"תראה איזה גן עדן", אומר דניאל אברהם, כשהוא מביט ממרומי הסוויטה שלו בקומה ה-17 של מלון "הילטון", על חוף הים המרהיב של תל-אביב, "תראה איזה חוף, איזה ים, תגיד לי, מה למען השם דפוק כאן, מה לא בסדר אתכם, הישראלים, למה אתם לא מבינים שבאמת אפשר להפוך את המקום הזה לגן עדן?''
דניאל אברהם כבר בן 89. צעיר בשנה אחת ויום אחד ממי שהוא מכנה "אחי הגדול", שמעון פרס. בינתיים, הוא לא מתעייף. מיליארדר אמריקאי יהודי שמקדיש חלק ניכר מהאנרגיה שלו, וגם מהונו, לקידום השלום במזרח התיכון. "מכון דניאל אברהם לשלום במזרח התיכון" חי וקיים. אברהם עדיין מתרוצץ בין בירות האיזור, השבוע הוא היה בירושלים ובתל-אביב וברמאללה, בטרם ישוב לוושינגטון ולפאלם ביץ', שם הוא גר, כמובן על הים. מדי פעם, בגיחות שהוא מבצע לאיזורנו, אני פוגש אותו. סופג מהאנרגיות ומהאופטימיות של האיש הזה, מראיית העולם הרחבה והבהירה שלו, מהניסיון הסיזיפי, האינסופי, להביא לסוף הסכסוך המדמם בין הישראלים לפלסטינים.
