מדוע איפשר נתניהו לימין הקיצוני לגנוב לו את הליכוד

ראש הממשלה ראה את הימין הקיצוני מיש"ע מתנחל בתוך מפלגתו ומשנה את הדי-אנ-איי שלה, אך במקום לתת פייט – הפגין אדישות ורפיסות.

al-monitor .

נושאים מכוסים

settlers, right, religious, likud

יונ 28, 2013

בחירתו השבוע של סגן שר הביטחון דני דנון, "חביב המתנחלים", לנשיא ועידת הליכוד – לא הפתיעה איש; היא רק סימלה את אובדן שליטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במפלגתו.

סימני האזהרה היו שם לאורך כל ארבע השנים האחרונות: ביהודה ושומרון נערכו מפקדי ענק מאורגנים לליכוד, אשר בשיטתיות הצליחו לשנות את הדי-אן-איי של המפלגה. נתניהו ראה את זה, אבל הפגין באותן שנים אדישות ורפיסות.

ביום ראשון הקרוב (30 ביוני) צפוי דנון לזכות גם בתפקיד יו"ר מרכז הליכוד, ולהפוך בכך לאחד האנשים החזקים במפלגה. דנון, שנבחר למקום הרביעי ברשימת הליכוד לכנסת (הוא הצליח לעשות את זה עוד מבלי להיות שר) חייב את השדרוג במעמדו למתנחלים. אליהם הוא יישא את עיניו עתה, ובפניהם הוא ייתן דין וחשבון – הרבה לפני ראש הממשלה.

לתוצאה הזאת משמעויות מרחיקות לכת - לא רק על ההרכב האנושי של הליכוד, אלא ישירות על נתניהו. קשה לראות כיצד הוא מצליח להתקדם אל עבר הסכם מדיני, כשהתנועה שבראשה הוא עומד כבר "לא סופרת אותו". יותר מזה: קשה לראות כיצד יוכל  לרוץ פעם נוספת (רביעית במספר) בראשות הליכוד לראשות הממשלה.  ככל הידוע, את הרצון הזה  נתניהו לא איבד עדיין.

השתלטות הימין הקיצוני על הליכוד התנהלה באופן הדרגתי. היא החלה מיד לאחר בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בקדנציה הקודמת (2009). נתניהו ידע בזמן אמת על המפקדים הגדולים ביש"ע. הוא היה יכול לבנות כוח נגדי,  באמצעות גיוס חברים חדשים לליכוד. צעד זה עשוי היה לדלל את המאסה הקריטית שצבר הימין הקיצוני בתוך המפלגה. אך הוא לא עשה דבר.

פעם אחר פעם במהלך השנים האלה ראה נתניהו כיצד השרים וחברי הכנסת שלו מאוימים על ידי מתפקדי הליכוד ביש"ע בהצבעות ובהצעות חוק שנועדו לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון, ולא נקף אצבע.

השאלה הגדולה שצריכה להישאל היא מדוע איפשר נתניהו לימין הקיצוני לגנוב לו את המפלגה? למה לא נלחם עליה? השבוע הגיע המצב לשיא. נתניהו נאלץ להסיר את מועמדותו בהתמודדות על נשיאות הליכוד, כי הבין שדנון יביס אותו בנוק-אאוט. זה הרי כמעט בלתי נתפס: ראש ממשלה של תחילת הקדנציה השלישית נכנע, ועוד ללא קרב, לח"כ שהוא עצמו מינה לסגן שר הביטחון. מצבו של נתניהו כל כך קשה בליכוד, שהוא לא  הצליח להכניס אפילו נציג אחד מטעמו לנשיאות הוועידה.

אין ספק כי על נתניהו עבר שינוי גדול בקדנציה השנייה שלו בראשות הממשלה, באופן שבו הוא תפס את הפלטפורמה המפלגתית, ואת כוח ההרס של הימין הקיצוני שהחל להזדחל לתוכה.

בעבר הלא רחוק דווקא ידע נתניהו להילחם, ובהצלחה, בגורמים ימניים. כך, למשל,  במערכות הבחירות של 2006 ו-2009, נתניהו ניהל באופן אישי מלחמת חורמה של ממש במשה פייגלין - הסמל האולטימטיבי של הימין הקיצוני ביש"ע, שכבר אז נחשב לכוח עולה בליכוד. הוא כינה אותו ואת תומכיו בתואר "הפייגלינים", והגדיר אותם בנאומיו כ"נטע זר"; הוא התעמר בהם בדורסנות, ובאמצעות שליטתו במנגנון המפלגתי, הבהיר להם שהם לא רצויים. נתניהו אפילו איים ערב בחירות 2009 על חברי כנסת מהליכוד, שאם "ייתפסו" משתפים עם פייגלין פעולה, לא ימונו לשרים. את פייגלין הוא הצליח להוציא החוצה מהרשימה באמצעות פרוצדורות משפטיות, כי חשש מפגיעה תדמיתית בליכוד כמפלגת ימין קיצוני שתביא להרחקת מצביעים.

בפריימריז האחרונים בליכוד נבחר אותו  פייגלין במקום ה-15, וכיום הוא משמש בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת.

כמה מוזר - דבר לא נותר מרוח הלחימה הזאת כשהחל נתניהו את כהונתו השניה בראשות הממשלה. הוא כלל לא התעניין במתרחש במפלגה, לא נפגש עם הפעילים, התעלם או הדחיק את הדיווחים שתיארו בפניו את אלפי המתנחלים החותמים על טפסי התפקדות לליכוד.

בשלב הזה לנתניהו כבר לא היה יועץ פוליטי קרוב. שלום שלמה עמו ניהל את הקרבות בפייגלין, הורחק עד שעזב, ונתניהו הפך גם ליועץ הפוליטי של עצמו. נתניהו הונחה אז כמו היום על פי האסטרטגיה לפיה כל עוד הוא חזק, פופולארי ויודע להביא לליכודניקים את השלטון, אז המתפקדים יילכו אחריו. כלומר כוחו הציבורי יביא עמו גם חוסן מפלגתי. המציאות מוכיחה כי נתניהו טעה. הוא הגיע אל הנקודה בה "השיטה" יצאה מכלל שליטה.

הפעם הראשונה בה הבין ממש שהמפלגה זלגה לו מבין האצבעות היתה במאי 2012. נתניהו, אז ראש ממשלה חזק, שאף הוכתר על ידי הטיים מגזין כ""King Bibi, ניסה להיבחר לראשות נשיאות ועידת הליכוד, אך נאלץ להתקפל, לאחר שהבין כי דני דנון יביס אותו. בניגוד למה שאירע השבוע, בפעם ההיא נתניהו כבר עמד על הבמה בגני התערוכה, כשלפתע הבין שמצבו בכי רע וביטל את הבחירות. ממקום מושבו על הבמה, נפרשה לעיניו  התמונה המדהימה שהמחישה את השינוי הדרמטי שעבר  הליכוד: מרבד עצום של כיפות סרוגות. אנשי יש"ע מילאו את האולם, שבעבר נשלט על ידי אנשי הפריפריה וערי הפיתוח. זה היה אירוע מכונן, יעידו לאחר מכן האנשים הקרובים אליו. הוא הבין שיאבד את הליכוד, ובשל כך יומיים לאחר מכן מיהר להכניס את קדימה, בראשות שאול מופז, לממשלתו.

בצעד זה ביקש נתניהו לאותת לפייגלינים כי הם אינם רלוונטיים, אבל השותפות עם מופז התפרקה במהרה. בעקבות כך הבחירות הוקדמו, ולנתניהו לא נותר אלא לראות בעיניים כלות כיצד  הימין הקיצוני קובע את הרכב הרשימה, ממליך מלכים חדשים ומגרש נסיכים ישנים. וכל אותו זמן הוא, ראש הממשלה עם הוותק הארוך ביותר בתפקיד זה אחרי דוד בן גוריון, אינו מצליח לעזור אפילו לדן מרידור ולבני בגין להיכנס לרשימה.

שני השרים שנתניהו חפץ ביקרם פשוט חוסלו בידי המתנחלים, מכיוון שהעדיפו את בית המשפט העליון על פניהם בסאגת פינוי המאחז הבלתי חוקי מגרון.

במצב זה, אם נתניהו אכן מתכוון להוביל מהלך מדיני משמעותי, כדאי לו להתחיל לגבש תוכנית מגירה להתנתקות מהליכוד.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020
הקרב על 61 מנדטים יורד מתחת לחגורה
בן כספית | הבחירות בישראל | פבר 28, 2020
סיפוח בקעת הירדן: מתי נתניהו וגנץ יורידו את המסכות?
יוסי ביילין | | מרץ 1, 2020
האם ניצחון של נתניהו יביא לסוף הדמוקרטיה הישראלית?
בן כספית | הבחירות בישראל | פבר 26, 2020
מדוע הצעירים מעדיפים את דרך נתניהו על פני שמירת הדמוקרטיה?
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 27, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020