שמעון פרס הוא מה שישראל הייתה אמורה להיות. הוא אבטיפוס, שנגנז לאור המצב. אור לגויים, חזון ומופת לאזור, מגדלור של מחשבה בהירה, הנשענת על עקרונות מוסר ברורים וחתירה מתמדת לשלום ולאחוות עמים. פרס מתמיד כבר עשרות שנים בדבקותו בכל האמור לעיל. העניין הוא, שישראל כבר לא שם. כשפרס עוצר לרגע ומתבונן סביב, הוא מגלה שישראל שטה לה למחוזות אחרים לגמרי. היא עדיין טובה בהרבה מסביבתה, אבל היא נסחפת. הסיטואציה הנוכחית ביזארית ומקסימה בעת ובעונה אחת: בעוד פרס מרחף בגבהים עצומים מעל למדינה שהקים, היא ממשיכה להזיע בדיוטות התחתונות של המציאות המזרח תיכונית. פרס הוא כמו לוויין חלל רב עוצמה המשייט סביב, עינו פקוחה ומוחו קודח, מחובר ומנותק בעת ובעונה אחת למכורתו שלמטה, ממשיך לנהל איתה יחסי אהבה-שנאה, ממשיך ללחוש באוזניה מילות אהבה, בעוד היא מרדנית, ספקנית, נגררת למחוזות אחרים ומשנה את פניה. היום, כשהוא חוגג 90, שמעון פרס המותג, עוצמתי יותר ממדינת ישראל עצמה. זו אינה מדינה שיש לה נשיא, אלא נשיא שגורר על צווארו מדינה, כמשקולת עופרת כבדה ונרגנת. מצד שני, הוא לא מתייאש ממנה, והיא לא ממנו. ככל שזה יהיה תלוי בו, ישראל תמשיך להיות תלויה על צווארו של שמעון פרס.
כושר השכנוע שלו בלתי נדלה. אין אדם שפרס חושב שאי אפשר לשכנע. אם תתנו לו, הוא ידבר עם מחמוד אחמדינגא'ד, עמוק אל תוך הלילה, וינסה לשכנע אותו שיהודים זה לא כזה עניין גרוע. כשאריאל שרון, מתנגד פוליטי חריף של פרס, עלה לשלטון והפך לראש ממשלת ישראל, כולם נבהלו. חוץ מפרס. הוא מיהר להקים עם שרון ציר פוליטי חשאי, שכנע אותו לאפשר לו לנהל מגעים סודיים עם אבו-עלא, וחזר עם הסכם. שרון, כמובן, לא יישם את ההסכם, אבל פרס סיפק את הסחורה. דבר דומה עשה בתקופת ממשלת הרוטציה, כשכיהן יחד עם יצחק שמיר בראשות ממשלת ישראל בשנות ה-80 של המאה הקודמת. פרס הביא הסכם היסטורי עם המלך חוסיין ("הסכם לונדון"), שמיר טירפד אותו. עד היום, פרס מאמין שזו הייתה ההחמצה הגדולה ביותר של דורנו, הזדמנות חד פעמית לפתרון הסכסוך בדרך מקורית, מבלי שישראל נוטלת על עצמה סיכוני יתר. גם עכשיו, כשנתניהו בשלטון, פרס לא מוותר. בקדנציה הקודמת הוא שכנע את ביבי לשגר אותו לשיחות שקטות עם אבו-מאזן. נתניהו בלם אותו ברגע האחרון, דקה לפני שהוא יוצא למפגש אחרון עם אבו-מאזן בירדן כדי לסכם סיכומים. אתם חושבים שפרס התייאש? לא ולא. הוא ממשיך לנסות, לחתור, לשכנע, להמציא רעיונות חדשים, למצוא חריץ בדלת, או מנהרה סודית, דרכה יוכל לפלס איכשהו דרך למו"מ החשאי הבא, שיסתיים כמובן במבוי סתום או במפח נפש, וחוזר חלילה.
