ישראל פולס

משעל צריך לומר תודה לישראל

p
המחבר
בקצרה
ח'אלד משעל, שנבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס, כבר היה "סוס מת" מבחינה פוליטית, אבל אז הגיע מבצע עמוד ענן וסלל בפניו את הדרך שעשויה להיגמר על כסא יו"ר הרשות הפלסטינית, כותב שלומי אלדר.

ושוב ישראל הייתה זו שקבעה מי ינהיג את תנועת חמאס. ביום שני השבוע בקהיר נבחר ח'אלד משעל, פה אחד, לראש הלשכה המדינית של התנועה; למנהיגה והקובע הראשי של מדיניותה בפועל. רק לפני כשנה הכריז משעל בעת כינוס חברי הלשכה המדינית בחרטום כי לא יתמודד יותר על התפקיד, ולמעשה הודיע על פרישתו. 'עייפתי', הוא אמר, 'אך אמשיך להיות חייל נאמן בצבא המילואים של חמאס'. למשעל, אכן, היו סיבות רבות באותו זמן להודיע על פרישה. אף אחת מהן אינה קשורה לתשישות. סביר יותר כי לנוכח ההתנגדות מצד מנהיגי התנועה בעזה לקו המדיני שקידם, הוא חשש מהפסד בהתמודדות.

ד"ר מחמוד א- זהאר, ובמידה רבה גם איסמעיל הנייה,  התנגדו לקו הפשרני שנקט, שבא לידי ביטוי בהכרזתו בשיחות הפיוס עם אבו מאזן בקהיר, כי חמאס יעבור מ"מאבק מזויין"  ל"התנגדות עממית", בסגנון האביב הערבי. משעל העריך, ובצדק, כי מאבק מזויין, פיגועים וירי רקטות קסאם או גראד לעבר ישראל לא יביאו לשינוי במעמדו של החמאס. הוא הבין שישראל היא עובדה קיימת ושצריך ללמוד לחיות עימה. הבעיה שלו הייתה שתפיסה זו הייתה בלתי לגיטימית, כמעט מוקצה, בין חבריו להנהגה. במילים אחרות, משעל היה כמעט "סוס מת" מבחינה פוליטית.

אבל אז, בדיוק במהלך הבחירות של צירי הלשכה המדינית של התנועה, הגיע מבצע עמוד ענן ושינה את המצב מעיקרו. הבחירות הושהו וגם התנאים השתנו. חמאס יצא מהמבצע מחוזק, לפחות בדעת הקהל הפלסטינית והערבית, ונתפס כריבון בשטח שהצליח לעמוד בכבוד מול כוחה הצבאי של ישראל. גם אם בסתר ליבו יודע משעל היטב - כמו גם איסמעיל הנייה,  מוסא אבו מרזוק וד''ר מחמוד א-זאהר - שאם ישראל  הייתה מפעילה את כל הכוח שברשותה הדברים היו נראים אחרת, עדיין- הרקטות ששוגרו לעבר ת"א וירושלים והאזעקות שהורידו מיליוני ישראלים למקלטים תרמו לחמאס ולתומכיו את הדבר האחד שהם היו זקוקים לו יותר מכל: תחושת גאווה.

אחרי מבצע עמוד ענן והרוח הגבית שקיבלה התנועה ממצרים, קטאר, תוניסיה ומדינות ערביות אחרות, הרגיש ח'אלד משעל שעזה נפתחה לעולם וכי יש סיכוי שיצליח להתקבל בזירה הבינלאומית ולפרוץ את המצור שהטילה ישראל על עזה ועל שלטונו. חמאס מחוזק זה בדיוק המתכון שיכול להוביל, לדעתו, למיסודה כתנועה מובילה במפה הפוליטית הפלסטינית ולקריאת תיגר על אש"ף כנציג הלגיטימי והבלעדי של הפלסטינים. עכשיו כבר איש בעולם הערבי לא יכול היה לחלוק על העובדה שחמאס היא תנועה מקובלת.

משעל ידע היטב לזהות את ההזדמנות שנקרתה בפניו, ולקטוף את הפירות. מייד לאחר עמוד ענן הוא הגיע לעזה, ובנאום תקיף - שונה לחלוטין מהקו הפייסני שנקט ערב המבצע - פנה ישירות לאומות העולם ואמר:

"אם יש לכם דרך אחרת להשיב את פלסטין וירושלים והפליטים, הַצִיעו לנו. ניסינו במשך 64 שנים ורק דרך ההתנגדות היא זו אשר הוכיחה את עצמה." כדאי לשים לב לניואנסים: דרך "ההתנגדות העממית", כלומר ''התנגדות לא מזויינת'', שהייתה חלק מהלקסיקון הקודם של משעל,  נעלמה לחלוטין מהנאום, ואת מקומה תפסה המילה "התנגדות" (מוקאוומה) לבדה, כך שכל  אחד יוכל לאמץ לעצמו את הפירוש המתאים לתפיסתו. אחרי הכל, משעל, היה ונותר פוליטיקאי בעל חושים חדים.

ואז החל משעל לרמוז לסובבים אותו, ובעיקר לפטרון החדש של התנועה, חאמד בן ח'אליפה אל ת'אני, אמיר קטאר, שאם דין התנועה יחייב אותו הוא עשוי לשקול בשנית את הודעתו בדבר פרישה מוקדמת לגימלאות. אמיר קטר הרים את הכפפה ו"למרבה ההפתעה" מאמצי השכנוע נשאו פרי.  ח'אלד משעל נבחר לראש הלשכה המדינית של חמאס, למגינת ליבו של מוסא אבו מרזוק , סגנו, שהתמודד מולו על התפקיד. אבו מרזוק יישאר אפוא, בקהיר, מקום מושבו החדש של התנועה, מאז נאלצה הלשכה המדינית לנטוש את דמשק.  משעל ימשיך לתור בין מדינות ערב כדי לשכנעם לתמוך בעוז בחמאס המחודש. ואיסמעיל הנייה, שהסיר את מועמדותו לתפקיד ראש הלשכה המדינית כשהבין שמשעל חוזר בסערה לזירה, ישוב מקהיר לעזה בשאיפה להוסיף להיות ראש ממשלה בעזה ומאוחר יותר אף בגדה.

לא תהיה זו ספקולציה פרועה להעריך שלאחר בחירתו לתפקיד, מתכוון משעל  להוביל את תנועתו לפיוס עם אבו מאזן ולכניסה של מנצחים לארגון אש"ף. אחר כך תבוא ההכרזה על מועד לבחירות ברשות הפלסטינית ולתפקיד ראש הרשות, נשיא פלסטין. הראיס.

משעל מתכוון להתמודד על תפקיד מנהיג אש"ף, ולקעקע אחת ולתמיד את ההגמוניה של ארגון הפת"ח, מאז היווסדו בידי אחמד שוקיירי ויאסר ערפאת ב- 2 ביוני 1964, כארגון הלגיטימי היחיד של הפלסטינים ואין בלתו. משעל היה הראשון שהפנים את העובדה ש"אם אי אפשר להכניעו, מן הראוי להצטרף אליו."

הסיכויים הם שמי שלא רצה את משעל כמנהיג החמאס, יקבל אותו כראש הרשות הפלסטינית.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: pillar of defense, palestinian, israel

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept