ישראל פולס

כך איבד הליכוד את זהותו

p
המחבר
בקצרה
עם הדחתו של "אחרון נסיכי הליכוד", רובי ריבלין, מתפקיד יו"ר הכנסת, איבד הליכוד כליל את ההדר הז'בוטינסקאי שאפיין אותו.

יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שהודח בשבוע שעבר מתפקידו בידי בנימין נתניהו, היה השריד האחרון של נסיכי הליכוד שנותר בצמרת המפלגתית.

ריבלין, כמו גם דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן העניקו למפלגה, גם ברגעי השפל שלה את ההדר הז'בוטינסקאי, שהיה חלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי של הליכוד לאורך ההיסטוריה שלו.

ייחוסם של שלושת חבריו לתנועה לא עמד להם, כשסולקו בחודש נובמבר האחרון מהרשימה לכנסת, על ידי הכוחות העולים של הימין הקיצוני בקרב מתפקדי הליכוד. הייתה זו נקמה על שניסו לבלום יוזמות חקיקה שנתפסו כאנטי-דמוקרטיות, הגנו על בית המשפט העליון וקראו לכבד את החלטתו לפנות מאחזים בלתי חוקיים בגדה.

היעלמותם מהחיים המפלגתיים מבטאת את השינויים הסוציו-פוליטיים העמוקים שעברו על הליכוד בשנים האחרונות – ליכוד שהפך ממפלגת עיירות הפיתוח, לבסיסם הפוליטי של אנשי יש"ע, שעל פי תוכנית פעולה סדורה ושיטתית השתלטו על מוסדותיה של המפלגה וחרצו בה גורלות. הליכוד, בתהליך שהחל אמנם לפני שנים אך התממש במלוא עוצמתו בבחירות האחרונות, הפך ממפלגה ימנית-חברתית מתונה למפלגה שהגרעין הדומיננטי בה מזוהה עם ימין-קיצוני-אידאולוגי-מדיני.

אם הדחתו של ריבלין בידי ראש הממשלה יכולה להיות מוסברת מסיבות אישיות – נתניהו לא חיבב אותו במיוחד - הרי שהדחתו של בני בגין מהכנסת מסמלת יותר מכל את ירידת כוחו של הליכוד בפריפריה, משם הגיע האלקטורט הגדול שדחף אותו להישגו הדרמטי ביותר - "המהפך" של 1977.

בני בגין מעולם לא טרח להשקיע מאמצים מיוחדים כדי להיבחר במקומות גבוהים ברשימה - ייחוסו הקנה לו באופן אוטומטי מקום בצמרת. המאסות הגדולות של מצביעי הליכוד המזרחים בעיירות הפיתוח, שהעריצו את אביו - ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, ראו בבנו ממשיך דרכו. בגין האב היה הגיבור של המזרחים בעיירות הפיתוח הנחשלות, הוא הפך אותם לנגישים לשלטון, השקיע ברווחתם ובעיקר העניק להם חום ולגיטימציה.

די היה באמירת השם בגין כדי להרטיט לבבות בין תומכי הליכוד של פעם, אבל עבור המתנחלים הייחוס הזה אינו פותח דלתות, וכך מצא עצמו בגין הבן מחוץ למשחק.

בגין האב עיצב, יותר מכל אדם אחר, את תעודת הזהות של הליכוד במשך יותר משלושה עשורים. בתקופה בה הנהיג את המפלגה, פרחה מנהיגות מקומית מזרחית וצעירה בעיירות הפיתוח, שהעניקה לליכוד את אופיו החברתי. דוד לוי מבית שאן, שאול עמור ממגדל העמק, מאיר שטרית מיבנה, משה קצב מקרית מלאכי ויעקב אדרי מאור עקיבא שנבחרו לעמוד בראש יישוביהם, הפכו מהר מאוד לחלק חשוב בהנהגה, וזכו לשבת סביב שולחן הממשלה לצד הנסיכים האשכנזים המבוססים. גם סילבן שלום מבאר שבע ומשה כחלון מגבעת אולגה, שייצגו את הדור הצעיר יותר, התברגו בצמרת המפלגתית.

השילוב בין מהגרים מצפון אפריקה לבין מייסדי הליכוד מקרב יוצאי המחתרות ואנשי בית"ר ממזרח אירופה, הושתת על "ברית המקופחים" אל מול ההגמוניה המפא"יניקית.

השר לשעבר ואיש התנועה, מאיר שטרית, סיפר לא פעם, על הרגע שבו החליט להתמודד על ראשות מועצת יבנה, ובאופן טבעי פנה לסניף "המערך" (העבודה של היום) ביישוב כדי לקבל את תמיכת מפלגת השלטון, אך נדחה על הסף. כשפנה לאחר מכן לסניף הליכוד, התקבל מיד בברכה, ולא רק זאת - כמה חודשים לאחר מכן הוא נבחר לראש המועצה מטעם הליכוד. הסיפור הזה ממחיש עובדה אחת: החיבור בין תושבי עיירות הפיתוח לליכוד כלל לא התבסס באותן שנים על אידאולוגיה מדינית כלשהי, אלא היה רגשי וחברתי בעיקרו.

למנחם בגין היה תפקיד מפתח בחיבור הזה. הוא ידע לגעת בסנטימנט המזרחי העממי המסורתי, ובמהלך שנות השבעים והשמונים הוא הצליח להפוך את כל ערי הפיתוח למעוזי ליכוד, תוך שהוא דואג להם לתקציבים ולפרוייקטים חברתיים ובראשם פרוייקט "שיקום השכונות".

בגין היה רטוריקן מחונן שידע לשלהב את שומעיו. כשהגיע לנאום בפניהם בכיכרות בעיירות הפיתוח הוא פנה אליהם במילים: "אחיי ואחיותי היהודים", (זה קרה הרבה לפני שנפתלי בנט גילה את הפטנט של השימוש במילה "אחי"). בכישרון רב, הפך בגין את המזרחים לקבוצת עצמאית ומודעת לעצמה, ובהמשך לאלקטורט שמכריע בחירות.

בגין, שנולד בפולין, הצליח לחדור עמוק לליבותיהם של המזרחים (באותו זמן היו אף כאלה שהאמינו כי הוא בעל שורשים מרוקאים).

הגם שלבאים אחריו בראשות הליכוד לא הייתה היכולת לייצר קרבה עמוקה כל כך עם אוכלוסיית עיירות הפיתוח. הם נהנו מהתשתית שיצר בגין, ומהחיבור הרגשי שהעמיק בין הליכוד לאנשי עיירות הפיתוח, שחשו כי יש להם אחיזה בשלטון.

תהליך ההתרחקות של הליכוד מהפריפריה מתרחש זה עשור, אך היה זה נתניהו שתרם לו רבות בעת שכיהן כשר אוצר (בממשלת שרון) והוביל את מדיניות קיצוץ הקצבאות. הנקמה הייתה מהירה. בבחירות 2006 הפנו תושבי עיירות הפתוח, שבינתיים הפכו לערים, "כתף קרה" לליכוד, שהגיע לשפל חסר תקדים בתולדותיו של 12 מנדטים.

באותן שנים, בעקבות טראומת פינוי ההתנחלויות בעזה במסגרת תוכנית ההתנתקות, החלה לקרום עור וגידים גם תוכנית המתנחלים להשתלטות מבפנים על הליכוד. המטרה: לעצור את ההתנתקויות הבאות עוד לפני שהן יוצאות לפועל.

מאז, שנה אחר שנה, גדל והלך מספר המתפקדים מהימין הקיצוני לליכוד, ובהדרגה עבר מרכז הכובד האלקטורלי מיישובי הפריפריה ליישובי השומרון.

התהליך הזה השפיע, כמובן, על חברי הכנסת, שמיהרו להפנים שאם הם רוצים להיבחר מחדש, הם זקוקים למיפקדים הגדולים בשטחים. וכך החלו רבים מהם "לדלג" בין יישובי הגדה בחיזורים אחר האלקטורט הימני-מדיני, וכפועל יוצא מכך להשקיע פחות זמן ומשאבים בפריפריה החברתית.

הפריימריז האחרונים על ראשות הליכוד ביטאו בבהירות את התמורות האלה: קבוצת חברי כנסת חדשים, כמו דני דנון, ציפי חוטובלי ויריב לוין, הפכה את עצמה ללובי של המתנחלים בליכוד ובכנסת, וכבשה מקומות בעשירייה הראשונה ברשימה. במקביל, הצטמצם הייצוג המזרחי בצמרת המפלגתית (לאחר פרישתו של כחלון יהיה סילבן שלום השר המזרחי היחידי מטעם הליכוד בממשלה הבאה).

לא הועילה גם החבירה בין הליכוד למפלגתו של אביגדור ליברמן, שנחשבת למפלגה רוסית "לבנה", רחוקה מהמסורת. עבור ליכודניקים מזרחים-מסורתיים רבים זה כבר היה יותר מדי, והם הפנו עורף למפלגה בבחירות.

נתניהו מוטרד מכך. הוא זיהה באיחור את ההשתלטות מימין אך לא עשה הרבה כדי לצמצם את נזקיה. כעת, הדרך היחידה שעומדת בפניו היא לשוב ולהפנות את מבטו אל האלקטורט הפוטנציאלי שחי בתחומי הקו הירוק ולהחזיר אותם "הביתה".

זה לא יהיה קל. כצעד ראשון נתניהו חייב לקיים מיפקד ענק שיזרים דם חדש למפלגתו ויצמצם את כוחם והשפעתם של המתנחלים. זהו צעד ראשון הכרחי אם אכן הוא רוצה להשיב לליכוד את זהותו שאבדה.  

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: zionism, likud, israeli right wing, israeli politics, israel, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept