ארדואן מתקשה, כנראה, להיפרד מפרשת המרמרה ומסלידתו מממשלת ישראל. אפשר היה לראות זאת אפילו בהפגנות האלימות שפרצו החודש באיסטנבול. וגם אם השם "ישראל" לא שורבב בהפגנות שהתחוללו בפארק גזי ובכיכר טקסים נגד ראשי השלטון בטורקיה, אמצעי התקשורת המקורבים אליהם מתעקשים להאשים את ישראל ב"ליבוי המהומות".
אחרי שנים רצופות שבהן רווחה בהפגנות המוניות בטורקיה הסיסמה "ישראל רוצחת" - Katil İsrail, מוזר היה להיתקל באותם רחובות וכיכרות בקריאות ובכרזות "ארדואן רוצח" - Katil Erdoğan. ככלל, תנועת המחאה שפרצה בטורקיה נמנעה מלהשתמש בישראל לצרכיה. זאת, פרט לשתי כרזות שבהן הבחנתי בפארק גזי – האחת השוותה בין רג'פ טאיפ ארדואן לבין בנימין נתניהו תוך משחק מילים בטורקית שמחבר בין השמות של השניים, ובשנייה הודבקה דמותו של הנשיא שמעון פרס כשחקן כדורגל בחומה לצידם של הנשיא אובמה והפתוללה גוּלֶן (המנהיג הטורקי האיסלמי המתון הגולה מרצון בארצות הברית שמטיף לדיאלוג בין-דתי, ושבשנים האחרונות מתפתחת יריבות פוליטית בינו לבין ארדואן) כשארדואן "מבקיע" מולם גול.
