החיים אחרי אסד

הגבול השקט ביותר של ישראל בעשורים האחרונים עלול להפוך לגבול של טרור, קובע בן כספית.

al-monitor .

נושאים מכוסים

syria, israel, hezbollah, golan heights, border, assad

מרץ 1, 2013

בהתחלה, אף אחד לא ידע איך להתייחס למרד הסורי. הוא התחיל בקטן, בעיירה בשם דרעא, אבל סירב לגווע. ואז, אחרי כמה חודשי דשדוש, הוא התפרץ באנרגיה אדירה, מקורביו של אסד ערקו בזה אחר זה, הצבא החל להתפרק והסוף נראה קרוב. אני עוקב אחרי הכותרות הנלוות לסיקור המלחמה בסוריה בערוצי הטלוויזיה בישראל כבר שנתיים. מדובר בכרונולוגיה מנותקת מהשטח. כשהמרד החל לתפוס תאוצה ואסד נראה נואש, צץ לו הכיתוב "אסד-הסוף", בתחתית המסך בכל פעם ששודרה כתבה על המצב בסוריה. שבועות ארוכים עקבנו אחרי הסוף המר של אסד בעניין רב ובציפייה דרוכה. אלא שהסוף הזה התמהמה. אחר-כך, כשהתברר שהסיפור הזה ארוך, מייגע וסופו עלום וסתום, הפכה הכותרת ל"אסד-הסוף?", סימן השאלה הוכנס על ידי אלה שלמדו מהניסיון, שהבינו שבניגוד לכל שאר האביבים שמלבלבים בעולם הערבי, לעניין הסורי חיים משלו וכיוונים עצמאיים לגמרי. ואילו עכשיו, כשאף אחד כבר לא באמת מבין מה קורה שם ואיך, מתי והאם  זה ייגמר, הייתי מחליף את הכותרת פעם נוספת ומשאיר רק סימן שאלה אחד גדול, שעומד ותלוי מעל כולנו.

מישהו, שלא שייך לזירה, אך מכיר אותה מצוין, אמר לי לפני כמה חודשים על הסורים ש"הם ימשיכו להרוג אחד את השני עוד זמן רב". מדויק. ובינתיים, הולכת ומתערערת הקונספציה שנפילת אסד מהווה בשורות טובות ומעודדות לישראל, למערב, למדינות המתונות ולשוחרי השלום העולמי באשר הם. הנה מה שאמר לי בשבוע שעבר גורם ישראלי ביטחוני רם דרג, כזה שמכיר מצוין את הזירה, עוקב אחריה כבר כמה עשורים ויודע לספור את הגנרלים של אסד בשנתו על פי סדר עריקתם: "אני לא בטוח שלא נתגעגע אליו בקרוב מאוד", אמר האיש, "בעצם, אני לא בטוח שאנחנו לא מתגעגעים אליו כבר עכשיו". ככה זה כשמתקרבים אל הלא נודע. פתאום מתברר שהחיים אחרי אסד, אם אכן יגיעו מתישהו, יהיו הרבה פחות ברורים וצפויים מכפי שתכננו אותם.

סוריה של משפחת אסד הייתה המדינה היציבה ביותר באזור, נקודה. ידעת איפה היא מתחילה, ידעת איפה היא נגמרת. מילה הייתה מילה, גבול היה גבול, רמת הגולן הייתה שקטה בהרבה מגבול השלום בסיני וגם מגבול השלום בערבה. "מצפון תיפתח הרעה", נאמר במקורותינו, אבל זה לא היה לגמרי מדויק. מאז 1973, כמעט ולא נפתחה רעה מהצפון. היה לאסד סוכן משנה שהופקד על עשיית צרות לישראל, חיזבאללה שמו, אבל גם אתו למדנו לחיות. חוץ מזה, שבעניין חיזבאללה אנחנו יכולים לבוא בטענות בעיקר אל עצמנו. מול אסד, החיים התנהלו במסלולם המשעמם. ישראל למדה את חאפז אל-אסד, השקיעה בו, התמקדה בו, ואחר-כך בבנו, על מגרעותיהם ויתרונותיהם. ההזדמנויות לכרות שלום עם משפחת אסד הוחמצו על ידי רבין וברק. אבל גם בעידן שבא אחר-כך הדברים נראו ברורים, שקטים ומדויקים. כן, אסד תורם את חלקו לציר הרשע, מטפח את חיזבאללה ומעודד את איראן, אבל נזהר בגבולותיו עם ישראל, ומודע היטב לנחיתותו הבולטת מולה. כל מה שהיה צריך זה להשקיע במודיעין טוב על המתרחש בארמון הנשיאות בדמשק, לפקוח עין על צירי התחבורה בין טהרן לדמשק ולביירות, ולישון לא רע בלילה, אפילו כשמתברר שאסד בונה לו בשקט כור גרעיני חשאי באיזור נידח במדינה. עובדה - במסגרת מערכת היחסים המוזרה בין הצדדים, הכור הזה נעלם מבלי שפרצה מלחמה. כאילו לא היה מעולם.

סוריה ההיא הייתה, ואיננה עוד. מתפרקת לנו מול העיניים. ה"סומליזציה" של סוריה (התפוררות השלטון המרכזי) היא חדשות רעות לכולם, וישראל בראש הרשימה המודאגת הזו. אם וכאשר יעבור משטר אסד מן העולם גם ברמה ההצהרתית (פיסית, חלקים רבים ממנו כבר חסרים), תצטרך ישראל להתייחס לסוריה כמו שהיא מתייחסת לעזה, במקרה הטוב. מדינת פלגים וסיעות, חלק מהם קיצוניים ומסוכנים, שיחלקו ביניהם את אוצרות ההשמדה ההמונית של משטר הבעת', ויהוו קרקע גידול פורייה לג'יהאד העולמי, לאל-קאעידה ולכל מיני מרעין בישין שיכולים בקלות יחסית להפוך את חייה של ישראל לגיהינום. קחו את אפגניסטן, תניחו אותה על הגבול הצפוני ברמת הגולן, ונראה מה ייצא לנו מזה.

היתרונות שאמורים להיות גלומים בנפילת אסד נראים גם הם היום מצומקים ומוגבלים מכפי שחשבנו. איראן וחיזבאללה כבר נוקטים צעדים מתאימים. הם ישתלטו על אזורים בסוריה החדשה, הם יסללו לעצמם דרכים עוקפות, יבנו מאחזים ומשלטים, יצליחו לשמר איכשהו את המעבר הבטוח שהיה להם בין ביירות לדמשק, או לפחות את רובו. יש לאיראנים לא מעט אמצעים להשיג את המטרה הזו, גם חיזבאללה לא ממש חושש לבחוש בתוך סוריה, לוחמיו עושים בה כבתוך שלהם כבר זמן רב.

אז מצד אחד, נפילת סוריה תהיה אכן מכה מסוימת למה שאנחנו מכנים "ציר הרשע", אבל מצד שני היא תהפוך את סוריה כולה לפוטנציאל רשע גדול ולא מוכר. לא ברמה הקונבנציונלית, הסיפור הזה כבר חלף מן העולם, אבל מבחינת אמצעי לחימה מתקדמים, נשק להשמדה המונית, רקטות, טילים מתוחכמים ארוכי טווח וכבדי משקל ועוד אמצעים רבים היכולים לגרום לכאבי ראש לא מעטים בירושלים ולחיים מתוחים ולא שקטים בצפון ישראל. הגבול השקט ביותר של ישראל בעשורים האחרונים, עלול להפוך לגבול של טרור. כבר עכשיו נוחתת פצצת מרגמה טועה בשטח ישראל מדי פעם. לפני כמה ימים הגיע גם פגז טנק שלא התפוצץ לאחד מקיבוצי הגולן. וזה רק הפרומו.

דעתו של הבכיר הביטחוני אתו שוחחתי בשבוע שעבר על העניין הסורי אינה דעת הרוב, בינתיים. יש בישראל עדיין יותר אנשים שמייחלים להליכתו של אסד מאשר כאלה שחוששים מפניה. אבל האדמה רועדת, הקונספציה מתחילה להתערער, דעת המיעוט הולכת ותופסת נפח, ושאלות קשות וטורדניות מתחילות לצוץ. ישראל התרגלה לאסד, למדה לחיות ולשגשג אתו, על יתרונותיו וחסרונותיו. היום שאחריו, אם יגיע, משול ללא נודע. במזרח התיכון יש חוקי ג'ונגל, ואחד מהם קובע כי כל מה שלא נודע אצלנו, הופך בשלב מסוים לאיום ונורא. תראו לי הפתעות טובות שקרו כאן למישהו.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020