"משהו חדש מתחיל", ססמת הבחירות של "הבית היהודי" של נפתלי בנט. "באנו לשנות", הייתה סיסמת הבחירות של "יש עתיד" של יאיר לפיד. בניגוד לתוחלת חייהן הידועה של סיסמאות בחירות, המושלכות לפח האשפה של הפוליטיקה למחרת ההצבעה, שתי הסיסמאות הללו מתגשמות לנגד עינינו. הברית בין לפיד לבנט היא ללא ספק משהו חדש, אחר לגמרי, שלא הכרנו קודם. וכפי שהדברים נראים עכשיו, הברית הזו משנה את פניה של הפוליטיקה הישראלית, ומטלטלת אותה טלטלה עזה. עוד לא ברור אם זה יחזיק מעמד, כמה זמן זה ישרוד ואיזה קדנציה ממתינה לבנימין נתניהו החבוט והמושפל. מה שברור הוא שדבר כזה עוד לא היה לנו בישראל.
הם דומים מאוד ושונים מאוד, בעת ובעונה אחת. לפיד מסיים את שנות הארבעים שלו, בנט מתחיל אותן. לפיד הוא סמל הישראליות החילונית והשורשית של פעם, זו שעליה חלמו בוני הארץ. בנט אמנם נולד בישראל, אך להורים שעלו מקליפורניה, עם רקע אנגלו-סכסי ותרבות שונה. לפיד חילוני מושבע, בנט דתי, חובש כיפה סרוגה, הוריו חזרו בתשובה כשהיה תינוק. בנט היה לוחם קרבי וקצין ב"סיירת מטכ"ל". לפיד היה עתונאי ב"במחנה". לפיד מתון מדינית, פרגמטי, מאמין בשתי מדינות לשני עמים ומוכן לוותר על רוב השטחים תמורת שלום. בנט ממש לא. הוא חושב שאי אפשר להקים מדינה פלסטינית, ומאמין שבפינה הצפופה שבין הים לירדן אין מקום לשתי מדינות.
