ישראל פולס

הפתרון של ראש עיריית נצרת עילית לריבוי הערבים בעירו

p
המחבר
בקצרה
שמעון גפסו אינו מבין את האשמות הגזענות כלפיו, ומסביר לדניאל בן סימון איך הוא שואף להקטין את שיעור האוכלוסיה הערבית בעירו.

נצרת עילית. גלילי תחתון.

תחושת מצור אופפת את לשכתו של שמעון גפסו, האיש שעומד בראש נצרת עילית. לאחרונה מצא עצמו נאבק מול תושבים יהודים וערבים שהאשימו אותו בגזענות. זעמם של אלה יצא בעקבות סירובו של גפסו לאשר הקמתו של בית ספר ערבי בתחומי העיר.

בשנים האחרונות שינתה נצרת עילית את פניה. אלפי עולים מחבר העמים נהרו אליה והעניקו לה דימוי של רוסיה קטנה. בכל מקום ניכרת השפעתם של העולים החדשים. בכלכלה, במסחר ובחיי היום יום. כמעט כל תושב שני מדבר רוסית. הם שומרים על קשרים הדוקים ביניהם, ומתעקשים להשתמש בשפתם הראשונה כמו הייתה שפה רשמית של המקום.

העולים החדשים הצטרפו לראשוני התושבים, שרבים מהם היגרו לישראל מצפון אפריקה. רבים מהם המשיכו לדבר צרפתית וערבית גם אחרי שנהפכו לישראלים ותיקים.

לצד העולים החדשים והוותיקים, החלו תושבים ערבים מיישובי הסביבה לנהור לנצרת עילית. הם שאפו לשדרג את חייהם, ליהנות משירותים עירוניים מפותחים ולהשתלב במרקם היהודי של העיר. כניסתם לעיר הייתה חלקה. הם לא נתקלו בהתנגדות. לא מצד התושבים ולא מצד השלטון העירוני. רבים מהם נכנסו לשכונות חדשות, אחרים התערבבו עם התושבים הוותיקים והחדשים.

עם הזמן וככל שהתעצמה הנהירה, החלו להישמע קולות שהביעו חשש והתנגדות. "יש יותר מדי ערבים בעיר," צוטטו בכירים בעירייה. אחרים אמרו בגלוי שאם 'התופעה' תימשך, נצרת עילית תדמה לשכנתה נצרת, ותהפוך לעיר ערבית לכל דבר.

ההערכה היא שקרוב ל-20 אחוזים מ- 52 אלף תושבי נצרת עילית הם ערבים. התלמידים הערבים – כאלפיים – נאלצים לנדוד בין בתי ספר ביישובים ערביים סמוכים. "היעדר מסגרות חינוך מתאימות פוגע בזכותם של תושבי העיר הערבים לחינוך נגיש וזמין ולשיוויון בהקצאת משאבים ציבוריים ועירוניים"; פנה אשרף אליאס, מהאגודה לזכויות האזרח, לראש העיר גפסו, ודרש להקים מסגרת חינוכית לתלמידים הערביים.

הדרישה להקים בית ספר ערבי בנצרת עלית הציתה אש. בין רגע נחלקו תושבים לשני מחנות, מי בעד ומי נגד. רגשות לאומניים נמהלו בתחושות של צדק ושוויון. ערבים ויהודים שגרו בהרמוניה זה לצד זה מצאו עצמם לפתע משני צדי המתרס. כל צד משוכנע בצדקת דרכו.

"לא יקום ולא יהיה בית ספר ערבי כל עוד אני ראש העיר של נצרת עילית!" בישר גפסו לתושבים. הוא לא ברר מלים ולא עידן הצהרות על  הפרשה.

כזה האיש שעומד בראש העיר הזאת וכזה הוא אופיו. עיר רגישה עד כאב שערבוב האוכלוסיות בתוכה הוליד אתגר לא קל במטרה לשמור על רקמת חיים נורמלית בין התושבים. "להאשים אותי בגזענות זה לעשות לי עוול," הסביר לי כשאנו ישובים בלשכתו. ארבע שנים של התכתשויות עם חברי מועצה יריבים ופיטורים תכופים של סגנים ויועצים יצרו לו דימוי של שריף קשוח.

עכשיו ישב, וחיוך רחב פשט על פניו. "אני שואל אותך, אני יכול להיות גזען? " פנה אלי, "גם אני כמוך נולדתי בצפון אפריקה וחייתי בשכנות עם ערבים. הייתי נכנס אליהם הביתה והם היו באים אלינו הביתה, כמו משפחה. אז איך אפשר להגיד שאני גזען?"

על הקירות פרושות מפות ותמונות. של העיר ושל המדינה. גם תמונות של רבנים וגם תמונות שלו עצמו משירותו הצבאי. הוא עלה לישראל עם הוריו ב-1969, כשהיה בן עשר, והמשפחה השתכנה בנצרת עילית. "יש לי מזל גדול בחיים," התוודה, "ניצלתי מנישואים מעורבים. אם הייתי נשאר בצרפת, בטוח שהייתי מתחתן עם נוצרייה. רוב בני המשפחה שלי התחתנו עם נוצרים. אני אומר לך: זה מה שפוגע בעם היהודי. הדת שלנו היא שהחזיקה אותנו כעם יהודי."

