שאלו את עצמכם, מה היה אומר יועצו של ראש הממשלה, רון דרמר, אילו נשיא ארה"ב היה ממנה לשגרירו בישראל מהגר ישראלי שנודע בעמדות שמאלניות, בין חד"ש למרצ? מה היו כותבים ב"ישראל היום" אם יועץ בכיר בבית הלבן, שפעל נגד בחירתו מחדש של נתניהו לראשות הממשלה, היה ממונה לשגריר ארה"ב בישראל? מה היה לסגנית השר ציפי חוטובלי מהליכוד לומר על בחירתו של אובמה בפקיד בכיר, שהיה קשור להזמנתה של מנהיגה של מפלגה יריבה לביקור מתוקשר בוושינגטון בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל? כיצד היו מגיבים בציבור הישראלי על מינויו של אזרח ישראלי ("יורד" בשפתם של רבים), שוויתר על אזרחותו הישראלית, לשגריר של מדינה זרה בתל אביב?
הביקורת נגד מינויו של דרמר לשגריר ישראל בארה"ב אינה נוגעת לכישוריו הדיפלומטיים, או לניסיון המדיני שלו. ביקוריו התכופים של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי באזור, והשיחות הארוכות שהוא מקיים בארבע עיניים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ממחישים את הפיחות בתרומתם של שגרירים לדיאלוג בין וושינגטון לירושלים. הסוגיות החשובות באמת נידונות ממילא בשיחות טלפון מאובטחות היטב בין הנשיא לראש הממשלה, הרחק מאוזני השגרירים. כשנשיא ארה"ב מחליט לפנות במישרין לציבור הישראלי הוא מזמין את יונית לוי מערוץ 2, או מורה להכין את איירפורס 1 לטיסה טרנס-אטלנטית. לכן דעתו השלילית של השגריר דרמר על פתרון שתי המדינות ועל הפרטנר הפלסטיני לא ישפיעו על התהליך המדיני יותר מאשר דעותיו של היועץ המדיני דרמר.
