ישראל פולס

לוד: יהודים וערבים עושים יד אחת להצלת העיר

p
המחבר
בקצרה
בחלקו השני של המאמר על לוד, מזהה דניאל בן-סימון כי למרות חומות החשדנות והטינה מחלחלת בתושבי העיר, יהודים וערבים כאחד, ההכרה שרק ביחד יצליחו לשנות את פני העיר הנחשלת.

לוד, 20 דקות מתל אביב. אין עוד עיר בישראל שחוותה טלטלות פוליטיות כפי שעברה לוד. לפני כשנתיים הוזעק מאיר ניצן, ששימש ראש העיר של ראשון לציון במשך יותר מ- 30 שנה, לנהל את העיר. קדמו לו אילן הררי ואריה ביבי, קצין צבא וקצין משטרה שהוזעקו אף הם למשימות הצלה. ללא בחירות וללא מכרזים, קיבעו השלושה את דימויה של לוד כעיר שאינה מסוגלת להתנהל בכוחות עצמה ואינה בשלה לבחירות דמוקרטיות. "משימה בלתי אפשרית לנהל את העיר הזאת," סיפר לי ביבי, ששימש נציב שרות בתי הסוהר בטרם נשלח לנהל את לוד. חברו הררי תיאר אותה בעדות בכנסת כ"אתגר המוניציפלי הגדול ביותר במדינה."

בשל מיקומה במרכז הארץ, כל משרדי הממשלה נרתמו כדי לחלץ את לוד ממצוקותיה. ראשי הממשלה ביקרו בה והרעיפו הבטחות למכביר. זה לא עזר. באין תשתיות חיים בסיסיות ראויות, כל מי מהתושבים שיכול היה לברוח, ברח.

"זה הולך להשתנות," הבטיח אהרון אטיאס, ראש הגרעין הדתי בעיר. ישבנו במשרדו שעל קירותיו מתנוססות תמונות של בניינים חדשים. "בעוד 10 שנים לא תכיר את לוד," הוסיף. אטיאס נולד בעיר, והוא היחיד שנשאר בה מבין ששת אחיו וכל חבריו לכיתה. "כולם עזבו כי הם רצו להתפתח. במידה מסוימת, אנשים גרים בלוד אבל מרגישים שהם חיים בעיר פיתוח הכי נידחת. אנחנו גרים במרכז הארץ אבל נמצאים הכי רחוק מהחברה."

כמו יהודים רבים, גם אטיאס תולה את נפילת העיר בבואם של "ערבים לא טובים", כהגדרתו. הוא מכוון את ביקורתו למשתפי פעולה, בדואים וגורמים עברייניים שתקעו יתד בעיר כשהם מפיצים סביבם עוני ואלימות. "אמרתי לעצמי מה עושים," הוסיף, "האם להרים רגליים ולוותר על העיר או להיאבק. ידעתי שאני יכול לסמוך רק על הציבור הדתי. כי אנחנו הדתיים פועלים על פי קודים של שליחות. איפה שצריכים אותנו, אנחנו באים."

אטיאס הציע לערוך לי ביקור בשכונות הקשות כדי להמחיש את שורש מצוקותיה של לוד. הוא הוביל אותי במכוניתו לתוך שכונת הרכבת, ששמה יצא ברחבי המדינה כשכונה האלימה והמסוכנת ביותר. אין עוד מקום בישראל שמעורר אימה ופחד כמו השכונה הזאת. היא עלתה על הקרקע כשכונת יוקרה לעובדי רכבת בריטיים בתקופת המנדט, והפכה ברבות השנים למקבץ פרוע של חולות וביצות ומרבצי אשפה.

על אף עבודות שיקום אינטנסיביות, עדיין קשה להאמין שבישראל של המאה ה- 21, חיים מבוגרים וילדים בתנאים כה ירודים. מחמת האלימות הגואה, רוב הבתים מוקפים גדרות תיל אימתניות. מצלמות משוכללות עוקבות אחר כל תנועה חשודה. הבתים מסוגפים מבחוץ כדי שעין זרה לא תחשוף מה מתרחש בתוך חצרות הבתים. ילדים ללא מסגרת חינוכית מתרוצצים בין הסמטאות ללא מטרה. מתוך 17 אלף ילדים בעיר, 5000 מוגדרים ילדים בסיכון אישי. הללו, רובם ככולם ערבים. על אף המאבק שהוא מנהל מול האוכלוסייה הערבית על עתידה של העיר, אטיאס משוכנע שהמצוקה והעוני הם תוצאה ישירה של קיפוח ואפליה. לדבריו, אילו דובר בילדים יהודים, מצבם היה משתנה בין רגע הודות להתערבות של המדינה.

"אני יכול לריב איתם ולהיאבק איתם," הוסיף, "אבל הערבים יודעים שאני רוצה לחיות איתם חיים נורמליים. דווקא החילונים מהשמאל שבאים ללוד כדי לשנות אותה, מצטיירים בעיני הערבים כנטע זר."

אטיאס חי בתחושה שהערבים בעיר נמצאים על פרשת דרכים: רבים מהם רוצים להשתלב במדינה ולחלוק זכויות וחובות עם היהודים. אחרים שואפים לטפח את הזהות הדתית האיסלאמית במטרה להבדיל עצמם מהמדינה ומהיהודים. שאלתי אותו מי משני הזרמים ינצח. תשובתו הפתיעה. "נעשה יד אחת עם הערבים שרוצים להשתלב נגד הקיצוניים ובסוף ננצח," אמר בפסקנות.

גם פאתן אל זינאתי מרגישה שהאוכלוסייה הערבית בעיר עוברת שינויים מרחיקי לכת. בשנות ה- 40 לחייה וחובשת כיסוי ראש שחור שמכסה את ראשה, היא שותפה דומיננטית לקירוב הלבבות בין יהודים וערבים בעיר. פתיחותה, חיוכה והעברית הרהוטה בפיה הפכו אותה לאחת הנשים הפופולריות בעיר. בנוסף לניהול מתנ"ס, היא מרכזת את הפרויקט "עיר ללא אלימות" שנועד לצמצם את ממדי הפשיעה. "אני רוצה להציל את העיר שלי," אמרה לי כשביקרתי במשרדה, "ואני עושה את זה עם יהודים כי אני מרגישה שאנחנו משפחה אחת." באותה שעה ישבו מולה כמה צעירים חובשי כיפה שבאו לפאתן כדי לסייע לבני נוער בעיר בטרם יתגייסו לצבא. הם ישבו מולה כמו תלמידים מול המורה והמתינו להנחיות.

"האווירה הזאת לא הייתה בשנים קודמות," הסבירה פאתן, "עכשיו כולם רוצים לעזור כדי שלוד לא תיפול. ראש העיר מתקשר כל הזמן כדי להתעניין, מנהלי בתי הספר, הגרעין החילוני, הגרעין הדתי ומכפר הסטודנטים החדש. זו הפעם הראשונה בחיים שלי בלוד שאני אופטימית שהילדים שלי יזכו לחיות בעיר נורמלית."

החיפוש הבלתי נלאה אחר הנורמליות, כך מתברר, הוא יעד משותף של כל הגורמים בעיר. אם זה יקרה, עשויה לוד לגבור על תחושת הייאוש שדבקה בה מזה עשורים ולהצטרף לאחיותיה המשגשגות במרכז הארץ.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: drugs, poverty, orthodox, crime

דניאל בן סימון שימש כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה- 18. קודם לכן שימש בן סימון ככתב וכפרשן בעיתונים דבר והארץ. דניאל בן סימון זכה בפרס סוקולוב על סיקורו של הבעיות החברתיות בישראל. הוא חיבר ארבעה ספרים על המחלוקות בתוך החברה הישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept