ישראל פולס

מר דבוטאולו היקר, כדאי שתפסיק לחרחר מלחמה

p
המחבר
בקצרה
שלומי אלדר במכתב אישי לשר החוץ הטורקי, שתהה מדוע אסד לא הגיב לתקיפה בסוריה, המיוחסת לישראל.

לכבוד מר אחמט דבוטאולו, שר החוץ הטורקי.

קראתי בעיון את  השאלות שהעלית בקול רם וברור במסיבת העיתונאים,  רגע לפני שטסת לוועידה ביטחונית בינלאומית במינכן.

"מדוע בשאר אסד אפילו לא זרק אבן קטנה כשמטוסים ישראלים טסו מעל ארמונו ושיחקו עם הכבוד של ארצו?", שאלת, וכדי למנוע אי-הבנה הוספת:  "למה הצבא הסורי, שתוקף את בני עמו החפים מפשע זה 22 חודשים, לא מגיב לתקיפה הישראלית?".

אין לי תשובות ברורות לשאלות האלה. אני לא יודע אם הן נועדו לעקוץ את בשאר אסד, שפעם היה ידיד קרוב שלכם, או להתגרות בישראלים. נדמה לי ששתי התשובות נכונות.

מה שמוזר  בעיניי זה שדיפלומט כמוך מרשה לעצמו בכזאת קלות לחרחר מלחמה ולחמם את האזור, ועוד  באותו היום שמחבל-מתאבד מפוצץ עצמו בפתח שגרירות ארצות הברית בעיר הבירה שלך, אנקרה. מוזר בעיניי, מר דבוטאולו, שאתה, כמו גם שאר אזרחי טורקיה, יודע בדיוק מהו טרור, ועד כמה נורא זה שמחבל מתאבד מפוצץ עצמו בעיר מודרנית צפופה והורג אנשים ללא הבחנה.

מה זה קשור? אתה שואל – אז ככה, נדמה שלא משנה לך, מר דבוטאולו היקר, שהתקיפה הישראלית, על-פי פרסומים זרים, התבצעה בסוריה כדי למנוע זליגה של נשק מסוכן לארגוני טרור, כמו למשל לחיזבאללה, שתומך בבשאר אסד, אותו אחד שטובח בבני עמו ועד לא מזמן היה חבר טוב שלכם.

אנחנו, הישראלים, כבר רגילים לכך שאתה וראש הממשלה שלך, רג'פ טאיפ ארדואן,  אינכם מחמיצים הזדמנות לנגח את ישראל, אבל הפעם הגזמת.  שר חוץ, מתוקף תפקידו, אמור לחתור לפתרון סכסוכים בדרכי שלום, בדיבור, אבל אתה בדבריך רק  הוספת קיסם למדורה המזרח-תיכונית. במילים אחרות: ניסית לסכסך. אבל מדוע, בעצם? האם היית רוצה לחזות בפרוץ מלחמה בין סוריה לישראל?

אני ראיתי במו עיניי את תוצאות הטרור באיסטנבול. זוכר את פיצוץ בנק HSBC בנובמבר 2003? משאית תופת התפוצצה סמוך לבניין הבנק הענק באיסטנבול, שכמעט קרס מעוצמת חומר הנפץ שהונח בידי אל קאעידה, שבוע אחד בלבד אחרי פיגוע בשני בתי כנסת יהודיים בעיר. ואחר כך עוד פיגוע ועוד אחד. אני הגעתי אז לאיסטנבול וראיתי את הבהלה ברחובות, ושמעתי את האנשים שואלים איך מתגוננים ואיך עוצרים מטורפים שאין להם אלוהים.

אבל זה עדיין לא מגיע לאותה דרגת אימה שאנחנו, הישראלים, חווינו במהלך העשור האחרון. מאז שנת 2001 ועד 2004, במהלך האינתיפאדה השנייה, נהרגו כמעט אלף ישראלים בפיגועי מחבלים-מתאבדים. אנחנו ידענו בדיוק מי משלח אותם להתפוצץ באוטובוסים, בקניונים ובמועדוני צעירים. זה לא היה קשה, לאתר את טביעות אצבעותיהם של משלחי המתאבדים. חמאס וג'יהאד איסלאמי קיבלו עליהם אחריות, ואפילו התרברבו במעשי הרג של אזרחים תמימים,  ביניהם ילדים רבים.

כשראש הממשלה שלך ארדואן הפנה עורף לאסד והחל לאיים עליו בגלל רצח העם שהוא מבצע, חשבתי לעצמי - ואפילו טענתי בפני כל מכרי - שכנראה שמניעים הומניטאריים מכתיבים את קווי מדיניותו. הוא אכן נקט מהלך אמיץ כשאמר 'עד כאן, אני לא מוכן לסבול רצח של אזרחים חפים מפשע במדינה השכנה'. הרי  פתחתם את הגבול כדי לקלוט מאות אלפי פליטים אומללים מסוריה, והקמתם מחנות אוהלים כדי לשכן אותם.

וזה הזכיר לי, מר דבואטולו, מחנה שהקימו על שטח מדינתך הישראלים - באיזמיט. אותו מחנה אוהלים היה אז סמל ליחסים הטובים ששררו בין שתי המדינות, ועוד יותר זה – בין שני העמים - יחסים שהופכים לזיכרון רחוק יותר ויותר ככל שדברי ההתססה, כדוגמת אלה ששיגרת לאוויר העולם, גוברים.

אחרי רעידת האדמה האיומה שפקדה את ארצך באוגוסט 1999, אלפי בתים קרסו כמו בניני קלפים. כמעט 10,000 הרוגים ומיליון חסרי בית נותרו בעקבות אסון הטבע. ואנחנו, שפעם היינו חברים, היינו הראשונים לשלוח  צוות סיוע צבאי של פיקוד העורף במטרה לחלץ ניצולים מתחת להריסות. מטוס אחר הביא שמיכות ותרופות, ומייד אחר-כך הקימה ישראל אתר קרוונים גדול כדי לשכן משפחות שלמות שאיבדו את כל רכושן. אני זוכר שהסתובבתי בחוצות הערים -  באיסטנבול, צ'ינרצ'יק  ואיזמיט. אנשים זיהו אותי כעיתונאי ישראלי ולחצו את ידי בחום. "פרינד, פרינד" (חברים) הם אמרו, נשקו את שלוש אצבעותיהם בפיהם וקירבו אותן ללחיי,  משמע חברים אנחנו לעולם ועד.

הרבה מים זרמו מאז בבוספורוס.

אתה וראש ממשלתך מרבים גם להאשים אותנו על המבצעים שאנחנו עושים ברצועת עזה. אתה יודע, גם אני לפעמים מבקר את מדיניות היד הקשה שמפעילה ישראל. אבל מה אתה וראש ממשלתך הייתם עושים אם מדיארבקיר הכורדית היו משגרים טילים ורקטות  ומאיימים על אזרחי מדינתך? מה הייתם עושים?

אה? עכשיו אתה ודאי תזכיר את מאווי מרמרה, הספינה הטורקית שפעילי IHH ארגנו כדי לפרוץ את המצור על עזה. ואני אזכיר לך שראש הארגון, בולנט ילדרים, שהיה על ספינת ה"מרמרה", נחקר בידיכם בחשד כי סייע במימון גורמי אל-קאעידה, באמצעות כספים שנתרמו ל-IHH.

אבל בוא נעזוב את כל ההתחשבנויות האלה. רציתי לספר לך שבניגוד להרבה מאוד ישראלים שהחליטו להחרים את טורקיה ולא לבוא יותר לאתרי התיירות הנפלאים, אני דווקא ממשיך להגיע למדינתך. אני אוהב את האנשים, את אתרי הנופש וכן, גם את האוכל הטורקי. בורקס בתוספת משקה איירן וקבאב טורקי אדנה הם שני המאכלים האהובים עלי ביותר. וכן אני חייב להודות, אני לא יכול לשכוח את האהדה הרבה שאנחנו הישראלים קיבלנו שם בעבר. למעשה, עד היום אני מוצא ידידים וחברים שמתנצלים על מדיניותה של הממשלה שאתה חבר בה.

כי מה שלא תאמרו, מר דבואטולו, אתה וראש ממשלתך, בסופו של דבר העם הוא יותר חכם ורגיש ממנהיגיו. הוא מבין שחברות של שנים שהייתה מבוססת לא רק על תיירות ועסקים, לא ניתן למחוק ביום אחד. כן, האזרחים לפעמים חכמים יותר ממנהיגיהם. ואגב, הדבר נכון גם לגבי מדינתי.

 

המכתב הזה נכתב ערב צאתך לוועידה הביטחונית במינכן. לי נותר רק לקוות שלא הוספת לחרחר מלחמה גם שם.  

ועוד משהו: באשר לפגישה – מקרית או לא – עם שר הבטחון אהוד ברק, זכור שב-1999 הוא היה ראש ממשלת ישראל והוא זה שגזר את הסרט האדום במחנה הקרוונים שהקימה מדינתי אחרי רעידת האדמה.

אני מקווה שלחצת את ידו ושבאותה הזדמנות גם אמרת לו תודה קטנה על אתר הקרוונים שחנך באיזמיט. אני מקווה באותה מידה שהוא, מצדו, הודה לך על הסיוע שהעניקה טורקיה לישראל לפני כשנה, בזמן השריפה שהשתוללה בכרמל.

זאת יכולה הייתה להיות התחלה טובה לשיפור היחסים. וכך, מבלי שנרגיש, אולי נחזור להיות חברים, כמו פעם, מזמן.

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: turkey, syria, israel, assad, ahmet davutoglu

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept