ישראל פולס

לפיד צריך לאמץ את "מודל כחלון"

p
המחבר
בקצרה
אם רק ישכיל להתמקד בשינוי מבני אחד או שניים, לא יותר, יוכל שר האוצר החדש להצליח, כותבת מזל מועלם, למרות חוסר ניסיונו.

משרד האוצר לא חייב להיות בית הקברות הפוליטי של יאיר לפיד.  בניגוד לקודמו, יובל שטייניץ, מגיע לפיד לתפקיד עם כוח פוליטי משמעותי ועצמאי.

19 המנדטים בהם זכה בבחירות מאפשרים ל"כוכב החדש" של מעמד הביניים להיכנס לתפקיד מנקודת עוצמה, ולהתנהל בביטחון מול פקידי האוצר, כמו גם מול ראש הממשלה, שלמעשה היה זה שניהל בפועל בארבע השנים האחרונות את משרד האוצר.

שטייניץ נחשב לאחד משרי האוצר החלשים ביותר בישראל - אם לא החלש שבהם. בהמשך לכך הפך תפקיד שר האוצר, אחד משלושת התיקים החשובים  במדינה - שבו כיהנו דמויות חזקות כמו אברהם שוחט, יצחק מודעי, יגאל הורביץ, פנחס ספיר ובנימין נתניהו עצמו - לחסר תוכן והשפעה.

תקצר היריעה מלמנות את מספר המקרים בהם הביך נתניהו את שטייניץ, כשהפך החלטות שקיבל  בגלל גחמות פוליטיות, או בעקבות לחץ ציבורי, מבלי לעדכן את שר האוצר שלו. לעיתים הוא עשה זאת בעוד שטייניץ עצמו יושב באולפן טלוויזיה ומסביר מדוע ההחלטה שקיבל נכונה, מבלי לדעת  שבאותם רגעים ממש נתניהו מבטל אותה. כך אירע במקרים של ביטול העלייה במחירי הדלק, או המע"מ על הפירות והירקות. שטייניץ, מצידו, אפילו לא נעלב; הוא הבין שהוא מחזיק בתפקידו הרם רק בזכות כוחו הפוליטי של נתניהו, וזהו המחיר שהוא נדרש לשלם על כך.

לפיד, לעומתו, אינו שואב את כוחו מראש הממשלה, ועד כה במו"מ הקואליציוני הוא הוכיח שהוא יודע לעמוד מולו, ולהפגין כישורים פוליטיים לא רעים בכלל עבור פוליטיקאי מתחיל.

אבל לא פחות חשובה מכך היא העובדה שלפיד אינו נשען על כוחם של אחרים במפלגתו, אינו מאוים פוליטית על ידי איש, ואינו צריך לרצות "עסקונה הפוליטית" כלשהי, או קבוצת אינטרסים מסוימת.

זה נכון שללפיד יש קבוצת התייחסות טבעית מהבית, שבסיסה באלפיון העליון, אבל את כוחו הוא שואב ישירות ממאות אלפי אנשי מעמד הביניים שהצביעו עבורו, ולכן הוא לא צריך לחשוש מלעמוד מול הטייקונים והקבוצות החזקות במשק. האזרחים שבחרו בו בתל אביב, בכוכב יאיר, ברעננה, במגדל העמק ובאילת הם אלה שיקבעו האם בבחירות הבאות הוא ימשיך להיות כוח פוליטי מוביל, מועמד לגיטימי לראשות הממשלה, או שיתפוגג.

לכן, עצמאותו הפוליטית של לפיד עשויה להיות המפתח החשוב ביותר להצלחתו. צריך רק לדעת לעשות בה שימוש נכון.

אבל עצמאות לבדה, חשובה ככל שתהיה, אינה מספיקה.  לפיד חסר ניסיון – גם כלכלי  וגם ניהולי, וזהו נתון פתיחה בעייתי. עם זאת,  יש ברשותו אמצעים טובים כדי לכפר עליו. לפיד כבר הוכיח, במהלך קמפיין הבחירות והמו"מ הקואליציוני, שהוא יודע להקיף את עצמו באנשי מקצוע מעולים, שהם גם חבריו הטובים הרוצים בהצלחתו. כך, למשל, אם ימנה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר אדם  כמו אורי שני, שמכיר את המערכת הפקידותית במשרד האוצר באופן האינטימי ביותר, כמי ששימש כראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון - לפיד יכול להיות שקט. אדם כמו שני  "ישמור על הגב" של לפיד מפני פקידי האוצר, שלעולם ינסו לשמור על ההגמוניה שלהם בניהול כלכלת המדינה.  הוא יגן עליו  מפני דורסנותם, וידריך אותו כיצד להפוך למנהיג  כלכלי- חברתי שמתווה מדיניות.

ב"צוללת "של לפיד, לצד מנכ"ל משרד חזק, מנוסה ואיש אמון אישי, הוא צריך גם דמויות כלכליות בכירות ומקצועיות שיעזרו לו להפוך את המדיניות שיתווה לתוכנית פעולה ריאלית.

לפיד יישאב מהר מאוד אל תוך הקרב על תקציב 2013 שברובו כבר סגור, והיכולת שלו להשפיע עליו היא מוגבלת. לכן עליו להתמקד בתקציב   2014.  זה יהיה, למעשה,  מבחנו הראשון, ובו הוא יוכל לצקת תוכן ולהוכיח לציבור שהוא לא רק קמפיינר מצטיין, שיודע לנסח עבורו מה כואב לו באמת, אלא גם האיש הנכון במקום הנכון.  

תנאי בסיסי נוסף להצלחה, שנגזר מהתנאי הקודם,  במקרה של לפיד הוא להתוות בחודשים הקרובים את מדיניות משרד האוצר תחת הובלתו, ולהתמקד בשינוי מבני אחד גדול במשק, מקסימום שניים, ועליהם ללכת בכל הכוח. לא יותר. שינויים אלה צריכים להיבחר בקפידה, ומימושם יביא לשיפור מורגש ברמת חייו של האזרח.

אם זקוק לפיד למודל, הוא יכול ללמוד ממשה כחלון, שכשר תקשורת הצליח לממש רפורמה ששינתה את כללי המשחק בעולם הסלולר, והשפיעה ישירות על כיסו של הציבור. ב"רפורמת הסלולר" הצליח כחלון לממש את השקפת עולמו החברתית, ונלחם באומץ בענקיות הסלולר. בכך מימש כחלון את  כוחו הפוליטי כמי שנבחר למקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת הקודמת. כחלון בחר להתמקד בשוק הסלולר, מתוך ראיה נכונה שלא יוכל, בקדנציה אחת, להוביל מספר גדול של רפורמות. בדיעבד, זה היה סוד הצלחתו.

אין ספק שהצלחתו של לפיד מותנית גם במידת הגיבוי שבו יזכה מראש הממשלה. זה נכון שלאור תוצאות הבחירות והשאיפות של לפיד לרשת אותו, נתניהו מרגיש מאוים, ולכן הדבר האחרון שירצה הוא לבנות אותו כמנהיג ברמה הלאומית.  העניין הוא, שלא בטוח שלנתניהו יש הרבה ברירות: קטטות פוליטיות וכיפופי ידיים בינו לבין שר האוצר שלו כבר בהתחלה יגרמו גם לו נזק ציבורי עצום בתקופה דרמטית בכל הנוגע לכלכלת המדינה. כך שבנישואים הכפויים האלה,  לשני הצדדים יש מה להפסיד – ויש מה להרוויח.

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: israel, government, finance, budget

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept