ישראל פולס

כשאי אפשר להילחם, בחמאס חופרים מנהרות

p
המחבר
בקצרה
נראה כי יותר משהמנהרה שנחשפה השבוע בין עזה לישראל משרתת צורך מבצעי דחוף, היא נועדה להפיג את תסכולם של אנשי הזרוע הצבאית של חמאס בזמן הפסקת האש.

התגובה שפרסם דובר הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, בעקבות חשיפת המנהרה הגדולה שנחפרה מעזה עד סמוך לגן ילדים בישראל [13 באוקטובר], מספרת את הסיפור כולו. "לפלגים (הפלסטינים) יש יכולת לחפור עוד מנהרות רבות", כתב הדובר אבו עוביידה, "אולם הנחישות עמוק בלבבות ובמוחות הלוחמים חשובה יותר ממנהרות שנחפרות בבוץ''.

תנועת חמאס התחייבה לשמור על הפסקת אש לאחר שישראל פתחה במבצע הצבאי "עמוד ענן" [נובמבר 2012] ברצועה. למנהיגי הזרועות הפוליטיות והצבאיות של התנועה ברור שהפרה של ההתחייבות הזאת תביא לתוצאות קשות לחמאס. לכן הם גם כופים אותה על שאר הארגונים בעזה, שרק מחכים להזדמנות לפעול נגד ישראל.

בקרב אותם ארגונים נשמעת כעת ביקורת רבה נגד חמאס ועולה הטענה כי התנועה איבדה את כל נכסיה: לא רק שהיא לא הצליחה להביא רווחה לתושבי מחנות הפליטים ברצועה, אלא שהיא גם זנחה את מלחמת הג'יהאד נגד ישראל רק כדי לשמור על שלטונה. אין האשמה חמורה מזאת בעולם המונחים העזתי.

תנועת חמאס, מאז היווסדה ובעיקר לאחר ניצחונה בבחירות 2006 ברשות הפלסטינית, שאפה בכל מאודה להוכיח שהיא יכולה למחוק את אות הקלון שטבע בה אש"ף, ושלפיו היא אינה מסוגלת לייצג את העם הפלסטיני. חמאס חלמו להגיע ליום שבו יוכיחו כי הם לגיטימיים לא פחות מאש"ף ואף יותר מפתח.

היום הזה הגיע, אבל רק בחלקו: את הלגיטימיות חמאס קיבלה בקלפיות, בעצם ניצחונה בבחירות, אולם היא לא הצליחה להיות אלטרנטיבה שלטונית טובה יותר לאוכלוסייה הפלסטינית. יותר מדי כוחות ופלגים בתוך חמאס משכו את העגלה לכיוונים מנוגדים, בעיקר אנשי הזרוע הצבאית, והתוצאה מדברת בעד עצמה. מאז הבחירות, ובעיקר לאחר ההפיכה שביצע בעזה ביוני 2007, מצבם של תושבי רצועת עזה הלך והידרדר. סילוקם מהשלטון במצרים של האחים המוסלמים חיסל גם כל שביב של תקווה שמשהו עשוי להשתפר.

מנהיגי התנועה, אנשי הזרוע הפוליטית בעזה והזרוע המדינית מחוץ לרצועה, יודעים שבמצבה הרעוע של התנועה היום - בלי תמיכה ממצרים, מקטאר או מאיראן - עדיף להם להימנע מפתיחת חזית עם ישראל. לא לחינם הזהיר אלוף פיקוד הדרום של צה"ל, סמי תורג'מן, כי "אם חמאס יממש פיגוע... הוא ישלם על כך מחיר כבד... רצועת עזה תיראה אחרת אחרי שנגיב".

מאז מבצע עמוד ענן הזרוע הצבאית של חמאס אינה פעילה. רוב המשימות המבצעיות המוטלות על חמושי התנועה הן לשמור על השקט ולמנוע מארגונים אחרים - ועדות ההתנגדות העממית, הג'יהאד האיסלאמי ושאר הארגונים הקטנים המכונים ג'ללאת - להפר את הפסקת האש ולסבך את חמאס עם ישראל.

אז מה עושים עם אלפי חמושים חדורי אמביציה ורצון עז להילחם? יוצרים להם תעסוקה מבצעית. חציבת מנהרה מתחת לאדמה היא עסק מאתגר שעליו פיקדה הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה. מי שהופקד על ביצועה הוא מפקד הגזרה הצפונית של עז א-דין אל-קסאם בצפון, אחמד רנדור. על פי גודלה של המנהרה מדובר בפרויקט חציבה גדול ומושקע, וייתכן שמלאכת התכנון והביצוע החלה סמוך למבצע בעזה לפני כשנה.

לא בטוח שראשי התנועה, ובראשם ראש הממשלה איסמעיל הנייה, ידעו על המיזם הזה של הזרוע הצבאית. הנייה וחאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של התנועה, לא ידעו דבר על תכנון חטיפתו של החייל גלעד שליט ביוני 2006, אולם האי-ידיעה הזאת משתלמת מבחינתם: חציבת המנהרה מעסיקה את פעילי הזרוע הצבאית, והעבודה נעשית בחשאי מתחת לאדמה מבלי להפר את הסטטוס קוו ואת הפסקת האש עם ישראל.

שבוע לפני שחוסל עבד אל עזיז רנטיסי, יורשו של השייח אחמד יאסין, ב-17 באפריל 2004, הוא נפגש עם מוחמד דחלאן שהיה אז היועץ לענייני ביטחון של אבו מאזן. דחלאן יעץ ליורש הטרי לחשוב היטב על דרכו שלו ועל דרכה של חמאס לאחר חיסול מנהיגה. הוא המליץ לו להניח את נשקה של התנועה ולהתמזג עם כוחות הרשות. "ומה יעשו 1,500 החמושים שעלי לדאוג לפרנסתם", שאל רנטיסי?

כמו רנטיסי, גם דובר הזרוע הצבאית של חמאס חשף השבוע בתגובתו את הגלגל האמיתי שמניע את חמאס: למצוא תעסוקה לאלפי חמושי התנועה שנותרו ללא מעש. מצד אחד הם חדורי לחימה, כי כך מטיפים להם מרגע הצטרפותם, ומצד שני הם שומעים את קולות הזלזול המגיעים מהארגונים האחרים בעזה. חפירת המנהרות סיפקה להם הסחת דעת מצוינת, ונטעה בהם תקווה שבבוא היום יימצא למנהרות האלה שימוש מבצעי נגד ישראל.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: underground tunnels, cease-fire, tunnels, palestinian-israeli conflict, hamas, gaza strip

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept