ישראל פולס

מרואן מועשר: אם אובמה לא ידבר לעניין, הוא יתקבל בלעג

p
המחבר
בקצרה
בראיון לעקיבא אלדר, ד"ר מרואן מועשר, לשעבר שר החוץ של ירדן ושגרירה הראשון בישראל ,מציע לנשיא ארה"ב להניח תוכנית רצינית על השולחן.

בין הדיווחים על הכוונה להתנעת התהליך המדיני שהנשיא אובמה יביא עמו לירושלים ולרמאללה בביקורו בחודש הבא, בולטת הידיעה שהאורח הבכיר מתכוון לשלוף את יוזמת השלום הערבית. יוזמה זאת מציעה לישראל עסקה פורצת דרך: "תמורת נסיגה מהשטחים שנכבשו על ידה ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים (על בסיס החלטת עצרת האו"ם 194), כל מדינות ערב יכירו בישראל ויכריזו על נורמליזציה ביחסים עמה.

תכנית השלום האזורית המפתיעה, שנודעה בשמה "היוזמה הסעודית", המריאה בסוף 2001, זמן קצר אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר. היו אלה שלושה ימים ששינו את פני הסכסוך באזור. ב-27 במארס 2002 , ערב פסח, רצח מחבל מתאבד מהחמאס 30 ישראלים שהסבו לשולחן הסדר במלון פארק בנתניה. ב-28 במארס אישרה פסגת הליגה הערבית, שהייתה מכונסת בבירות, את יוזמת השלום הערבית. ב-29 במארס החליטה ממשלת שרון על מבצע חומת מגן, שבו כבש צה"ל מחדש את ערי הגדה המערבית. החלטת הליגה הערבית, כמו אימוץ היוזמה בידי ועידת ארגון מדינות האסלאם, שהתקיימה כעבור מספר חדשים בטהרן (איראן נמנעה), נדחקו לשולי החדשות. אישורה מחדש של היוזמה מדי שנה, במפגש הפסגה הערבית- גם לאחר האביב הערבי- מתקבל בישראל בפיהוק.

בדרך לביירות עצרה היזמה בשעתה לנחיתת ביניים בעמאן, שם היא עברה שדרוג ושיפוץ מידיו של ד"ר מרואן מועשר, שהיה אז שר החוץ של ירדן. מי שהיה השגריר הראשון של ארצו בישראל, שם רכש ידידים רבים, עשה לילות כימים בניסוחו של מסמך מתוך כוונה לגשר בין שאיפותיהם של הפלסטינים לבין האינטרסים הביטחוניים של ישראל. מאז הוא קודם לעמדת סגן ראש ממשלה, ואחר כך הרחיק לוושינגטון, שם כיהן כסגן נשיא הבנק העולמי, לפני שמונה לסגן נשיא מכון קרנגי היוקרתי. אבל לאן שלא הגיע, בכל מקום רודפים את מועשר התסכול והצער על גסיסתה של היוזמה, שהוא היה ממולידיה.

בראיון מיוחד לאל מוניטור מדגיש מועשר שחרף התהפוכות בעולם הערבי, לא התהפכה גישתו כלפי היוזמה, אולם, הוא מזהיר כי כשלונה יסמן את קץ הפרדיגמה של "שתי מדינות".

באיזו מידה, אם בכלל, יש תוקף ליוזמת השלום הערבית לאור העובדה שאחדים מהמשטרים שנכחו בלידתה כבר אינם קיימים?

"עד כה הוכחה עמידותה בכך שאף מדינה ערבית לא הסירה את תמיכתה ממנה. אבל היא לא יכולה להיות מונחת על השולחן לעד. ההתקוממויות הערביות שינו את הנוף. מצרים לא תנקוט מדיניות פעילה לקדם את היוזמה. סוריה אינה נמצאת במצב לעשות כן. וחשוב מכל – המנהיג הערבי היחיד שיכול לשמר את הדבק שמהדק את היוזמה, עבדאללה מלך סעודיה, חולה וזקן. זה הזמן להביא להסדר קבע לסכסוך שיהיה מבוסס על יוזמת השלום הערבית. המתנה לנסיבות יותר טובות היא המתנה לשווא. החשש של ישראל שעדיף לה להמתין שהאבק ישקע לפני שהיא פועלת לשלום, משום שהיא נמצאת בסביבה עוינת, תהפוך לנבואה שתגשים עצמה אם לא תהיה תזוזה לעבר השכנת שלום בתוך תקופת זמן קצרה מאד."

האם ניתן ללמוד מהתמיכה ביוזמת השלום הערבית בוועידת הפסגה האסלאמית שנערכה באחרונה בקהיר שהאחים המוסלמים החליטו לאמץ את הגישה הזאת, לרבות נורמליזציה של היחסים עם ישראל?

"אני לא חושב שההנהגה המצרית החדשה תתייצב נגד היוזמה. אף מדינה לא הסירה את תמיכתה ביוזמה עד כה. השאלה אינה אם מדינות ימשכו את תמיכתן, אלא אם הן יפעלו ליישם אותה. עם זאת, אני בספק שמצרים תנקוט עמדה פרו-אקטיבית כלפי יוזמת השלום בעת הזו.”

האם האביב הערבי הפך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ליותר מרכזי, או שמא דחק אותו הצדה?

"אני רואה קשרים רבים בין שני הדברים. האביב הערבי מדגיש את הדחיפות שבהגעה להסכם, לפני שהאירועים יהפכו זאת לבלתי אפשרי. תמיכתה המוצהרת של ארה"ב בשינוי במזרח התיכון, לא תיראה אמינה אם היא תאמר למצרים,לסורים, ללובים, לתימנים או לתוניסאים הכמהים לחירות שהיא תומכת בהם, אבל תאמר לפלסטינאים הכמהים לחירות שהדבר מסובך. במלים אחרות, אם ארצות הברית רוצה מערכת יחסים חדשה עם העולם הערבי בהתבסס על תמיכתה בשינוי דמוקרטי וערכים אמריקניים, תמיכה זו חייבת לכלול גם את הפלסטינים".

אם יוזמת השלום הערבית תיכשל, מה תהיה הגישה הערבית החדשה כלפי ישראל והשאלה הפלסטינית?

"הממשלות החדשות בארצות ערב שעוברות שינוי לא יהיו נוחות כל כך כלפי מדיניות ישראלית בגדה המערבית ובעזה, ויהיו יותר קשובות לרחוב שלהן. אני לא חושב שיבוטלו הסכמי השלום בין ישראל למצרים או בין ישראל לבין ירדן, אבל העולם הערבי יהיה הרבה יותר ביקורתי לגבי ישראל ברמה הרשמית והציבורית."

דומה שהסעודים, שהגישו את היוזמה הערבית לליגה הערבית, מאבדים בה עניין.

"הסעודים התאכזבו מאד כאשר היוזמה לא זכתה לתשומת הלב שהיה ראוי שתקבל, לדעתם, גם בקהילה הבינלאומית - בארה"ב, באיחוד האירופי - או בישראל. הם גם אינם מעוניינים בצעדי ביניים מצטברים שבראייתם רק דחו פתרון לבעיה ואף היקשו על הגעה להסכם, בעוד ישראל שינתה את העובדות בשטח. בהיעדר מאמץ רציני מאד מצדו של הממשל האמריקאי לשכנע את הסעודים ברצינותו – לא לגבי השקת יוזמת שלום חדשה, אלא לגבי תזוזה לעבר פתרון הסכסוך – הם לא ישקיעו בה מאמץ נוסף.”

אתה מאמין שהשלטונות הערביים יכולים לעשות יותר כדי "למכור" את יוזמת השלום הערבית לציבור הישראלי?

"כאשר היוזמה הושקה, נוצר סיכוי לדבר ישירות לציבור הישראלי, אך הוא לא התממש. אני גם מאמין שהממשלה הישראלית באותה עת (תחת שרון) לא הייתה מעוניינת כלל ביוזמה הערבית ולא שיווקה אותה באופן חיובי לציבור שלה. הממשלה הישראלית הנוכחית אפילו לא מעניקה עדיפות להסדר שלום, שלא לדבר על גילוי עניין ביוזמת השלום הערבית.”

האם קיים סיכוי אמיתי להניע משא ומתן ישראלי-פלסטיני באמצעות המכניזם הדו-צדדי הישן, בלא מרכיב אזורי?

"התשובה הקצרה היא 'לא'. לכל צד צרכים שהשני אינו יכול למלא בעצמו. הפלסטינים אינם יכולים לפתור סוגיות נוקבות, כגון ירושלים או פליטים, בלא תמיכה ערבית. הישראלים יטענו שהם זקוקים להסכם לא רק עם הרשות הפלסטינית, אלא גם עם חמאס, עם חיזבאללה ועם סוריה. זה היופי שביוזמת השלום הערבית. היא סיפקה לשני הצדדים את הכיסוי שלו הם זקוקים כדי שהסדר יהיה לא רק אפשרי, אלא אפילו רצוי."

ישנה בישראל קבוצה שמנסה "להחזיק בחיים" את היוזמה הערבית. האם קיימות קבוצות דומות בצד הערבי?

"לא ידוע לי על קבוצה ערבית פעילה. התפיסה השלטת בעולם הערבי, כמו אצל הישראלים, היא שאין פרטנר בצד השני. התחושה היא שהיוזמה הערבית הלכה רחוק מאוד לקראת ישראל בכך שהציעה לה יחסי שלום קולקטיביים עם כל העולם הערבי, ערבויות ביטחויות עם כל מדינות ערב, קץ לסכסוך ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים, אך למרות כל זאת, ישראל אינה מעוניינת בפתרון בר-קיימא לסכסוך. ישנה תחושת ייאוש בצד הערבי שישראל אינה מעוניינת בפתרון בר-קיימא לסכסוך אלא מחפשת פתרון שעונה על צרכיה, אפילו כשהיא מדברת על מדינה פלסטינית "נומינלית", אבל לא עונה על הצרכים של הפלסטינאים."

כיצד אתה רואה את עתידו של המזרח התיכון?

"אם לא יהיה היום ניסיון להגיע לפתרון שתי מדינות, אני רואה תקופה של עשור או שניים של אי שקט ושפיכות דמים. במצב זה הפלסטינים יבחרו בדרך האפשרית היחידה – תביעה לזכויות שוות במדינה שבה הם חיים כיום, קרי ישראל. כל פתרון אחר, כגון שליטה ירדנית על הגדה המערבית ושליטה מצרית בעזה, או וריאציות אחרות הוא, במקרה הטוב, חלום באספמיה. אם לא יהיה פתרון של שתי מדינות, גם היחסים בין ירדן לישראל יידרדרו. אם לא יהיה פתרון של שתי מדינות, היחסים בין ירדן לישראל יוכלו רק להידרדר ויגבירו את תחושותיהם של הירדנים שישראל תנסה לפתור את הסכסוך על חשבונם."

מה היית מציע לאובמה לקראת ביקורו באזור?

"יש לי רק עצה אחת. עליו להצביע, במעשים ולא במלים, על נכונותו לפתוח במאמץ רציני לפתור את הסכסוך בתוך חודשים אחדים – או לא לומר דבר. אם יתעורר הרושם בצד הערבי שהוא פותח בעוד "יוזמת שלום" אינסופית, דבר זה יתקבל לא רק בספקנות, אלא גם בלעג."

 

נמצא ב: the saudi initiative, the arab initiative, obama, marwan muasher, jordan, israel

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X