ישראל פולס

אי-שילוב ערבים בשוק העבודה עולה לישראל 30 מיליארד שקל בשנה

p
המחבר
בקצרה
לאימן סיף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מיעוטים במשרד רה"מ, יש סיבה לשמוח וסיבה לדאוג: מספר האקדמאיות במגזר הערבי עלה – אבל רובן לא מוצאות עבודה.

בחמש השנים האחרונות נרשם גידול של עשרות אחוזים במספר הנשים הערביות שלומדות באוניברסיטאות ובמכללות בישראל, וכיום מספרן גדול יותר מהגברים במגזר. מרשים ככל שיהיה הנתון הזה, שמקורו במשרד ראש הממשלה, באה המציאות הישראלית ומצננת את ההתלהבות. כי למרות הגידול בהשכלה הגבוהה, רק 27 אחוזים מהנשים הערביות מועסקות בשוק העבודה, לעומת 74 אחוזים מהנשים היהודיות.

יש לכך מגוון סיבות, כשהסיבה התרבותית-דתית היא דווקא האחרונה בחשיבותה. הרבה לפניה ברשימה נמצאים קשיים אובייקטיביים מגזריים, כמו העדר נגישות תחבורתית לאזורי התעסוקה בערים או העדר הכשרה מתאימה. ב-29 באוקטובר תתקיים בפעם החמישית ועידת ראש הממשלה למגזר הערבי. אתגר התעסוקה יהיה אחד הנושאים המרכזיים בדיונים, שייערכו בהשתתפותם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמעט כל שרי הממשלה.

אימן סיף, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים (הערבי, הדרוזי והצ'רקסי) במשרד ראש הממשלה, מרכז בימים אלה את עבודת המטה האחרונה הכוללת סקרים עדכניים לקראת הוועידה. הוא נושא בתפקיד הזה כבר חמש שנים, מאז הוקמה הרשות בשלהי ממשלת אהוד אולמרט. הוא בן 45, חי עם אשתו ושלושת ילדיו בערערה שבוואדי ערה, בעל תואר שני במנהל עסקים. לעבודה במשרד הממשלה הוא התקבל ב-1994, בימי ממשלת רבין, אז הוחלט לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל להקצות 80 משרות ממשלתיות לערבים. כיום עובדים במשרדי הממשלה 4,600 ערבים.

מהו האתגר התעסוקתי המרכזי העומד לדעתך בפני ערביי ישראל?

"לצערנו המגזר היהודי, בעיקר בתפקידים של אקדמאים, די סגור עבורנו. כיום שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה עומד על 50 אחוזים לעומת 70 אחוזים במגזר היהודי. הבעיה היותר גדולה היא אצל הנשים. רק 27 אחוזים מהנשים הערביות עובדות לעומת כ-74 אחוזים מהנשים היהודיות. שם לדעתי פוטנציאל השינוי הוא אדיר.

"להערכתנו המשק הישראלי מפסיד מדי שנה בין 30 ל-40 מיליארד שקל בשל העובדה שהאוכלוסייה הערבית לא משולבת בצורה נכונה בשוק העבודה."

לעומת מספר הנשים הערביות המועסקות במדינות ערב, היכן ישראל נמצאת?

"השיעור בישראל נמוך לעומת מדינות ערב באזור, שבהן כ-45% מהנשים משתתפות בשוק העבודה. הנתון הזה שולל את הטענה שנשים ערביות לא יוצאות לעבודה בגלל חסמים תרבותיים. במדינות ערב נשים עובדות במוסדות ממשלתיים, במערכת הבריאות ובמערכות חינוך. גם בישראל הן מוכנות לצאת לעבודה ולהשתלב, אבל עומדים בפניהן חסמים אחרים.

"יש כיום יותר מודעות בחברה הערבית לכך שהאשה צריכה להגיע לתפקיד יותר משמעותי בשוק העבודה ולתרום לפרנסת הבית. זו הסיבה שיש הרבה יותר נשים ערביות ישראליות אקדמאיות. בנוסף, יש בשנים האחרונות גידול במספר הצעירות שנוסעות ללמוד בירדן ובמזרח אירופה . בעוד שרוב הבנות למדו בעבר הוראה, היום הן מחפשות מקצועות חדשים כמו ריפוי בעיסוק, רוקחות או רפואה. יש כיום כ-8,000 מורות ערביות מובטלות, כי פשוט אין מספיק תקנים במשרד החינוך.

"זה חיובי ומדאיג באותה מידה. יש לי פחד אדיר שאנחנו מעודדים אותן ללמוד, אבל כשהן חוזרות אין להן היכן לעבוד. צריך להבין שכל שנת לימודים בחו"ל עולה כמאה אלף שקלים. במצב כזה יכול לגדול כאן דור מתוסכל של משכילים."

עד כמה הממשלה יכולה להתערב לטובת שיפור המצב?

"בהרבה דרכים שהיא כבר מיישמת. בעקבות ועדת טרכטנברג (שקמה לאחר המחאה החברתית; מ"מ), נקבע יעד לשילוב 50 אלף נשים ערביות בשוק העבודה בחמש השנים הקרובות. זה לא פשוט. הבעיות שלפנינו הן העדר מקומות עבודה זמינים בקרבת ריכוזי האוכלוסייה הערבית, והעדר נגישות תחבורתית. זה נכון לגברים ולנשים אבל משפיע יותר על הנשים.

"איך פותרים את זה? בפיתוח אזורי תעשייה, בשיפור התחבורה, בהסעות מאורגנות ובסיוע בטיפול בילדים באמצעות מעונות יום. אלה הם דברים מתוקצבים שכבר נעשים, כמו השקעה של 400 מיליון שקלים באזורי תעשייה במגזר הערבי. אנחנו רואים שיפור כל הזמן, אבל זה לא מספיק, כי נקודת הפתיחה היא מאוד נמוכה. עד לפני שלוש שנים לא היתה כמעט תחבורה ציבורית בתוך היישובים הערביים. עיר כמו אום אל פחם, עם 50 אלף תושבים, היתה כמעט בלי תחבורה ציבורית וזה היה חסם משמעותי.

"אצל החרדים הגידול במספר המועסקים, גם בקרב הנשים, הוא יותר מהיר בגלל הנגישות התחבורתית והעובדה שהם מתגוררים בערים הגדולות, קרוב למוקדי הכוח הכלכליים. האוכלוסייה הערבית מרוכזת בפריפריה בצפון ובדרום, ומטבע הדברים האפשרויות מצומצמות יותר. כדי לעמוד ביעדים הממשלתיים אנחנו צריכים לייצר עשרות אלפי מקומות עבודה, ואנחנו לא מצליחים לעמוד בקצב."

זה אפשרי?

"בוודאי, אבל זה מצריך שיקרו עוד הרבה דברים. אי אפשר להסתמך רק על תחבורה או על מעונות יום, המגזר העסקי היהודי צריך לשתף יותר פעולה, הוא חייב לפתוח הדלתות שלו בפני אקדמאים ערבים.

צריך להסתכל על הנתונים כדי להבין את גודל הפער: רק שני אחוזים מעובדי ההיי-טק בישראל הם ערבים. זה לא כי אין מהנדסים ערבים, אלא כי החברות היהודיות לא קולטות אותם. למה? בגלל שיטת הגיוס של חבר מביא חבר, כי אין להם ניסיון תעסוקתי או כי הם לא שירתו בצבא ב-8200.

"כעת מתחיל להתרחש שינוי באמצעות התערבות ממשלתית. בשנתיים האחרונות הממשלה מעניקה תמריצים לכל מפעל שקולט ערבים, ומממנת 25 אחוז מעלות השכר לשנתיים וחצי."

בשירות הציבורי זה יותר קל?

"התקדמנו. כיום שמונה אחוזים וחצי מקרב העובדים בשירות המדינה הם ערבים. גם כאן לא הצלחנו לעמוד ביעד, שהיה עשרה אחוזים עד סוף 2012. לא כל משרדי הממשלה שמו את העניין בראש סדר העדיפויות שלהם. נקודה בעייתית נוספת היא העובדה שרוב משרדי הממשלה נמצאים באזור ירושלים, ושוב המרחק הגיאוגרפי מהווה חסם."

נמצא ב: yitzhak rabin, ultra-orthodox, minorities, israeli economy, high tech, druze, benjamin netanyahu, arab world, arab women

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X