ישראל פולס

כשאין שלום, הצנזורה היא רע הכרחי

p
המחבר
בקצרה
גם אם זה נכון, כותב בן כספית, שישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה קיימת צנזורה צבאית, העובדה היא שישראל היא הדמוקרטיה היחידה שממשיכה להילחם על קיומה.

פרשת "האסיר איקס", הלא הוא סוכן המוסד הישראלי-אוסטרלי בן זיגייר, העלתה מחדש על סדר היום את סוגיית הצנזורה וחופש הביטוי והסיקור העיתונאי בישראל. ובכן, אני לא איש בשורות. ישראל אינה מקום חשוך בו השלטון מנסה למנוע מהציבור מידע חיוני באמצעות הצנזורה הצבאית. כמי שהוצב בניו-יורק על ידי עיתונו למשך 4 שנים, אני יכול לקבוע בפסקנות שלצרכן העיתונים הישראלי הממוצע יש לא פחות, ולפעמים גם הרבה יותר מידע חיוני על מעללי ממשלתו וצבאה, מאשר לצרכנים מקבילים במרבית מדינות המערב. ישראל היא מדינה חופשית, עם תקשורת חודרנית ומשוחררת שסונטת בשלטון לא פחות, וברוב המקרים אפילו הרבה יותר, מאשר ברוב מדינות המערב. אגב, התקשורת בישראל נמצאת היום בעיצומה של מלחמה על חייה, מכיוון שהשלטון מנסה לפגוע בה, להצר את צעדיה, להשתלט עליה ולהשתיק אותה, אבל זו סוגיה אחרת לגמרי שאינה קשורה לצנזורה. אגע בה בסיום המאמר הזה.

כן, יש בישראל צנזורה צבאית, שאין לה חלק מרכזי במה שהתרחש סביב פרשת "הסוכן איקס". בפרשה הזו הוצא צו איסור פרסום על ידי בית המשפט, שקיבל אישוש גם בבית המשפט העליון הישראלי, שהוא גוף עצמאי, רב עוצמה ומקובל בעולם כולו. הצנזורה שיחקה בפרשה הזו תפקיד משני בלבד והצנזורית הצבאית הראשית, תא"ל סימה ואקנין-גיל, סברה שצו איסור הפרסום הגורף גרם יותר נזק מתועלת. היא גם הגנה על חברי הכנסת הישראלים שעמדו במליאת הכנסת והפרו את הצו (מבלי שידעו על קיומו), והודיעה שלפי תפיסתה הם פעלו במסגרת תפקידם ומחויבותם. סמכויות הצנזורה בישראל ממוקדות מאוד ונעשה בהן שימוש מדוד, שקול והגיוני. כעיתונאי שפועל קרוב ל-30 שנה בזירה התקשורתית והביטחונית בישראל אני מביט אחורה, ולא בזעם. היו לי אין ספור קטטות עם הצנזורה אבל בדיעבד, אני לא יכול להצביע על אירועים בהם נפסלו ידיעות או סיפורים שלי באופן דרקוני. ברוב המקרים אפשר להגיע עם הצנזורה על נוסח מוסכם, אפשר להתדיין עם הצנזורה, אפשר לערער על החלטותיה. כמעט אין בישראל עיתונאים שסבורים שהצנזורה עושה להם עוול שיטתי, או משתמשת בעוצמתה שלא לצורך.

ההשוואה בין ישראל לעולם החופשי בהקשרים האלה אינה ראויה. חברי ראובן פדהצור כותב שישראל היא הדמוקרטיה היחידה בה קיימת צנזורה צבאית ונאסר על עיתונאים לפרסם סיפורים עיתונאיים. גם אם זה נכון (זה לא מדויק, כי יש חוקים ותקנות שמביאים לתוצאות דומות באשר לסודות מדינה במדינות רבות אחרות), צריך להוסיף לזה מיד את העובדה הבאה: ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שממשיכה להילחם על קיומה. היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שאויביה מצהירים בגלוי על השאיפה להשמדתה, ואף נוקטים בפעולות לצורך השגת המשימה הזו על בסיס יומי. היא הדמוקרטיה היחידה שעדיין אין לה גבולות, ואולי טוב שכך. כי הקו הירוק, למשל, שהוא הגבול הבינלאומי המוכר של ישראל המפריד אותה מיהודה ושומרון, מרוחק ביזור נתניה מהים התיכון מרחק של כ-13 ק"מ. תארו לעצמכם שרוחבה של ארה"ב היה 9 מייל, בשיאה של המלחמה הקרה, כשברית המועצות אינה משתרעת מעבר לאוקיינוס, אלא מעבר לפינת הרחוב. שבט צופים יכול לחצות את המרחב הזה ולבתר את המדינה היהודית לשניים במאמץ קל.

ישראל מתמודדת עם מאמץ התגרענות איראני, עם בסיסי טרור עוצמתיים ומזויינים בעשרות אלפי רקטות וטילים על הגדר הדרומית ועל הגדר הצפונית שלה, ועם מזרח תיכון בוער סביבה. ולכן, דליפתו של סוד בטחוני מבצעי רגיש בטרם עת יכולה להביא, מבחינת ישראל, לתוצאות בלתי נסבלות. לפני 12 שנה זועזעה ארה"ב, והזדעזע יחד אתה העולם כולו, מהתקפת הטרור על המגדלים התאומים ואתרים נוספים במדינה. התקפה בה נרצחו למעלה מ-3,000 אמריקאים. באותו זמן ממש ניחת על ישראל גל טרור דומה, בו מצאו את מותם כאלף אזרחים ישראלים. יחסית לגודל האוכלוסייה, אלף חללים ישראלים שקולים ל-30 אלף אמריקאים, שזה פי עשרה מנרצחי ה-11 בספטמבר. ובמילים אחרות: התקפות מהסוג הזה מסכנות את עצם קיומה של המדינה היהודית ויכולות לערער את סיכויי הישרדותה בסביבה העוינת והפרועה בה היא שוכנת. חלפו עשרות רבות של שנים מאז הכירו אמריקה ואירופה סוג כזה של איום מקרוב.

ועדיין, לא זכור לי שיש בישראל עיתונאי שישב בבית הסוהר בגלל עבירות צנזורה. עבירות כאלה נסגרות בדרך כלל בקנסות כספיים נסבלים, מה גם שלעיתונאים יש ערכאות ערעור יעילות על החלטת הצנזור הראשי, שיכולות להגיע עד בית המשפט העליון. אגב, לא תמיד היה זה המצב. בתקופות מוקדמות יותר, היה לצנזורה בישראל כוח עודף מיותר. אבל הימים הללו חלפו מזמן. הצנזורה ממשיכה לפעול מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום (1945) שנחקקו על ידי המנדט הבריטי בזמנו, אבל כנפיה קוצצו בהסכמה, ומתחם הפעולה שלה הוגדר במדויק: הצנזורה רשאית לפסול לפירסום ידיעה רק אם היא גורמת לסכנה מוחשית וברורה של ממש לביטחון המדינה, לחיי אדם או ליחסי החוץ של המדינה. לצנזורית הצבאית הראשית סמכות מוחלטת, היא לא כפופה לאיש, כל אירגוני המודיעין וזרועות הביטחון פתוחים בפניה, והיא מנמקת את החלטותיה. כאמור, יש על ההחלטות הללו זכות ערעור. כל עוד לא פרץ שלום של קבע במזרח התיכון, נצטרך כנראה להמשיך לחיות עם הצנזורה, שהיא רע הכרחי ומובן לגמרי לאזרח ישראלי שוחר חיים ובטחון.

ומה עם הטיעון לפיו בעולם פתוח עם אינטרנט חופשי ותוסס לכל, אין טעם בצנזורה? גם הטיעון הזה אינו רלוונטי. הצנזורה לא מצנזרת ידיעות שבאות מבחוץ. לידיעות כאלה אין משקל דומה לאלה המתפרסמות על ידי עתונאים ישראלים הקרובים למערכת הביטחון ולהנהגה הישראלית. כך, למשל, יכול העולם כולו לנקוב במספר ראשי הנפץ הגרעיניים שמחזיקה ישראל (כ-200, על פי פרסומים זרים), במספר טילי ה"יריחו" המיוחס לה, וכו' וכו', אבל רק אם ישראל עצמה תודה בנתונים הללו, היא תיחשף למתקפת פירוז כלל עולמית. העמימות הגרעינית עליה שומרת ישראל היא מדיניות מושכלת, שנקבעה בתיאום עם ארה"ב, ומאפשרת לה להמשיך ללכת עם ולהרגיש בלי. לא כל בלוגר נידח דורש תגובה או צנזורה. עיניהם של אויביה של ישראל נשואות לתקשורת הישראלית. זאת, ועוד: מרבית פסילות הצנזורה באות להגן על לוחמים, על סוכנים, על מבצעים המתקיימים בזמן אמיתי, וחשיפתם עלולה לגרום לנזק מיידי וקטלני.

אין ישראלי שלא יבין את פסילות הצנזורה בשיאו של המו"מ לשחרורו של גלעד שליט, למשל. פרסומים חסרי אחריות בשלבים קריטיים של מו"מ כזה עלולים להביא לטרפודו, וכבר היו דברים מעולם. ואין ישראלי שלא יבין את מדיניות הצנזורה באשר להתקפה על הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור ב-2007. כן, העולם כולו יכול לייחס את ההתקפה הזו לישראל, אבל רק אם ישראל עצמה תיקח עליה אחריות, ייאלץ הנשיא הסורי המושפל והמובס להגיב. כל עוד העמימות נשמרת, יכול גם אסד להתעלם ממה שקרה. אגב, המדיניות הזו הוכיחה את עצמה למעלה מכל צל של ספק. ואם תשאלו מה לגבי ההתקפה האחרונה על שיירת טילי הנ"מ שעשתה דרכה בין סוריה ללבנון? גם כאן, אפשר בהחלט להבין את הפסילה, למרות שבעולם סיקרו את ההתקפה וייחסו אותה לישראל. אין שום סיבה להתנדב ולהעניק לנסראללה ולשלל גורמי הטרור והג'יהאד העולמיים שמתגודדים עכשיו סביב מצבורי הנשק להשמדה המונית שאגרה משפחת אסד, סיבה ליידות חלק מהאמצעים הללו על ישראל.

אבל כאן אנו מגיעים לחלק הקומי של האירוע. כי בשיאה של השתיקה התקשורתית הישראלית, הגיע שר הביטחון הישראלי בכבודו ובעצמו, אהוד ברק, לאירוע מתוקשר באירופה, והודה בפה מלא כי ישראל היא שביצעה את ההתקפה. אגב, בזמנו גם בנימין נתניהו עצמו, כשהיה ראש אופוזיציה, מיהר לאולפן טלוויזיה ישראלי ורמז, בקולו, על זהות התוקפת האלמונית של הכור הגרעיני בדיר א-זור. זוהי הבטן הרכה של הצנזורה בישראל: מחלת הפטפטת של מנהיגיה. נגד אלה, אין לצנזורית הראשית בישראל מה לעשות, חוץ מלהתפלל.

אז למה הידרדרה ישראל בדירוג חופש העיתונות העולמי? לא בגלל הצנזורה. ראשית, כי יש יותר מדי אזורים הנמצאים בתחום אחריותנו שאין אליהם נגישות, בעיקר רצועת עזה. שנית, וחשוב בהרבה, זה מה שמנסה המשטר של בנימין נתניהו לעולל לתקשורת החופשית בישראל במהלך כל הקדנציה החולפת: להמית אותה, להשתיק אותה, להשתלט עליה, להצר את צעדיה. העיתונות המודפסת נמצאת תחת מתקפה עוצמתית של גורם חיצוני ששוטף את מוחם של האזרחים באמצעות חינמון-מטעם שמופץ בתקציב בלתי מוגבל הישר לבתי האזרחים. ערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים עברו השתלטות עויינת של נציגים כוחניים במיוחד מטעם הממשלה. הרדיו הצבאי, שהיה אחד המקומות החופשיים ביותר בישראל, הורד על ברכיו, וחירותו צומצמה. וגם ערוצי הטלוויזיה המסחריים נמצאים תחת לחץ רגולטורי כבד, שכמעט הביא לסגירתו של ערוץ 10, ממובילי הביקורת נגד בנימין נתניהו ורעייתו שרה. זוהי הבעיה האמיתית של הדמוקרטיה בישראל.

 

נמצא ב: syria, state censorship, israel, idf, censorship

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X