על אף שהוא חילוני ונוהג בשבת כביום חול, הוא מציב את עצמו לצד שוחרי הדת והאמונה שמאמינים שהם שומרים על הגחלת היהודית. ''איך אני יכול לאשר בית ספר ערבי בעיר שלנו?" המשיך בלהט, "אני רוצה להזכיר לך שנצרת עלית היא עיר יהודית ודמוקרטית. קודם יהודית ואחר כך דמוקרטית. נכון שיש כאן כמעט 20% ערבים, אבל אני עושה את המקסימום כדי להגדיל את מספר היהודים בעיר."

בנובמבר הקרוב יתקיימו בחירות לראשות העיר ולמועצתה. גפסו חש כי הוא נערך לקרב של חייו. הוא משוכנע שייבחר שוב. יש לו ציפייה שרבים מהתושבים הערבים יצביעו בשבילו. "הערבים אוהבים שמדברים אליהם בצורה דוגרית, ואני אומר להם את האמת. הם יודעים שאצלי הם יקבלו את כל שירותי העירייה ויחס חם ממני. אבל בכל מה שקשור לזהות היהודית של העיר, הם יודעים שמה שאני אומר, אני מתכוון אליו."

בחישובים שערך, גילה שככל שהוא מקצין ביחס אל הערבים, הוא צובר יותר נקודות בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר. כמוהו, הוא טוען, גם הם אוהבים שמדברים אליהם דוגרי. וכמוהו, גם הם מוכנים להיאבק עד כלות כדי לשמור על זהותה היהודית של העיר. "הרוסים מאוד ימניים וחילוניים מאוד. מהניסיון שלי איתם, הם מאוד אוהבים כוח, ואני מצטייר אצלם כאדם שמקרין הרבה כוח."

כאילו לא די לו בעימות שפתח עם התושבים הערבים, לאחרונה החל בהכנות לבנייתה של  שכונה חדשה בעירו שנועדה לציבור החרדי. אם תאושר התוכנית, יגיעו לנצרת עילית אלפי חרדים כדי לתקוע בה יתד. הוא כבר נפגש עם רבנים ומתכננים, והגיש תכניות למשרד הפנים כדי לאכלס 3,000 משפחות חרדיות. המהלך הזה הצית זעם גדול בקרב יהודים וערבים כאחד. החילונים איימו לעזוב, והערבים האשימו שהמהלך נועד לפגוע בהם.

"הם צודקים," אישר גפסו, "אני חילוני ורוצה חרדים כי זו הדרך  היחידה להוריד את שיעור הערבים לכ-10 אחוזים. אני מביא גם גרעינים של כיפות סרוגות כדי לשמור על צביונה של העיר. אני מודיע לך שאם אני לא עושה את זה, העיר תלך לאיבוד ותהפוך לעיר ערבית. יהיו בסוף שתי ערים ערביות: נצרת ונצרת עילית."

גפסו חי בתחושה שהמאבק על עתידה של נצרת עילית הוא המאבק הגדול על עתידה של המדינה. בעיניו, עירו היא מיקרוקוסמוס של הבעיות שמולן ניצבת ישראל. כדי להמחיש את דבריו, זינק מכיסאו והתקרב למפה שעל אחד הקירות. הוא הצביע על הגליל כעל אזור שהרוב היהודי בו תלוי על חודו של תער.

הוא מודה שכאדם הוא מבין לרגשותיהם של אותם הורים שנאלצים לשלוח את ילדיהם ליישובים ערביים מרוחקים כל בוקר, כי אין להם בית ספר בעיר. כיהודי ישראלי הוא רואה בבית הספר הערבי איום לעתידה היהודי של המדינה. "בעיניי," הסביר, "המאבק על רוב יהודי בגליל הוא יותר חשוב מאשר הנוכחות שלנו ביהודה ושומרון. אם ניפול כאן, ניפול בכל המדינה."

המערכה על דמותה של נצרת עילית רק מתחילה. בקרוב ייבנה בה הסופרמרקט הגדול במדינה. יהודים וערבים מכל האזור ינהרו אליו כדי לנצל את "המחירים הנמוכים בישראל", כפי שמבטיח הפרסום. אך דומה שהבחירות הקרובות יהוו מבחן חשוב לדו הקיום השברירי ביניהם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ultra-orthodox, russians, racism, israeli provocation, israeli-arabs, israel, discrimination, demography, apartheid

דניאל בן סימון שימש כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה- 18. קודם לכן שימש בן סימון ככתב וכפרשן בעיתונים דבר והארץ. דניאל בן סימון זכה בפרס סוקולוב על סיקורו של הבעיות החברתיות בישראל. הוא חיבר ארבעה ספרים על המחלוקות בתוך החברה הישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept