ישראל פולס

נתניהו ממשיך לטעות כל הדרך לקואליציה

p
המחבר
בקצרה
ראש הממשלה מאשים את לפיד ובנט בכשלון המאמצים להרכיב ממשלה אך בכך, טוענת מזל מועלם, הוא שוב "יורה לעצמו ברגל".

שלל טעויות ביצע בנימין נתניהו לאורך קמפיין הבחירות שהוביל, אשר נגמר בכישלון צורב בקלפי. אחת המשמעותיות שבהן הייתה התקפתו על יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, לאחר שזה הביע תמיכה בסירוב פקודה מטעמים אידיאולוגיים.

נתניהו, בניגוד לעצת רבים מיועציו, הסתער חזיתית על בנט בראיונות מיוחדים, ואיים כי מי שידבר על סרבנות לא יישב בממשלתו. המסר היה ברור. נתניהו היה בטוח שההתקפה הזאת תגרום למנהיג הבית היהודי, שנגס ללא הרף באלקטורט של הליכוד, נזק עצום. אך בימים שלאחר מכן הוא גילה כי הנזק כולו בצד שלו. בנט, שנוא נפשו, ממשיך לנסוק - על חשבונו.

בבית הנשיא, כשנתניהו ביקש משמעון פרס ארכה של 14 יום לטובת הרכבת הקואליציה, הוא חזר על אותה טעות בדיוק: הוא תלה את כשלונו להקים ממשלה בשני "הכוכבים העולים" של הבחירות האחרונות, נפתלי בנט ויאיר לפיד, והאשים אותם ב"החרמת הציבור החרדי בישראל".

שוב נגרר נתניהו להתקפה מיותרת שלא הניבה רווחים, אלא רק נזקים. שוב הוא תרם לחיזוקה של הברית- החזקה ממילא - בין לפיד לבנט, שהפעם כבר הכריז רשמית בדף הפייסבוק שלו שהוא לא נכנס בלי לפיד (עד אז הדברים לא צוטטו ישירות מפיו). בנט גם הזכיר לנתניהו באותה הזדמנות, כי הוא זה שהחרים אותו קודם, כשסירב לנהל עמו מו"מ קואליציוני.

אווירת גן הילדים נמשכה גם בבוקר שלמחרת לכל אורכן ורוחבן של תוכניות האקטואליה ברדיו, כשדוברים מטעם נתניהו ומטעם בנט, התווכחו על השאלה "מי התחיל קודם".

כשהבין נתניהו, לקראת יום ראשון בצהריים, שההתקפות על בנט-לפיד לא מועילות, הוא חזר לספין הישן והאהוב עליו מכל: "האיום האיראני".

בפתח ישיבתה השבועית של הממשלה הוא הזכיר את איראן שלא עוצרת בדרך לפצצה, ורמז על הנשק הכימי שבידי סוריה המתפרקת. בנימה רצינית, כיאה לכובד הדברים, הוא אמר: "בשעה שהאויבים מלכדים את מאמציהם נגדנו, אנחנו נדרשים ללכד ולאחד את כל הכוחות. לצערי, זה לא מה שקורה. אני אמשיך בימים הקרובים לנסות ולאחד וללכד את הכוחות לקראת המטלות הגדולות - הלאומיות והבינלאומיות שאנחנו עומדים בפניהן".

אלא שכאן שוב נתניהו טועה. הסיכוי שהספין האיראני-סורי החבוט יעבוד במקרה הזה ויפרק את הברית לפיד-בנט הוא קלוש. נתניהו השתמש בו אחרי הבחירות, לאחר התקיפה בסוריה שבוצעה, על פי מקורות זרים בידי ישראל, בנאומו בבית הנשיא, כשקיבל מפרס את המנדט להרכבת הממשלה. נתניהו דיבר אז על הצורך באיחוד השורות, וקרא לממשלה רחבה כדי לעצור את האיום האיראני, כמו גם את האיום מסוריה.

לפיד ובנט הם אמנם טירונים פוליטיים, אבל הם מוכיחים שהם שחקני פוקר לא רעים, שיודעים מה טיב הקלפים שהם מכירים. הם מכירים היטב בחולשתו של נתניהו, ולא מתרשמים מההתקפות או מהספינים הביטחוניים שלו. "מה הקשר בין האיומים הביטחוניים לממשלה עם החרדים?" הם שואלים, ובצדק. גם לפיד וגם בנט רואים את עצמם כפטריוטים ישראלים, ציונים, כך שהם לא קונים לרגע את התזה שרק ממשלה עם חרדים תוכל לעצור את הגרעין האיראני.

זהו, למעשה, האיום האמיתי שמדיר כרגע שינה מעיניו של ראש הממשלה: לא האיום האיראני, אלא "ברית הפלדה" שכרתו ביניהם לפיד ובנט: נכנסים יחד לממשלה, ובלי החרדים, או הולכים יחד לאופוזיציה.

במצב בו לפיד ובנט בתוך הממשלה והחרדים בחוץ, הם הופכים לבעלי הבית של ממשלת נתניהו השלישית, לאנשים החזקים. הם אלה שיקבעו מה יהיה אורך חייה של הממשלה, הם יקבעו את סדר היום שלה, והם אלה שיהוו איום קיומי של ממש על כהונתו של נתניהו.

כשהרכיב נתניהו את ממשלתו השנייה, לפני כארבע שנים, הוא בנה אותה כך שאף מרכיב מלבדו לא יוכל להפילו. דבר זה הקנה לו יציבות קואליציונית נדירה, ואפשר לו להשלים כמעט קדנציה מלאה. הפעם, בפתח כהונתו השלישית, אין לנתניהו את הבחירה הזאת. "אני אוותר על החרדים, אכניס את לפיד ובנט לממשלה, ובתוך שנה הם יפרקו הכול וילכו לבחירות" – את החשש הזה הביע נתניהו בימים האחרונים באזני מקורביו. הפעם אין מדובר בספין, אלא בפחד אמיתי מאבדן שליטה על הממשלה. הפעם, נתניהו, שהרבה פעמים שוגה בפארנויות שווא, צודק. אם ירכיב ממשלה עם לפיד ובנט הוא יהפוך מיד לפגיע מבחינה קואליציונית, בעיקר אחרי שלפיד כבר הצהיר שהיעד הבא שלו הוא לא פחות מראשות הממשלה. נתניהו חושש שהוא במו ידיו יבנה את לפיד, ובכך יקרב את קיצו האישי.

בינתיים, נתניהו עוד נאבק כדי למנוע את רוע הגזרה. ביום ראשון בצהריים הוא נפגש עם ראשי ש"ס והסביר להם שלמרות רצונו, הוא לא יוכל להכניסם לממשלה בשל החרם נגדם.

במקביל מאחורי הקלעים לא פסקו הלחצים מטעמו על יחימוביץ' להצטרף לקואליציה -במחיר מופקע. מתברר שהוא האחרון להפנים את העובדה שאין לו את הפריווילגיה לבחור בין האופציות, ושתוצאות הבחירות כופות עליו את הקואליציה שהוא הכי חושש ממנה. כך שגם אם החששות של נתניהו מוצדקים, אין לו הרבה מה לעשות איתם, מלבד - אם להשתמש בשפת הניו אייג', "לחבק את פחדיו".

כל עוד יו"ר העבודה, שלי יחימוביץ', אינה נסוגה מהתחייבותה ללכת לאופוזיציה - ועל פי כל הסימנים היא לא – ייאלץ נתניהו לוותר בלב כבד וחושש על החרדים, לפחות בשלב הראשון. כשזה יקרה, הוא עוד עשוי לגלות שהוא עומד בראש ממשלה אפקטיבית, שתעביר את הקיצוץ המחויב בתקציב (לש"ס יהיה קשה עם הגזרות הכלכליות), שתעביר את חוק השוויון בנטל, ותוביל לרפורמות אזרחיות כמו שינוי שיטת הממשל.

הוא גם עשוי לגלות שלבנט וללפיד יש אחריות ביטחונית בנוגע לאיומים האסטרטגים.

 

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: elections, coalition, peres, netanyahu, lapid, bennett, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept