ישראל פולס

הארמית קמה לתחייה בגוש חלב

p
המחבר
בקצרה
מרונים בגליל מכריזים על עצמם כבני הלאום הארמי, ומבקשים הכרה מהמדינה, מספר ג'קי חוגי, ששוחח עם אביו של "הילד הארמי הראשון".

שאדי חלול רישא  מושיב את בנו ארם על ברכיו ומדבר אליו בשפה מוכרת לרוב הישראלים, הגם שמעטים מהם מבינים אותה. הילד מגיב כדרכם של בני שלוש וחצי. שאדי גאה בבכורו. ארם הוא באמת ילד מיוחד. בביתם בכפר ג'ש (גוש חלב), לא הרחק מגבול לבנון, נחשף הפעוט מגיל אפס לשלוש שפות. אביו מדבר אתו ארמית. אמו, שנולדה באוקראינה, מפטפטת עמו ברוסית. סבו וסבתו, הוריו של שאדי, פונים אליו בערבית.

"אני מרוני, שפת אבותיי היא ארמית", מסביר שאדי, "ואני רוצה להחיותה מחדש. במקום להגיד לאחרים שיעשו זאת, החלטתי להחיותה בביתי. אני מדבר איתו בארמית, והוא עונה לי באותה שפה.''

לא חשוב לך שהוא יידע את שפת הרוב, עברית?

"בוודאי, אבל זה יקרה מאליו. הוא הרי גדל בישראל. גם אנגלית הוא ילמד מעצמו כשיגדל. אחיו יעקב בן שמונה חודשים, וגם איתו אנחנו נוהגים כך. עוד כמה שנים הם ידברו ביניהם בארמית.''

הארמית היא השפה השנייה אחרי העברית בכתבי הקודש היהודים. זוהי השפה שבה נכתבה תפילת הקדיש. היא גם שפת התלמוד, והכותב המקראי עושה בה שימוש נכבד, במיוחד בספרי הנביאים עזרא ודניאל. הישראלים שבקיאים בארמית מעטים: בוגרי ישיבות חרדיות, יהודים תימנים או יהודים כורדים, שהביאו את השימוש בה מארצות גלותם.

אבל הארמית אינה רק אחד מנכסי ההיסטוריה היהודית, אלא גם שפת התפילה של הנוצרים המרונים. בשנים האחרונות מתעורר השימוש בה בקרב האוכלוסייה הנוצרית בישראל, רבות הודות לשאדי, עובד הייטק בן 37, שהחליט ללכת עם ההשתייכות הלאומית שלו עד הסוף. שאדי מכהן כיו"ר האגודה הארמית בישראל, ונחשב לרוח החיה בתוכה. הוא גדל בסביבה דוברת ערבית, אבל בניגוד לרוב הנוצרים בישראל, שרואים את עצמם חלק מהציוויליזציה הערבית, הוא בחר להבליט על פניה זהות אחרת.

"הלאום שלי ארמי, אני בן העדה המרונית, והדת שלי נוצרית", הוא אומר לנו. הערבית בפיו היא אמצעי לתקשר ולא יותר. "כמו היהודים במדינות ערב, שדיברו ערבית והתפללו בעברית, או כמו המוסלמים באמריקה, שמדברים אנגלית ומתפללים בשפת הקוראן, כך אני. יש 12 מיליון מרונים בעולם, וכל אחד מדבר בשפת בני המקום. בברזיל, למשל, חיים חמישה מיליון מרונים. הם מדברים פורטוגזית, אבל מתפללים בארמית. כך המרונים בכל העולם. השפה שמאחדת אותם, שפת הליטורגיה והפולחן, היא אחת.''

אתה גר בכפר ערבי, שפת אימך ערבית. אינך רואה את עצמך חלק מהאומה הערבית הגדולה?

"לא. אני חלק מהעם הארמי. אין לנו מדינה, אבל יש לנו שפה והיסטוריה ומורשת.''

בפי המרונים משמש הדיאלקט המערבי של הארמית החדשה, שהגייתו שונה מן הארמית המזרחית, המקובלת בארם נהריים. יש להם כתב יד ייחודי, שהתפתח במשך מאות שנים, אבל הבשיל לצורתו הנוכחית במאה ה-14. לרשות הארמים ברחבי העולם שלוש תחנות טלוויזיה, המשדרות חדשות, בידור וספורט, באמצעות לוויין. שתיים מהן פועלות משבדיה. השלישית, הדוברת ארמית מזרחית, משדרת מהאזור הכורדי בעיראק.

שאדי ואחיו אמיר הקימו לפני כמה שנים בכפרם בית ספר חינם ללימודי ארמית. ילדים בכיתות הנמוכות מגיעים ללמוד את השפה בכנסייה, לרוב בימי שישי. הם קוראים, שרים וכותבים בארמית. יש גם כיתה אחת למבוגרים. האחים חלול אינם מסתפקים בזאת. הם דרשו ממשרד החינוך, וקיבלו, הקצאה של שעות ללימוד המורשת הארמית בבתי הספר בכפר. אחרי שזכו בכך, המשיכו קדימה ויזמו – בסיועם של חברי הכנסת ישראל חסון (מפלגת קדימה) ויריב לוין (הליכוד) - הצעת חוק להכיר במיעוט הארמי בישראל כלאום בפני עצמו, בדומה להכרה בערבים, בצ'רקסים ובדרוזים. ההצעה הובאה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה בכנסת ה-18, אולם נבלמה בידי שרת התרבות לימור לבנת.

"התקווה שלנו שהחוק הזה, לאחר שיאושר, ישמש אור לגויים", הוא אומר. "כלומר, אחרי שאתם תכירו בנו, גם הערבים יכירו בנו ויבינו שהלאום הזה לא נכחד. הארמית היא אימן של הערבית והעברית. כולן שפות שמיות. זה נושא שמקרב את העמים זה לזה.'' 

בישראל חיים יותר מעשרת אלפים מרונים, מהם כאלפיים לוחמים לשעבר בצבא דרום לבנון (צד"ל) ובני משפחותיהם, שגלו לכאן בעקבות נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. שאדי חלול רישא הוא בן למשפחת עקורי ברעם, כפר נוצרי שהיה מרכז לבני העדה המרונית בארץ-ישראל. צה"ל פינה בכוח את תושבי הכפר ב-1948, ביחד עם שכניהם  מאקרית הסמוכה, והדף אותם ללבנון. בתום שבוע הם הורשו לחזור לגוש חלב באופן זמני. הארעיות נמשכה לנצח. חמש שנים אחר כך, מחק צה"ל את בתי הכפר, ולא הותיר לתושבים לאן לחזור. עד היום מסרבות הרשויות לדרישת השיבה שלהם ושל שכניהם מאקרית. בשנים האחרונות, מדי שנה בקיץ, מארגנים צעירי גוש חלב קייטנה לילדי המרונים על חורבות הכפר, בין הכנסייה הישנה שנשתמרה, לבית הכנסת הקדום של ברעם.   

המרונים משתייכים לכנסייה האנטיוכית הארמית המרונית, שמרכזה בלבנון, ומנהיגה הוא הארכיבישוף המרוני בשארה ראעי. למרות שמרכזם הרוחני בארץ הארזים, רובם פזורים ברחבי העולם, על פני חמש יבשות. "לבנון היתה המדינה היחידה בעולם שהמרונים חלמו להפכה עבורם לבית לאומי", אומר חלול רישא. "לעת עתה, הרעיון חמק לנו מבין הידיים, אבל עדיין יש בתוכנו כאלה שחולמים עליו.''

הוא שולף ספר ילדים שכתוב ארמית, ומקריא מתוכו סיפורים לבנו הבכור ארם. ביתו גדוש ספרי לימוד, ספרי קודש ופרסומים שונים הכתובים ארמית, שאותם קיבל מידידים בשבדיה. הוא מציג לנו את ארון הספרים הארמי שברשותו, ומספר על חזונו. "אני שואף להקים בברעם יישוב בפני עצמו, כפיצוי מאוחר על הגירוש. היו לנו שם 12 אלף דונם, שעל רובם קמו ישובים ישראלים. אנחנו מבקשים שלושת אלפים דונם לכל היותר מאדמות הכפר שלנו. נקים שם כפר חדש, שישמר את המורשת הארמית שלנו בארץ. כמו שיש כפרים ערבים, דרוזים וצ'רקסים, מותר שיהיה ישוב ארמי אחד.''

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: maronites, lebanon, israel, galilee, aramaic

ג'קי חוגי הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה''ל. הוא בעל טור בעיתון גלובס, ושימש בעבר ככתב לענייני ערבים של מעריב. חוגי חיבר את הספר ''אלף לילה.קום'' (2011) – בנושא התמורות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות בחברה הערבית המודרנית.  בשנת 2007 זכה בפרס media award of the London Next Century Foundation על פעלו, ובשנת 2008 זכה בפרס בני-ברית על סיקורו את הקהילות היהודיות בעולם הערבי. הוא מתגורר בתל אביב ובעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept