפל.

כל מי שינסה לחזות איזה משטר יהיה במצרים אחרי ההפיכה, מי ייבחר בבחירות הבאות, כשאלה יוכרזו, ומה יהיה כוחם של האחים המוסלמים, ואפילו האם האחים המוסלמים ישיבו מלחמה שערה ללקיחת השלטון בכוח מהם, עלול להיכשל.

לפני יותר משנה טסתי לקהיר וזכיתי לחוש את תחושת "אחרי המהפכה", האפטרשוק של סילוק מובארק. מבחינתי, זו הייתה חוויה מטלטלת. ההפגנות, גם אחרי שמשטר מובארק נפל ומועצה צבאית בראשות הגנרל מוחמד טנטאווי ניהלה את עניני המדינה, נמשכו כמעט באותה התלהבות. כל נהג מונית, כל פקיד או פקידת קבלה בבית המלון שבו התאכסנתי, וכל מוכר פלאפל או אזרח מן השורה שדיברתי איתו, חש כי הוא יכול וחייב לחולל היסטוריה במו ידיו.

אם הגנרל טנטאווי, אל-מושיר כפי שכינו אותו בהערצה, "לא ישמע לקולות, למה שאנחנו נגיד לו, נפיל אותו מיד", הם אמרו לי בביטחון, "הראיס חייב לעשות מה שאנחנו רוצים וכל מה שאנחנו רוצים. לא נוותר על כלום."

מישהו אף העז לומר, "אם לא ינהג כמו שהעם רוצה, נהרוג אותו". כן, את טנטאווי, הגנרל הנערץ שנישא אז על כתפי המפגינים.

אחר כך נבחר מוחמד מורסי בבחירות דמוקרטיות וסוערות, וטנטאווי הודח על ידי מורסי, וכעת מורסי הודח על ידי סיסי, והטלטלה עוד לא הסתיימה.

אין מדינאי בעולם שיכול לספק את "רצון העם" במצרים שלאחר המהפכה, כי הדרישות ממנו מוגזמות ובלתי אפשריות למימוש. על המנהיג שיעלה מכוח ההמון המפגינים לבנות במהרה מוסדות דמוקרטים, להשתלט על הכאוס, לשפר את הכלכלה, להשיב את התיירים שהדירו רגלם מארץ הנילוס, ובעיקר להרגיע את התסיסה ולהחזיר את מיליוני המפגינים לחיי שגרה ועבודה.

במקום שבו מיליונים חושבים שהנשיא הוא בובה הנעה לתנודותיהם, כמו שבשבת ברוח, אין לו שום סיכוי לשרוד יותר משנה בשלטון.

ולמרות זאת, הכישלון של מוחמד מורסי הוא כישלון אישי צורב.

עוד שנים רבות, תנועת האחים המוסלמים תאלץ לבחון, לנתח ולהסיק מסקנות היכן טעו בכיריה, וכיצד במיוחד שגה נשיאם, שתוך שנה הצליח בשלומיאליות לאבד את השלטון ולמחוק את ההישג ההיסטורי של תנועתו, שנרדפה עשרות שנים.

ועוד יותר מכך, גם כששמע את נהמות ההמון הדורש להדיחו, הלך עם הראש בקיר.

דבר אחד ברור כבר עתה. מה שהבין האייתוללה חומייני לאחר סילוקו של השאה, ולהבדיל אלף הבדלות מה שהבינו בתנועת חמאס, תנועת הבת של האחים בעזה, מורסי לא קלט.

באיראן הקים חומייני, מיד לאחר הפלתו של השאה, את משמרות המהפכה כמשקל נגד לצבא האיראני, שחלקים ממנו עדיין היו נאמנים לשלטון השאה ולמשטר הישן, והצליח לגנוב את מהפכת הצעירים מתחת ידם. שהפור בחטיאר, שמונה לנשיא זמני, הודח בבושת פנים מיד, ומשמרות המהפכה הפכו מהר מאוד למיליציות ההגנה של משטר האייתוללות האיראני. משטר זה הידק את האחיזה על מוסדות השלטון ודיכא בכוח ובאלימות כל התנגדות או חשש להתנגדות.

כך גם חמאס. מיד לאחר שתנועת חמאס זכתה בבחירות ברשות הפלסטינית, הקים שר הפנים דאז סעיד סיאם (שחוסל במבצע "עופרת יצוקה") את "כוחות הביצוע" (קוואת אל תנפיד'יה) - צבא חמאס, שלימים הובילו את ההפיכה שביצעה התנועה ברצועת עזה.

מוחמד מורסי, לעומתם, בחר בדרך הפיוס, הפרגמטיות, אבל גם בדרך ההססנות ולעיתים ההתגרות. הוא רצה מאוד לרצות את "האחים" ששלחו אותו להציג מועמדות לנשיאות אחרי שחיראת אל-שאטר נפסל. אבל לאחר שנבחר, שכח שהצבא אינו נאמן לאחים המוסלמים ולא יהיה נאמן להם, ועוד יותר מכך אחרי שהדיח את מוחמד טנטאווי ומינה במקומו את אל-סיסי, שזה עתה הדיח אותו.

מורסי, אולי כי לא צמח בשורות הצבא המצרי, לא ידע מספיק מה שיודע כל חוקר, וכל מזרחן: מהו תפקידו ומעמדו של צבא מצרים. מורסי התעסק עם החוקה השרעית כדי לרצות את אדוניו והתעמת עם שופטי בית המשפט העליון; ורק שכח שקודמו, שהיה חזק ממנו בהרבה, סולק בקלות על ידי הצבא.

מורסי שכח מה שלמדו רבים ממנו לפניו: אין דרך ביניים. או בדרך הכוח, כפי שעשו באיראן ובעזה, או בדרך האחרת הספקת את רצון העם.

אבל כפי שכתבתי, ברמת הציפיות של מיליוני המצרים, שחשבו שבן יום יטעמו את פירות המהפכה ומצרים תהפוך לגן העדן של המזרח התיכון, לא היה למורסי שום סיכוי.

כמו הנילוס, עורק החיים של מצרים הניזון משני מקורות, הנילוס הלבן והכחול, מצרים זורמת בשני קווים מקבילים שנפגשים בנקודה אחת,  בכיכר תחריר. מיליוני אזרחים שוצפים וקוצפים וצבא אחד הנישא על כתפיים בהערצה. האם יצליחו השניים לרומם מישהו שיאחד את כולם?

זוהי שאלה, שכאמור איש לא יכול לחזות, אבל כמו עורק החיים של מצרים הדרך עוד ארוכה ופתלתלה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

נפתלי בנט הוא נזק במשרד הביטחון
שלומי אלדר | | פבר 25, 2020
הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020
גורלו הפוליטי והאישי של נתניהו תלוי על בלון
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 13, 2020
חמאס לנתניהו ובנט: לא מפחדים ממלחמה
שלומי אלדר | עזה | פבר 12, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020