ישראל פולס

שוויון הזדמנויות קודם לשוויון בנטל

p
המחבר
בקצרה
הדרישה הפוליטית-תקשורתית לגייס את החרדים לצבא, כותב עקיבא אלדר, מסיחה את הדעת מהבעיה האמיתית: השתלבותם בחברה האזרחית.

 

להלן שני טקסטים שנכתבו ממש בימים אלה. שניהם חוברו בידי יהודים חרדים. הראשון - טור דעה של חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה, שהתפרסם באתר "בחדרי חרדים" תחת הכותרת: "הקב"ה ייפרע משונאי התורה".

הטקסט השני מכיל ציטוטים נבחרים ממכתב שהגיע לתיבת הפייסבוק שלי מיוסי ש', יהודי חרדי שחי בתוך החברה החרדית, אך מצליח לראות את העולם האחר. יוסי כתב שהוא קורא נאמן של מאמריי "שבהם אני לועג ללאומנות, לקנאות וליהירות שאוכלות כל חלקה טובה בישראל.''

ההבדל בין שני הטקסטים מפנה אלומת אור לעבר פינה חשוכה בדיון סביב מה שמכונה "השיוויון בנטל".

זה מה שח"כ אייכלר כתב: 

"היהדות הנאמנה בארץ ישראל נמצאת בתקופת גזירות קשה שאיש אינו יודע לנבא את סופה. הציבור החרדי נכנס למקלטים ומי שפרע מדור המבול ומכל שונאי ישראל בכל הדורות, ייפרע ממי שיפגע בעולם התורה. הגיע הזמן לשים על השולחן את שקר הנטל שלהם. הצבא אינו יוצר זהות יהודית. גיוס החובה בא ליצור כור היתוך של הפיכת הצעירים לעבדי המשטר החילוני כמו בקובה וצפון קוריאה, ברית המועצות וסין. אין שום הצדקה מוסרית לגייס אנשים בכפיה, אלא כשאין ברירה. יש הרבה ברירות ביטחוניות אחרות, מגיוס חובה של עבדי המדינה. אסור להיכנס לכור היתוך שמעביר יהודים על דתם. גיוס בנות וחילולי שבת ואווירה של פריצות כגויי הארצות, הוא כפיה אנטי דתית ולא צורך ביטחוני. לכן זה לא ויכוח ביטחוני אלא מלחמת קיום רוחנית.''

וזה מה שיוסי ש' כתב: 

"אני חרדי שגדלתי מצונזר מכל מידע [כידוע..] ולאט לאט, כשהתבגרתי, נפתחתי והבנתי שלא חשוב איפה האדמו"ר יהיה השבת ואיזה שייריים הוא יחלק... התחברתי לאינטרנט בשקט (כי בגלוי יחרימו, יאיימו ויעשו בלאגן לילדיי בתלמודי התורה) ובאמצעותו גיליתי שיש בארץ שלנו תרבות נפלאה באמנות, בתיאטרון ובכל דבר. כמו אדם שלא שתה מים הרבה זמן והוא מגיע לבאר, כך אני קורא, וכל דבר שאיני מבין אני מגגל. כל שיר ב'כוכב נולד' שאני לא מכיר אני בודק מה המילים ולומד, ופשוט נהנה מהעולם העשיר והתרבותי שנפתח בפניי. אבל הכל בשקט... החילונים צריכים להעריך כל יום מחדש את החופש והפתיחות שלהם, שכן אין האור ניכר אלא בהיעדרו.. אשמח מאד שתאשר אותי בפייסבוק.''

שמחתי לאשר אותו, ובתוך כך הרהרתי בדברים שכתב על "בחירה חופשית". בחברה שבה השירות בצבא נהפך מאמצעי הכרחי לערך עליון, הרבה יותר נוח לדקלם סיסמאות כמו "שוויון בנטל" מאשר לרדת לשורש הבעיה - בחירה חופשית ושוויון הזדמנויות. לעסקנים כמו אייכלר קל יותר להיתפס לעניין גיוס בני הישיבות ולהציגו ככפייה אנטי-דתית. הקלישאות בנוסח "העברת יהודים על דתם" מסתירות את תופעת הכפייה הדתית הפנימית, שעולה ממכתבו של יוסי. ההתנגדות של הממסד החרדי ללימודי ליבה, לאינטרנט ולטלוויזיה, אינה שונה מהתנגדות שהביאה לפני 360 שנה לחרם האכזרי שהקהילה היהודית באמסטרדם ורבניה הטילו על ברוך שפינוזה. הפילוסוף המחונן חטא, להשקפתם, בכך שהטיף להחלפת אמונות תפלות וחרדות קמאיות ברציונליזם ובספקנות - מושגים המאיימים על סמכותם של "גדולי התורה". לכן, כפי שכתב פרופסור משה הלברטל במאמר שפירסם בחודש שעבר ב"הארץ", הרבנים לא יסכימו, ובצדק מבחינתם, שמישהו יפקיע את השליטה החינוכית שלהם בהמוני צעירים, ש"יופקרו" לרוחות הרעות הנושבות בחוץ. הזהות החדשה שהציעה הציונות, שגילומה המזוקק עובר בישראל מבעד לשערי הבקו"ם, כוללת סולידריות ושותפות גורל שמאיימת על מורשת "ישראל סבא". 

באופן פרדוכסלי, ההתמקדות התקשורתית והציבורית בסוגיית הגיוס לכול, מקילה על מנהיגי החרדים, מכיוון שהיא פוטרת אותם מדיון רציני בשילובם של החרדים בחברה הישראלית הכללית ובשוק התעסוקה.

המרצה למחשבת ישראל, פילוסופיה ומשפטים, בעצמו יהודי אורתודוכסי, טוען כי בעמדה הזאת יש היגיון פנימי אידאולוגי, והיא מהווה חלופה עמוקה לחיים היהודיים שנוצרו בעקבות המודרניות. ואולם, הוא מצביע על הפגם המוסרי שביסוד ההסתמכות הכלכלית על המדינה, מצד חברה המבקשת לשלול אותה. הוא מוטרד מכך שהשינוי שנוצר באורח החיים החרדי, עקב התלות הכלכלית והמלאכותית במדינה, כתוצאה מהסכמים פוליטיים, מסייע לשלוט בבני הקהילה הגברים. רבבות גברים ונשים דוגמת יוסי שבויים במסגרת שאינה מותירה להם כל פתח יציאה, מאחר שהיא לא הכשירה אותם לחיים מחוץ לקהילה. קשה במיוחד מצבם של אברכים שמבחינת נטייתם וכישוריהם- "התורה אינה אומנותם" 'והם חפצים לצאת ממעגל העוני, הבטלה, והתלות בקהילה ובנשותיהם שנאלצות לפרנס בעצמן משפחות גדולות.   

המספרים מספרים את הסיפור כולו: 

על פי נתונים שפרסם משרד התעשייה והמסחר לשנת 2010, 56% מבין כ-700 אלף החרדים החיים בישראל מצויים מתחת לקו העוני, והם מהווים כ-20% משיעור העניים באוכלוסייה. חלקם של החרדים באוכלוסיה הכללית עומד היום על כ-9%, וצפוי להגיע בשנת 2025 לכ-15-12%. כתוצאה משיתוף הפעולה המתמשך בין הממסד החרדי והחילוני, שיעור התלמידים במסגרות החינוך החרדיות זינק מ-6% בתחילת שנות התשעים ועד ל-20% בשנת 2009. בעוד שנתיים הוא צפוי להגיע ל-22% . שיעור היהודים החרדים בגילאי 20-24 המקדישים את כל זמנם ללימוד עומד בישראל על  85%.  לשם השוואה, בלונדון שיעורם עומד על 36%. לפי נתוני ה OECD- שיעור התעסוקה של גברים חרדים בישראל עומד על 37.4% - ושל הנשים 49.1%, לעומת שיעור ממוצע של 83% ו 62% בהתאמה במדינות החברות בארגון. 

בהרצאה שנשא בכנס של מכון ירושלים לחקר ישראל ב-2008 אמר המומחה לחברה חרדית, פרופסור מנחם פרידמן, כי בסיס קיומה והמשכיותה של החברה החרדית כחברת לומדים תלוי בהיותה של החברה המערבית הסובבת חברת רווחה מודרנית, מפותחת תרבותית וטכנולוגית, ליברלית ופלורליסטית. אך זהו גם עקב האכילס של החברה החרדית: הצלחתה המרשימה לקיים את זהותה הנפרדת כתרבות וכחברה, בד בבד עם פריון גבוה, הצטרפותם של מגזרים חדשים, בעיקר מקרב הציבור המזרחי והדתי –לאומי, והיעדר השכלה כללית - כל אלה מגדילים את צרכיה של החברה החרדית. נטל פרנסתם, הנופל על שכמה של הכלכלה הישראלית, הולך וגדל, ומחבל בכושר התחרות שלה בכפר הגלובלי. 

מצווה גדולה עשו יאיר לפיד ונפתלי בנט בהוצאתו של העסקן אייכלר,  איש חסידות בעלז שזעק  מרה בקטע שצוטט לעיל נגד כוונת הממשלה החדשה לגייס צעירים חרדים לצבא, מהמשחק הפוליטי. עכשיו, אחרי שתפסו עמדות מפתח בממשלה, הם יכולים להעניק משמעות רחבה ורצינית יותר לסיסמת "השוויון בנטל" – וקודם כל להפשיט ממנה את מדי צה"ל. פנקס המילואים חדל זה מכבר לשמש כרטיס כניסה בלעדי לחברה הישראלית. אגב, האם יאיר לפיד, שבילה את שירותו הצבאי במערכת "במחנה" ונפתלי בנט, שסיכן את חייו במבצעי סיירת מטכ"ל, נשאו בנטל שווה? "האח" (על-פי הז'רגון הניו-אייג'י שאימץ בנט בקמפיין הבחירות שלו) יוסי, מעין "ברוך שפינוזה מודרני", החי בחרדה מפני חרמות החברה שאייכלר הוא אחד מנציגיה הבכירים, מחכה לו. וכך גם   אלפים מחבריו.

 "בעונה הראשונה של `the voice` גיליתי שיר מדהים של ליונל ריצ'י בשם Easy` ', כתב לי יוסי בפייסבוק. "יש שם משפט מדהים:

 '`I want to be free to know the things I do are right. כלומר, כדי לשלול משהו צריך לנסות אותו.  הבעיה אצלנו היא שאפילו לא מותרת החירות לנסות. אני מקווה שיום אחד - גם בציבור החרדי איש באמונתו יחיה, ונוכל להשתתף  במשחק הפוליטי והתרבותי. אני מקווה שלא נצטרך ללכת, באופן אוטומטי, כגוש אחד אחרי העסקנים והרבנים, ועוד אני מקווה ליהנות מהחיים,  ככה סתם.''  

 

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ultra-orthodox, sharing the burden, israel

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept