ישראל פולס

ממחאת הקוטג' למאבק על הגז הטבעי

p
המחבר
בקצרה
האבולוציה של המחאה החברתית: מה שהחל בקיץ 2011 בדרישה מופשטת ל"צדק חברתי" הגיע לידי בשלות במאבק ממוקד על אוצרות הטבע של ישראל.

מבין כל המאבקים החברתיים הרבים שידענו מאז "מחאת הקוטג'", במאבק  על הגבלת ייצוא הגז הטבעי מישראל קיימים כל המרכיבים שמוציאים אנשים לרחובות. הוא ממצה את תכליתו של הרצון לצדק החברתי, שביקש לעצמו הציבור הישראלי לפני כשנתיים, בקיץ 2011.

זהו מאבק שהצלחתו, או כשלונו, ישפיעו במישרין עלינו ועל הדורות הבאים. אם יצליח, נשלם הרבה פחות על חשמל, ונזכה להישג בכל הנוגע לחלוקת צודקת של אוצרות הטבע בישראל. המאבק הזה הוא בדיוק מה שחלמנו עליו כשביקשנו צדק חברתי - הוא תכלית הדרישה מקובעי המדיניות להעדיף את טובת הציבור על טובת ה"טייקונים" ובעלי העניין.

בשבוע הבא צפויה הממשלה לקבוע את היקף הגז הטבעי לייצוא, כשהעיניים נשואות למאגר לוויתן – שדה הגז הגדול ביותר שנמצא במימי הים התיכון, השווה מיליארדים רבים. על פי ועדת צמח - שעליה הוטל לפני כשנתיים, בעקבות גילוי מאגרי הגז הגדולים, להמליץ על קביעת המדיניות לייצוא הגז הטבעי - ניתן לייצא 53% ממנו.

אילולא חווינו התעוררות חברתית, המלצות ועדת צמח היו, בוודאי, עוברות בקלות בממשלה, מבלי שהציבור יבין מי מרוויח ומי מפסיד, ובעיקר כמה הוא מפסיד מהסידור הזה.

בזכות המחאה החברתית, הפך הציבור הישראלי למודע הרבה יותר לשאלה מי מכניס את היד לכיס שלו, ולעיוותים בשיטה שבמשך שנים פגעה בו והיטיבה עם הטייקונים. כעת אנחנו בשלים לעלות שלב בנושאי המאבק.

במילים אחרות, תם עידן מחאות הקוטג' והסיסמאות הכלליות והמעורפלות לשיפור תנאי החיים ("העם דורש צדק חברתי"), והחל עידן חדש של מאבקים אסטרטגיים וממוקדים. זאת, מבלי להוריד חלילה מערכם של המאבקים הקודמים - הם היו חיוניים, והכינו אותו לשלב הנוכחי. המאבק על הגז הטבעי הוא בדיוק המאבק הנחוץ לנו, כחברה שמבקשת להבריא את עצמה.

ניתן היה לחשוב שהציבור אינו מתעניין במאבק על הגז. מדובר בעניין מורכב: כשמחירי הקוטג' עלו, רוב הציבור הבין מיד במה מדובר, ונענה לחרם הצרכנים. לעומת זאת, עניין הגז הטבעי נשמע כמו מאבק סביבתי זניח. אך זאת אינה המציאות.

ברשתות החברתיות מתנהל קרב של ממש. מול בתיהם של שר האנרגיה סילבן שלום ואיש העסקים יצחק תשובה, המרוויח הגדול מגילוי הגז, מתקיימות הפגנות במחאה על יצוא הגז. לא פעם הן גולשות לכדי אלימות, עימות עם שוטרים ומעצרים.

גם תשובה, ובעיקר השרים הנוגעים בדבר, מבינים היטב את הכוח של המאבק הזה. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהשר שלום, על פי פרסומים, מתכוון להמליץ על הורדת היקף ייצוא הגז ל40% במקום 53%. תשובה וברוני הגז האחרים נמצאים במגננה. בין השאר הם משקיעים כסף רב במימון לוביסטים שפועלים בכנסת ובממשלה, ולקמפיין נגדי ברשתות החברתיות. הם נמצאים בקרב בלימה. ברור להם שמה שהיה הוא לא מה שיהיה; הם רוצים לוודא שגם בתנאים החדשים יוכלו לשמור על נתח גדול ככל האפשר מהרווחים.

המאבק הזה אינו מצריך הוצאת רבבות מפגינים לרחובות, וזה היופי שבו. עשרות חברי הכנסת שדוחפים לכך שההחלטה על אופן ניהול משק הגז הישראלי תתקבל בשקיפות בכנסת - ולא בחטף, בממשלה - במסגרת דיון ציבורי מסודר על ההשלכות החברתיות, התעסוקתיות והסביבתיות - הם הלוביסטים הכי טובים למאבק הזה.

אם יצליחו להעביר את זירת המאבק לכנסת - יהיה זה ניצחון עצום למאבק החברתי. אבל גם כך, בפעולתם, מתרגמים חברי הכנסת את הציווי הציבורי "לצדק חברתי", למעשה של ממש: הגז הטבעי שייך לכולנו, ולכן מן הראוי שנדע מהם השיקולים מאחורי כל החלטה שתתקבל. הח"כים של היום מודעים לכך שבעידן שאחרי המחאה הגדולה, כל אחד מהם נדרש להוכיח שהוא שליח של המחאה בכנסת. לא לחינם הכנסת ה-19 נחשבת לחברתית ביותר.

אבל לא רק בכנסת ניכרות השפעות המחאה - גם בממשלה. הביטוי המובהק ביותר לכך הוא שפע הרפורמות ש"נופלות" עלינו ללא הרף. פעם זה רפורמה בחברת החשמל, רפורמה בנמלים, רפורמת השמים הפתוחים בתעופה ורפורמה בשידור הציבורי. כולם רוצים להיות כחלון (שהביא למהפכה במחירי הסלולר בישראל - ראו כתבה קודמת באתר זה) או לפיד, ולכולם יש פייסבוק שבו הם מבשרים לציבור, מדי בוקר, מה הם מתכוונים  לעשות לטובת "הצדק החברתי". כך, למשל, ב-14 בינואר כתב לפיד בפייסבוק: "מסקנות ועדת צמח על ייצוא הגז הן שגויות, ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא הגז שמשרת כמה טייקונים."

לפיד, כפי שנכתב כאן, הפר כבר כמה הבטחות, וחזר בו מכמה הצהרות שפיזר ערב הבחירות. ובכל זאת, אם ינהג כך גם הפעם, תהיה זו עבורו פעם אחת יותר מדי.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: reform, israeli gas production, exports

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept