ישראל פולס

"זה מה שקורה כשנותנים לאשכנזים לנהל מו"מ מול ערבים"

p
המחבר
בקצרה
השר לשעבר מאיר שטרית מסביר, בראיון למזל מועלם, מדוע היוזמה הערבית טובה מאוד לישראל, ולמה הפערים התרבותיים בין שני העמים רק הרחיקו אותנו מהסדר שלום.

עוד בימיו בליכוד, נחשב יו"ר סיעת התנועה, השר לשעבר מאיר שטרית, ליונה מדינית. למעשה, העמדות שהוא מביע היו עשויות להקנות לו מקום של כבוד במרצ. בקלות.

מאז הושקה היוזמה הערבית, לפני יותר מעשור, הפך שטרית, יליד מרוקו, לאחד משתדלניה הבולטים ביותר. כשר בממשלת שרון הוא ניסה, לשווא, לשכנעו לאמץ אותה על חשבון תוכנית ההתנתקות מעזה. חרף מאמציו, הוא נותר בודד בצמרת. כעת, בביתו הפוליטי החדש, תחת הנהגתה של ציפי לבני, הוא מנסה לשוב ולשכנע את חבריו לסיעה לאמץ את היוזמה הערבית כתוכנית המדינית שלהם.

בראיון לאל מוניטור אומר שטרית שהשנה הקרובה היא ההזדמנות של לבני ו"התנועה" לפעול לקידום תהליך השלום, "כי אם זה לא יקרה – ניעלם."

בגיל 65, אחרי שכבר כיהן בשורת תפקידים מיניסטריאליים בכירים מטעם הליכוד וקדימה, ואחרי כמה נסיונות לא מוצלחים להיבחר להנהגתן, שטרית לא נואש, וממשיך לראות בזירה הפוליטית את המקום הנכון לפעול מתוכו להסדר מדיני.

שנים אתה מדבר על היוזמה הערבית, אבל לא מצליח לגייס תומכים. מה אתה רואה בה שאחרים לא מצליחים לראות?

"היוזמה הערבית הייתה רלוונטית מיומה הראשון בשנת 2002, כשמלך סעודיה יצא איתה. היום, כמו אז, אני חושב שזה הרעיון הטוב ביותר שנשמע אי פעם שבאמצעותו אפשר להגיע לשלום. הייתי אז שר בליכוד, והסברתי לכל מי שרצה לשמוע כי מדינות הליגה הערבית מקדמות אותה מכיוון שהם פוחדות מאיראן גרעינית, והדרך שלהם להתמודד עם זה היא על ידי בידודה - ואת זה הם חשבו לעשות באמצעות היוזמה הערבית."

שטרית מוסיף: "אמרתי לשרון - אריק, עזוב אותך מהתנתקות, יש משהו יותר גדול שאפשר להביא באמצעותו שלום כולל למזרח התיכון. אמרתי לו 'תרים טלפון למלך סעודיה ותגיד לו שאתה מקבל את היוזמה כבסיס למו"מ', אבל הוא העדיף את ההתנתקות.''

"מעל לעשור אחרי, זו עדיין הדרך המהירה והטובה ביותר להשיג שלום. מכיוון שזו יוזמה כוללת, והיא מביאה לשולחן 56 מדינות איסלאמיות שמצהירות: 'אם תחזרו לגבולות 67 ותמצאו פתרון צודק ומוסכם לפליטים, אנחנו, 56 מדינות ערב, מוכנים לעשות שלום מלא עם ישראל.' זה דבר מדהים. היוזמה אושרה מאז ארבע פעמים בכינוסי הליגה הערבית (בפעם האחרונה היא אושרה השבוע – מ.מ) ורק אצלנו, כלום - אף ראש ממשלה לא רוצה לשמוע על זה."

אולי האימרה 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם' נכונה במקרה הזה...

"זה מצביע בעיני על עיוורון מנהיגותי מביך ביותר. לא היה ראש ממשלה אחד בשנים האחרונות שלא הצגתי בפניו את הנימוקים בזכות היוזמה. בזמן ועידת הליגה הערבית בריאד, כשאולמרט היה ראש ממשלה, אמרתי לו שאני במקומו הייתי עושה הכל כדי להגיע לועידה ולומר למנהיגי מדינות ערב 'בוא נדבר עליה'.''

ואיך זה נגמר?

"אז גם אולמרט אמר שזה נכון, אבל לא עשה עם זה כלום."

שטרית מספר שניסה לשכנע גם את ראש הממשלה נתניהו, בקדנציה הקודמת, אך ללא הצלחה. אבל שטרית אינו נלאה. עכשיו - כאמור, הוא מעלה אותה שוב בסיעת התנועה.

"ההגיון הוא פשוט", הוא מסביר, "אני טוען שאף מנהיג פלסטיני לא יחתום על הסכם שלום לבדו. למה? מכיוון שגם אם נסכים לתת להם מדינה על-פי קווי 67', הם עדיין צריכים לוותר על זכות השיבה, ואף מנהיג פלסטיני, ללא תמיכה מאסיבית של מדינות ערב, לא יוכל לעשות זאת. הדרך היחידה לעקוף את המכשול הזה היא באמצעות היוזמה הערבית."

לאחר ביקורו של אובמה באזור, נעורה תקוותו של שטרית לגבי היוזמה הערבית מחדש. "כשאני שומע עכשיו שג'ון קרי מגיע לישראל כדי לנסות לקדם את הרעיון, אני מאוד מרוצה. סוף סוף מישהו עם שכל. רק אצלנו לא מבינים את זה. הרי הדרך הקודמת הסתיימה בכישלון, כי לא דיברו עם הערבים בשפה הנכונה."

למה הכוונה?

"לא התייחסו לתרבות שלהם, לא ניסו להיכנס לנעליים שלהם, להבין את הבעיות שלהם. לא דיברו איתם ממקום שיבינו שאנחנו רוצים בטובתם, אלא דיברו ממקום של התנשאות, כאילו אנחנו יודעים מה טוב בשבילם. בכלל, כל צורת ההתנהלות מול הערבים היא מוטעית בעיניי – אותם אנשים שמנהלים את המו"מ מול הערבים לא יודעים מיהם באמת הערבים."

לביסוס טיעונו, מציג שטרית את הדוגמה הבאה: "בשנת 2000, אחרי שראש הממשלה אהוד ברק חזר ללא הסכם מקמפ דיוויד, התקיימה ועידת המלניום באו"ם (שבה התכנסו יותר מ-150 ראשי מדינות מכל העולם). הייתי אז בליכוד, וברק הזמין אותי לשם כנציג האופוזיציה. פתאום נכנס לאולם יאסר ערפאת, יחד עם נביל שעת' ויאסר עבד רבו. ערפאת חיבק אותי, ואני שאלתי אותו 'למה לא הסכמת לקבל את מה שקלינטון וברק הציעו לך?' יאסר עבד רבו השיב במקומו. 'עזוב, ברק לא רוצה שלום', הוא אמר, וסיפר לי כיצד ברק התעלם מערפאת לאורך כל הימים שבהם שהו השניים מבודדים בקמפ דיוויד, חוץ מאשר בפגישה אחת של 20 דקות. 'אפילו בוקר טוב לא שמע ערפאת מברק', סיפר עבד ראבו."

שטרית מוסיף, כי כשפנה לברק ושאל האם הסיפור נכון, השיב לו האחרון במילים: "כן. מה רצית שאני אעשה?"

"זה מבחינתי אומר הכול. אם הייתי במקומו של ברק, הייתי נדבק לערפאת כל השבוע ולא עוזב אותו לרגע. הייתי מנסה לייצר כימייה, לבנות יחסים אישיים; לא מנסה מיד להגיע לביזנס. לצערי, בינינו לפלסטינים שורר היום חוסר אמון מוחלט ולכן נלחמים על כל פסיק."

אתה בעצם אומר שהפער בין התרבויות מונע הסכם שלום?

"בהחלט. כששולחים אשכנזים לנהל מו"מ עם ערבים - זה מה שקורה. אם הייתי ראש ממשלה הייתי לוקח איתי למו"מ דרוזים וערבים. זה עניין של הבנה אלמנטרית של התרבות, ולצערי הפער התרבותי יוצר קושי גדול מאוד."

שטרית מסביר עוד: "אנחנו מדברים בשפה אחת והם בשפה אחרת. כשאנחנו מדברים כל הזמן מזווית הראיה שלנו, זה לא עובד. ולכן היוזמה הערבית יכולה לשנות את זה. כי אתה לא מנהל מו"מ רק עם הפלסטינים, אלא עם העולם הערבי כולו, שגם הוא עייף ממלחמות ומשנאה לישראל.''

שאול מופז, מנהיגך הקודם בקדימה, מציע הסדר ביניים, וטוען שאין סיכוי להשיג בזמן הקרוב הסכם קבע

"אני אומר שזה כלאם פאדי (דברי סרק – מ.מ.). אף אחד לא מקבל את זה. הפלסטינים דוחים את זה על הסף, כי הם רוצים מדינה ולא הסדרי ביניים. הסדרי ביניים הם הטעות הכי גדולה של אוסלו. למה? כי האמינו אז שאם מתקדמים צעד אחר צעד, נוכל ליצור יחסי אמון שיועילו לנו בפתרון הבעיות המהותיות. אבל במקום להשיג אמון, יצרנו אי אמון."

אתה באמת מאמין שהתנועה, בת ששת המנדטים, תוכל להתניע תהליך שלום באותה ממשלה שבה יושבים אנשים כמו אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, יחד עם ח"כים מהימין הקיצוני של הליכוד?

"עושה רושם שנתניהו בכיוון של שינוי. עד כמה הוא עמוק ורציני? זה תלוי רק בו. יש לו ההזדמנות להיות מנהיג ולהיכנס לספרי ההסטוריה. אמרתי לו בפגישה בינינו - 'אם לא תעשה הסטוריה, תהיה הסטוריה'.

ומה דעתך על בנט ולפיד, שטוענים שהממשלה צריכה להתמקד בעניינים החברתיים והאזרחיים?

"הם טועים, והם יבינו את זה מהר מאוד. אי אפשר לעשות שינוי כלכלי ואזרחי בלי שלום. זו הסיבה שאני תומך בשלום כל חיי."

 

נמצא ב: interview, saudi, palestinian-israeli conflict, obama, negotiations, livni, kadima, israel, benjamin netanyahu, ashkenazi, arab

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X