ישראל פולס

סקר של אוניברסיטת אריאל: הישראלים שוברים שמאלה

p
המחבר
בקצרה
נתניהו בצרות: הוא גם איבד את אחמדניג'אד, הקלף החשוב ביותר בקמפיין ההפחדה שלו, וגם מגלה שהציבור בישראל מפנה עורף למתנחלים.

אין זה פלא שבנימין נתניהו לא ניסה אפילו להסתיר את אכזבתו מניצחונו של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות איראן. החלפתו של "היטלר המודרני", כפי שכינה את אחמדינג'אד באחד מביקוריו בארה"ב (2008), במנהיג שנחשב למתון ולפרגמטי, טרפה את קלפי ההסברה של נתניהו והותירה אותה ללא הג'וקר. עכשיו יתקשה ראש הממשלה להפחיד את הציבור ב"שואה שנייה", ואגב כך להסיח את דעתו מהבעיה הפלסטינית.

ואם מדברים על הבעיה הפלסטינית, לנתניהו יש סיבה נוספת לאכזבה. סקר דעת הקהל השנתי של אוניברסיטת אריאל, זו השוכנת בלבה של ההתנחלות שהפכה לעיר, פורסם תחת הכותרת: "הציבור הישראלי הופך פרגמטי יותר וחותך שמאלה." הסקר שערך מכון "מאגר מוחות" במחצית השנייה של מאי בקרב האוכלוסייה היהודית הבוגרת בתחומי הקו הירוק, מצביע על כך שהימין איבד את הרוב המוחלט שלו. לראשונה, שיעור אלה המגדירים עצמם "ימני" ירד מ- 57% בשנת 2012 ל-48% השנה. זאת, לעומת עליה בהיקף המגדירים עצמם כ"מרכז" או "שמאל" – מ-43% ל- 52%.

נתניהו לא לבד. נראה כי ממצאי הסקר מחרידים גם את אושיות עולמו של מנהיג הבית היהודי, שר הכלכלה נפתלי בנט. אחרת, קשה להסביר מדוע בחר להתבטא, במהלך כנס של מועצת יש"ע בירושלים (17 ביוני), כי "רעיון המדינה הפלסטינית מאחורינו". זאת,  בשעה שחלק מחברי הקואליציה קוראים לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים ולפתרון של הסדר קבע.

וזה מה שמביא אותנו לנתונים המפתיעים מכל בסקר:

חלה עלייה ניכרת (מ- 10% ל- 23%) במוכנות לפינוי נרחב של התנחלויות, תמורת התחייבות פלסטינית לסיום הסכסוך. בהתאם, חלה ירידה משמעותית (מ-46% ל-24%) באי המוכנות ל"ויתורים" טריטוריאליים כלשהם (המרכאות במקור - ע.א.) ובשיעור התומכים בסיפוח מלא או חלקי של השטחים.

הממצאים הבאים מצביעים על מגמה ברורה של ירידה בתמיכה ב"מפעל ההתנחלות" וביוקרתם של המתנחלים:

- ירידה משמעותית (בשיעור של 9%) בקרב אלה התופסים את ההתיישבות היהודית כ"חומת המגן" של המדינה, וירידה של 15% בשיעור אלה שרואים במתנחלים "הציונים האמיתיים".

- עלייה משמעותית ביותר (11%) בשיעור הישראלים התופסים את המתנחלים כסחטני כספים (בסה"כ כרבע מהנשאלים) ועלייה של 9% באלה שרואים בהם מכשול לשלום, אך עלייה זעומה בלבד (1%) באלה שרואים בהם מקור לסכסוך (כשליש מהנשאלים).

- ירידה משמעותית (מ- 29% ל- 13%) בתמיכה בקמפיין ציבורי נגד ויתורים לפלסטינים.

עורכי המחקר, זו השנה החמישית, הם ד"ר אודי לבל, שעומד בראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל וד"ר מרים ביליג, מנהלת מו"פ (מחקר ופיתוח) אזורי השומרון ובקעת הירדן. בסעיף שמנתח את ממצאי הסקר, מבחין ד"ר לבל ב"מצע ציבורי פורה לקלוט, לשקול ולאמץ תכנית מדינית חדשה, אחרי שנים שבהם היתה דה לגיטימציה לבחון ניסוי כזה."

לבל סבור כי השינוי הזה נעוץ בחלחול תפיסת "הבעיה הדמוגרפית" (המרכאות במקור- ע.א) ואימוץ "המתווים המדוברים בתקשורת על נסיגות, לרבות חילופי שטחים לטובת הותרת גושי ההתיישבות שנהפכו קונצנזוס." במלים אחרות: "יש"ע זה (לא) כאן". הוכח כי - בניגוד לקמפיין שהושק לאחר הסכמי אוסלו - אין באמת זיקה בין תושבי רחוב שינקין בת"א לבין המתנחלים בגדה. כמו נתניהו, גם הימין איבד את הג'וקר שלו, והקלפים היחידים שנותרו בידו הם התבוסתנות וחוסר היכולת של השמאל לתרגם את המיאוס מהמתנחלים למטבע פוליטי קשה.

ועם זאת, כך מתחילות רעידות אדמה - בזעזועים קלים בחיבורים שבין הלוחות הטקטוניים, שרק סנסורים רגישים יכולים לחוש בהם. מאז קיץ 2012 - אז קריאות הקרב לתקוף באיראן הגיעו לשיאן, ומייד התבררו כלא יותר מאשר אוויר חם - וביתר שאת במהלך הבחירות האחרונות, קיימת תזוזה מתמדת של דעת הקהל בישראל לכיוון המרכז. המגמה הזאת באה לידי ביטוי בשחיקת כוחו של הליכוד, בהופעת "יש עתיד" ובשילובה של ציפי לבני בקבינט החדש כמובילת המשא ומתן בערוץ הפלסטיני.

ההסבר לתופעה כפול. ראשית - הציבור מבין סוף סוף את הקשר בין מצבו הכלכלי לבין טיפוח ההתנחלויות, תוך המשך ניהול הסכסוך. הוא מבין, כנראה, שספין ה"שוויון בנטל" של מערכת הבחירות האחרונה, לפיו שורש הרע נעוץ אך ורק בתחום הכלכלי-החברתי, הוא אשליה עצמית והדחקה מסוכנת.

שנית - הימין האידאולוגי מצוי, זה עשור, בתהליך של ביקוע-פנימי פוליטי. תשאלו את עצמכם, לדוגמה, מה משותף לאישי ציבור כמו: אריאל שרון, ציפי לבני, אהוד אולמרט, רוני מילוא, מיכאל איתן, צחי הנגבי, מאיר שטרית, רוני בראון ודן מרידור? כל אלה  היו נסיכי הליכוד וחירות שגדלו על רעיון "ארץ ישראל השלמה"; כל אלה החליפו אותו ברעיון חלוקת הארץ. אחדים מהם אף אימצו, בדרך זו או אחרת, את יוזמת השלום הערבית כבסיס להסדר שיביא לקץ הסכסוך הישראלי-הערבי כולו.

כשמנחם בגין נדרש להחלטה לסגת מסיני, וכששרון גיבש את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, חבריהם מהאגף האולטרה-ניצי בליכוד קראו תיגר על מנהיגותם. היום נערך האגף הזה לאפשרות שנתניהו יעדיף לאמץ את גישת בגין-שרון על פני הסטגנציה מבית מדרשו של יצחק שמיר. ובראש המחנה הזה כבר מתייצב שר הביטחון משה יעלון, שהרים את נס המרד נגד הנוסחה "שטחים תמורת שלום", ומטפח את האמונה שהסכסוך הישראלי-ערבי איננו פתיר בעתיד הנראה לעין. אם ראש הממשלה יעז לאמץ את מתווה קרי ולחדש את המו"מ עם הפלסטינים, בוגי לא יהסס לעשות לביבי את מה שהוא עצמו עשה ליצחק רבין לפני 18 שנה, בעקבות החתימה על הסכם אוסלו (בתהלוכה ברעננה בהשתתפותו של נתניהו, שהתקיימה שבועות ספורים לפני רצח רבין, נישא ארון מתים שעליו נכתב "רבין ממית את הציונות").

מבחינתו של יעלון, פירוק הליכוד והפיכתו לגוף ימני- סרבני בראשותו, הוא מהלך אסטרטגי. הסימן הראשון היה חסימת מתווה הפיוס שאליו הגיע ביבי עם הטורקים לפני יותר משנה. המהלך הבא היה המאבק נגד נוסחת ועדת השוויון בנטל בראשותו של יעקב פרי. השיא (לפי שעה) הגיע בסוף השבוע (16 ביוני) כשאמר כי היוזמה הערבית היא לא יותר מאשר "ספין". זאת, שבועות אחדים אחרי שמזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שיבח אותה נמרצות במסיבת עתונאים משותפת עם ראש ממשלת קטאר.

בימים הקרובים יידרש נתניהו להכריע בין החלטה נועזת לעלות במעלה ההר ולאמץ את המתווה של קרי, הנשען על היוזמה הערבית, לבין דשדוש במדרון החלקלק של ניהול הסכסוך. סקר של ''ישראל יוזמת'' שפורסם כאן לפני מספר שבועות הראה שאם נתניהו יבחר באפשרות הראשונה, שבעה מבין עשרה ישראלים (69%) יילכו אחריו. הסקר המפתיע של אוניברסיטת אריאל מאשר שישראל איננה עוד ארץ הימין.

אגב, לידיעת ביבי - הסקר מגלה גם שהאיום האיראני הוא הגורם בעל ההשפעה המועטה ביותר על עמדות הציבור בנוגע לפתרון הרצוי של הסכסוך עם הפלסטינים.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: settlements, polls, left, iranian threat, holocaust, centrist

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept