ישראל פולס

נתניהו לימד את לפיד שיעור בפוליטיקה

p
המחבר
בקצרה
הגיבוי ששלח באיחור אופנתי נתניהו ללפיד, הוא תכסיס פוליטי נגד שר האוצר, שסופג ביקורת חריפה בעקבות תקציב הקיצוצים שהציג, כותבת מזל מועלם.

הגיבוי שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו מסין הרחוקה (8 במאי), לשר האוצר שלו יאיר לפיד, שסופג חיצי ביקורת משוננים בישראל, אינו תמים כפי שהוא נראה.

אין מדובר בראש ממשלה היוצא באצילות להגנת שר האוצר שהוא עצמו מינה, אלא באדם המונע מתוך שיקולי רווח והפסד פוליטיים.

זוהי שעתו הקשה של שר האוצר הטרי. תוכנית הקיצוצים האכזרית שהציג השבוע (7 במאי) בתקציב 2013 עוררה זעם כלפיו מכל הכיוונים, אך בעיקר מכיוונו של מעמד הביניים, אותו מעמד שרומם את לפיד למעמדו הנוכחי ושהפך לנפגע העיקרי שלו.

מרגע חשיפתו של אחד התקציבים הקשים ביותר שהוגשו בשנים האחרונות, לקח לנתניהו יותר מיממה עד ששחרר הודעת גיבוי קצרה ולקונית מבייג'ינג: "אני נותן גיבוי מלא לשר האוצר. אנחנו צריכים להעביר תקציב." זה הכל. בלי שום מילת אמפתיה ללפיד, שנמצא בקושי חודש וחצי בתפקיד, ונאלץ עכשיו להתמודד עם הגירעון התקציבי הענק (כ-40 מיליארד שקלים) שממשלת נתניהו הקודמת יצרה.

התקשורת, שתחילה הבליטה בכותרות גדולות את העדר הגיבוי מצד נתניהו, דיווחה מאותו הרגע על הגיבוי לו זוכה לפיד, ובכך השקיטה את המתיחות שהתפתחה בין שתי הלשכות.

אולם בניגוד לפרשנות המיידית, אותו גיבוי אינו מבשר טובות עבור לפיד. זו הייתה פשוט דרכו האלגנטית של נתניהו להרוויח מכל העולמות ואף ליהנות מכך.

נתניהו, שבילה בנעימים בסין יחד עם רעייתו, שרה, ושני בניו, הבין שבמקום לריב עם שר האוצר, מוטב לו לגבות אותו בממלכתיות ולתת לציבור לעשות את העבודה, כלומר לכלות בלפיד את זעמו.

נתניהו, אכן, יצא המרוויח הגדול מהסיפור הזה. תקציב 2013, שהיה כאב הראש העיקרי שלו ושבעטיו הוא הקדים את הבחירות, הפך למיגרנה של יריבו העתידי על ראשות הממשלה - "גיבור מעמד הביניים", שסופג עכשיו במקומו את האש הציבורית. ואם לא די בכך, מדובר בגזרות שגם הולמות מאוד את השקפת העולם הכלכלית חברתית של נתניהו עצמו. כך שהוא הרוויח פעמיים.

לפיד, מצידו, עשה את העבודה השחורה עבור כולם, ועכשיו הוא משלם מחיר ציבורי יקר: הוא מאבד מאמינותו וממיתוגו כמוביל ה"פוליטיקה החדשה" - זו שפיה וליבה שווים.

הוא נכנס למומנטום שלילי. סקרי דעת קהל שערכו כמה מכלי התקשורת בימים האחרונים, מצביעים על ירידה בכל ממדי הפופולריות ושביעות הרצון משר האוצר. כאמור, הנקודה הכואבת והמסוכנת ביותר מבחינתו היא האכזבה הגדולה שמביע אותו ציבור שבחר בו בהתלהבות - מעמד הביניים.

מהעבר השני, ממרחק ביטחון בסין, נתניהו נותר יבש, כאילו דבר מזה אינו קשור אליו. זו הסיבה שהגיבוי שהעניק ללפיד היה תמציתי ומחושב. הוא לא רצה לקשור את עצמו יותר מדי לגזרות שמייד יוציאו שוב אנשים לרחובות, ובחר להתנהל כאב המניח לבנו לשחק במגרש של הגדולים ומעניק לו גיבוי - אף שהוא נוכח בטעויותיו. די היה להציץ ביומיים האחרונים בחטף בדף הפייסבוק של לפיד - מקום שבו שלט כמלך עד לא מכבר - כדי להבין את עוצמת האכזבה ממנו.

לפיד לומד עכשיו בדרך הקשה שיעור ראשון ובסיסי בהפכפכותה של דעת הקהל. רגע אחד אתה נושם אוויר פסגות ורואה באופק את לשכת ראש הממשלה; במשנהו אתה הפוליטיקאי הכי מותקף ומושמץ בסביבה, והאלקטורט מתחיל לזלוג לך מכל הכיסים.

אז מה הפלא שראש הממשלה נהנה עכשיו מכל רגע? חשוב להבין שנתניהו רואה בלפיד, לפני הכל, יריב פוליטי מסוכן, איש צעיר וממוקד מטרה, שהצליח להפוך בתוך זמן קצר ליריבו העיקרי על ראשות הממשלה. לפיכך יש ליירטו באלגנטיות ממסלול הנסיקה.

לאורך שנים, נטייתו הידועה של נתניהו "לראות צל הרים כהרים" הנחילה לו מצוקות רבות. המקרה של לפיד שונה. מדובר באיום עתידי ברור. גם כעת, כשלפיד מאבד גובה.

בניגוד ללפיד, נתניהו יודע היטב שדעת הקהל היא עניין הפכפך. לפיד הרי כבר הוכיח וירטואוזיות בפיצוח רצונותיהם המדוייקים של הישראלים, ובתרגומם לקמפיין תקשורתי. ולכן הוא יעמוד על המשמר.

נתניהו התבטא לאחרונה, במספר הזדמנויות, כי הוא רואה עצמו מתמודד על קדנציה נוספת (רביעית). כשנשאל בתוכנית החגיגית של ארץ נהדרת, ששודרה בערב יום העצמאות, איך היה רוצה להיזכר, ענה: "כמי ששמר על ביטחון מדינת ישראל". נתניהו מאמין שזה "האלמנט שלו" לשנים האלה, כפי שהתחום הכלכלי היה עבורו בשנותיו כשר אוצר. האמירה הזו טומנת בחובה אסטרטגיה פוליטית שלמה. נתניהו מבין שיריביו העכשוויים הם אלה שהביאו לציבור את בשורת "הפוליטיקה החדשה", כלומר לפיד ושר הכלכלה, שנוא נפשו, נפתלי בנט. עדיפותו הברורה עליהם היא ניסיונו המדיני-ביטחוני. בסקרים שמזמין נתניהו הוא עדיין שומר על יתרון במדדי ההתאמה לראשות הממשלה, מול כל יריביו בכנסת ומחוצה לה. לפיד עדיין לא בליגה הזאת. לכן ראש הממשלה יקפיד להתרחק מענייני הכלכלה הבוערים. ואם צריך, יעניק לשר האוצר שלו רק גיבוי הכרחי. כפי שנהג השבוע.

בימי המחאה הסוערים של קיץ 2011, בכל מוצאי שבת, נהג ראש הממשלה להיצמד לטלוויזיה ולעקוב בדאגה אחרי ההפגנות הסוערות, בהשתתפות עשרות אלפי מפגינים שהתרבו משבוע לשבוע. המחאה הגיעה לשיאה בהפגנת הענק שהתקיימה בכיכר המדינה בתל-אביב (3 בספטמבר 2011), שבה נטלו חלק בין 500-300 אלף אנשים. הוא הרגיש שכסאו מתנדנד. במוצאי שבת הקרובה ניתן לדמיין את נתניהו מתרווח בכורסתו, צופה בהפגנות מול ביתו של לפיד (שכבר מתוכננות) ונהנה מכל רגע.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: middle class, lapid, finance, budget, bennett, benjamin netanyahu, austerity

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept