ישראל פולס

משחק באש על הר הבית

p
המחבר
בקצרה
הביקורים הפרובוקטיביים של ח"כים ושרים מהימין בהר הבית עלולים להצית אש, כותב נדב פרי ומזכיר: זה כבר קרה פעם.

ידיהם של שוטרי מחוז ירושלים המוצבים בהר הבית מלאות עבודה מאז החלה כהונתה של הכנסת ה-19. רק ברגע האחרון הם הצליחו, בסוף חודש מארס, למנוע את ביקורו של ח"כ משה פייגלין (ליכוד), בנקודה הרגישה ביותר במזרח התיכון.

פייגלין, אחד האנשים החזקים במפלגת השלטון, הוא "מבקר מתמיד" בהר הבית. הוא מוסיף לפקוד את המקום גם בתפקידו החדש כסגן יו"ר הכנסת. גם ח"כ מירי רגב, מאותה המפלגה, קנתה לעצמה שם של פרובוקטורית מתלהמת. השבוע, מיד לאחר שנבחרה לעמוד בראש ועדת הפנים של הכנסת, הודיעה כי תיזום סיור של הוועדה בהר הבית. התואנה שניפקה רגב היא: "על מנת להגן על זכותם של יהודים להתפלל במקום". אריאל שרון הצית את האינתפיאדה השנייה בספטמבר 2000 כשעלה במופגן להר הבית; רגב, כך נראה, נחושה להצית את האינתיפאדה השלישית.

אורי אריאל, שר הבינוי והשיכון, ביקר גם הוא לאחרונה בהר הבית. זה קרה במהלך הפסח האחרון. אריאל עלה להר, צעד מטרים ספורים ממסגד אל-אקצה, מלמל תפילה חרישית ועזב את המקום, לא לפני שהשוטרים שליוו אותו דחקו בו לסיים את הביקור בטרם תפרוץ מהומה. בכלל, רגליו של שר הבינוי והשיכון, אחד השחקנים המרכזיים בקואליציה הנוכחית, נושאות אותו לאחרונה למקומות רגישים במיוחד. בערב יום העצמאות השתתף כאורח הכבוד בטקס שערך ראש עיריית מעלה אדומים בשטח E1, המחבר בין מעלה אדומים לירושלים. בשעה שבוושינגטון ובאירופה ממשיכים לוודא מקרוב שההצהרות הישראליות על בניית שכונה במקום לא מיושמות בשטח, הצהיר השר האחראי על הבנייה כי בדעתו לקדם את תוכניות הפיתוח. "בעוד שנה וחצי נראה פה בתים עומדים", הבטיח.

שלושה חודשים חלפו מאז נערכו הבחירות בישראל. תוצאותיהן המפתיעות הוכיחו כי נתניהו פחות חזק משחשבו, וכי קיים כמעט שוויון בין גוש הימין לבין מחנה המרכז-שמאל. ניתן לשער כי הנתונים הללו התקבלו בקורת רוח מסוימת בבירות רבות בעולם. אולם, מבט זהיר על התנהלות הדברים בזמן הקצר שחלף מאז יצאה לדרכה ממשלת נתניהו השלישית מעלה את הרושם שבירושלים מתנהלים העסקים כרגיל. מהר הבית ועד E1 - הזמירות הן אותן זמירות והמדיניות אותה מדיניות. נראה כי לשרת המשפטים ציפי לבני, שהיא גם השרה ממונה על "קידום תהליך השלום" (ממש כמו אהוד ברק בקדנציה הקודמת) לא ייוותר הרבה לעשות, אלא למלמל כמה מילות גינוי בשעה שעמיתיה לממשלה יבנו התנחלויות חדשות בשטחים ויעלו להתפלל בהר הבית.

בשבוע שעבר ביקר באזור מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי. קרי, כך הרושם המתקבל, נכנס לתפקידו כשהוא מלא במרץ והתלהבות. "תוך שנתיים", כך הצהיר בקונגרס (17 באפריל) עם שובו לוושינגטון "ייסגר חלון הזמנים להסדר מדיני" (ראו כתבה באתר זה). ספק עד כמה החזון הזה מרשים, למשל, את שר הביטחון הטרי משה יעלון. לזכותו של האחרון ייאמר, עם זאת, כי הוא אף פעם לא הסתיר את עמדותיו. כמוהו כאביגדור ליברמן, שותפו הנאמן של בנימין נתניהו הממתין לשובו למשרד החוץ שנשמר בעבורו: כמו ליברמן, גם ליעלון אין אמון בהנהגת הרשות הפלסטינית או ביכולת להגיע לפריצת דרך מדינית. כשקרי נפגש עם נתניהו ושריו הבכירים ודיבר איתם על קידום התהליך המדיני, השיב לו שר הביטחון, עפ"י הדיווחים, בדברי ביקורת על אוזלת היד האמריקאית בטיפול בגרעין האיראני.

סגנו של יעלון במשרד הביטחון הוא לא אחר מאשר ח"כ דני דנון, מהרעשניים והקיצוניים שבחברי הליכוד. דנון הגיע למשרד הביטחון כדי לקדם אג'נדה אחת בלבד – בנייה בהתנחלויות. לאור העובדה שמשרד הביטחון הוא הריבון הישראלי בשטחים, הוא כנראה הגיע למקום הנכון.

נשיא ארצות הברית יכול, אם כן, לשאת בירושלים נאומים מעוררי השראה על שלום; מזכיר המדינה יכול להמשיך לדלג בין נתניהו לבין אבו-מאזן – דבר מזה לא מרשים במיוחד את החברים מהימין בירושלים. בפעם הבאה שיבקשו האמריקאים מראש הממשלה לנקוט ביוזמה מדינית או לקדם מחוות כלפי הפלסטינים הוא יאמר להם בדיוק את מה שאמר בקדנציה הקודמת: "אני רוצה אבל לא יכול, השותפים הקואליציוניים שלי לא יתנו לי." אז מה אם בינתיים היו בחירות והימין איבד מכוחו. כשנתניהו חושב על תהליך מדיני וצעדים בוני אמון, הוא לא חושב על ציפי לבני, שהתהליך המדיני הוא האג'נדה היחידה שלה, וגם לא על יאיר לפיד, שהתחייב כי לא ייכנס לממשלה אם לא תחדש את המו"מ המדיני. לא, כשנתניהו חושב על יוזמה מדינית הוא רואה לנגד עיניו את שר הביטחון יעלון ואת שר החוץ (בפוטנציה) ליברמן שנוהגים להשליך מים צוננים על כל תוכנית או רעיון למחווה; הוא רואה את אורי אריאל שרוצה לבנות ב-E1; את דני דנון, שליחם של המתנחלים במשרד הביטחון, ואת מירי רגב שמתכננת לעלות להר הבית.

זוהי הקואליציה של נתניהו, ואלה הם האנשים שישפיעו בסופו של דבר על מהלכיה המדיניים של הממשלה החדשה. אם קרי בונה על עזרה או שיתוף פעולה מכוחות מתונים כלבני או לפיד, מומלץ לו להרים טלפון לקודמתו בתפקיד, הילארי קלינטון, שבנתה בשעתה על עזרה דומה מצד מאהוד ברק. כדאי שישאל אותה איך זה (לא) עבד.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: peace process, peace, temple mount, netanyahu, moshe feiglin, miri regev, john kerry, intifada, benjamin netanyahu, ariel sharon

נדב פרי כותב עבור ''ישראל פולס'' של אל-מוניטור. הוא משמש כעת ככתב לעניינים פוליטים של ערוץ 10. פרי החל את הקריירה שלו בגלי צה''ל בשנת 1998, שם שירת ככתב לענייני דתות ומאוחר יותר ככתבה הפוליטי של התחנה. בנוסף לפרשנות פוליטית, פרי מגיש לעיתים תכופות את תכניתו של רפי רשף, וכן תכנית אירוח משלו בנושאים פוליטים  ותכנית ברדיו תל אביב. הוא גם כותב טור לגלובס.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept