את התגובה הפלסטינית והערבית לממצאי ועדת הבדיקה הממשלתית שהוקמה בישראל בעניין מוחמד א-דורה אפשר להבין. בכל זאת, הממצאים האלה מתגנבים לכיכר המרכזית של הנרטיב הפלסטיני וגונבים את הדגל המתנוסס בראש התורן. זה לא קל. הבעיה שלי היא לא עם התגובה הערבית, אלא עם התגובה הישראלית. לא מקרב ערביי ישראל, המכנים את עצמם כבר מזמן פלסטינים ומחוברים להוויה הפלסטינית, אלא בקרב ישראלים יהודים, ציונים, כאלה שסמוכים לשולחן המיינסטרים הישראלי ומכירים מקרוב את תרבות השקר הפנטזיונרית המקיפה אותנו ואת תעשיית הדה-לגיטימציה הצבועה המשגשגת כבר עידן על חשבוננו.
העיתונאי שלומי אלדר הוא מהעיתונאים החשובים ביותר שיש לתקשורת הישראלית להציע בתחום הסיקור הפלסטיני, אבל המאמר שפרסם אתמול באתר זה הוא דוגמה מצוינת לאותה בעייתיות שבתגובה הישראלית. מה פתאום נזכרים בא-דורה, תהה אלדר, אחרי 13 שנה? הרי ועדת אגרנט קמה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועדת כהאן קמה מיד אחרי מלחמת לבנון הראשונה, למה לקח לנו כל כך הרבה זמן, ובכלל, בשביל מי זה טוב, הרי את הנרטיב הפלסטיני כבר לא נוכל לשנות.
