ישראל פולס

ח"כ ברכה: ערביי ישראל עדיין נוכחים נפקדים

p
המחבר
בקצרה
מנהיג המפלגה הדו-לאומית חד"ש, מספר בראיון מיוחד למזל מועלם מדוע המפלגה הכי חברתית בישראל לא קטפה את פירות המחאה, ומפנה אצבע מאשימה כלפי השלטון והתקשורת: "עושים מאתנו קולקטיב ללא פנים".

עוד הרבה לפני שהנושאים החברתיים הפכו לטרנדיים, חד"ש הייתה שם. כבר עשרות שנים שהמפלגה הכי חברתית בישראל עוסקת בנושאים אלה - אבל בבחירות האחרונות, כשסוף סוף העם דרש צדק חברתי, המפלגה היהודית-ערבית לא השכילה לקטוף את פירות המחאה. משהו התפספס שם: חד"ש סיימה את הבחירות עם ארבעה מנדטים בלבד, בדיוק כמו בכנסת היוצאת.

הסיבה העיקרית לכישלונה של המפלגה הדו-לאומית נעוצה בחוסר יכולתה ליצור זיקה בינה לבין הצעירים - שלקחו חלק פעיל במחאה והזדהו עמה - אך לא עם חד"ש, שנותרה עבורם מפלגה ערבית לאומנית.

בקרב פעילים צעירים יהודים וערבים נשמעה ביקורת על כך שהמפלגה לא השכילה לשלב במקומות ריאליים יהודים נוספים, מלבד ח"כ דב חנין (מקום 3), ולא הוצבה אישה במקום גבוה. כשמדברים על אישה, אגב, אי אפשר שלא לזכור את חברת המפלגה בעבר תמר גוז'נסקי, שהייתה מחוקקת סוציאליסטית יוצאת דופן ואחראית לעשרות חוקים שעברו בכנסת בתחומי זכויות האדם, זכויות העובד, זכויות האשה וזכויות הילד.

ביקורת פנימית נשמעה גם כלפי יו"ר המפלגה, הח"כ הוותיק מוחמד ברכה, על ניהול קמפיין שמרני שהתמקד בעיקר בציבור הערבי - שגם אותו חד"ש, כמו שאר המפלגות הערביות, לא סחפה.

כשאני שואלת את ח"כ ברכה האם אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר הערבי אינם אלא כישלון אישי, ודווקא משום שהוא נחשב לאחד מחברי הכנסת החברתיים, הוא ממהר להעביר את מלוא האחריות לכך על "השלטון הישראלי, שיוצר במכוון ייאוש אצל האזרחים הערבים מהפוליטיקה, וגורם להם לחשוב שההשתתפות בבחירות מיותרת". לטענתו, השיטה הזאת, בעצם, מביאה לכך שהייצוג הפרלמנטרי של הערבים מנותב לפעילות שאמורה לתת מענה לשירותים שהמדינה אמורה לספק להם ממילא. "מדירים אותנו מהשיח החברתי", הוא מסביר, "אנחנו מוזמנים להתראיין בכלי התקשורת רק כשיש פיגוע, ועל הצעות החוק החברתיות שלנו לא שומעים, או שהממשלה מתנגדת להן. באחת הפעמים השר בני בגין עלה לדוכן להציג את עמדת הממשלה בנוגע להצעת חוק שלי והרעיף שבחים על נחיצותה, אבל בסוף אמר שהממשלה החליטה להתנגד... זה מחזה שגור בפרלמנט של מדינת ישראל".

ברכה מעלה דוגמה נוספת: "הגשתי הצעת חוק שאוסרת על מכירת אלכוהול בפיצוציות אחרי 11 בלילה. ואכן, החוק עבר, אבל רק אחרי שהממשלה עשתה הכול שההצעה שתאושר תהיה זו שהעלה המשרד לביטחון פנים".

אתה טוען שהממשלה, באופן מכוון, מונעת מהח"כים הערבים לייצג את הציבור שלהם, ומונעת מהם להגיע להישגים ולקבל עליהם קרדיט?

"אני קורא לזה הדרה. אני טוען שהשלטון בישראל רוצה את האזרחים הערבים כמקבלי שירותים באופן אינדיווידואלי, לא כקבוצה. המדינה לא מכירה בערבים כמיעוט לאומי, כקולקטיב. ויש לכך הרבה דוגמאות. הבולטת שבהן היא האלימות הגוברת במגזר הערבי. אנו דורשים מהמדינה לטפל בבעיה, זהו תפקידה, אבל דברים לא נעשים. יש תחושה של העלמת עין מהנשק שמציף את הישובים שלנו, ואי רצון של המשטרה לפענח תיקים. בטירה, למשל, נרצחו עשרות אנשים בשנים האחרונות, אבל אף מקרה לא פוענח. כשאתה נוכח אילו מאמצים השקיעו במטרה למגר את הפשע בנתניה, אתה מבין שיש כאן הבדל גדול. הרי אם הדברים היו קשורים לביטחון המדינה, הם היו מפוענחים בתוך שעות''.

ולך כח"כ ותיק, כראש מפלגה, אין יכולת להשפיע?

"כחבר כנסת אני יכול להתריע ולהציע הצעות חוק. אני למשל מאוד פעיל במסגרות קהילתיות, אבל בשביל להילחם בתופעה הזאת צריך מדינה, והמדינה לא נמצאת שם.

יבואו ויגידו לי שזה חלק מתיאוריית קונספירציה - שמדינת ישראל רוצה שיהיה פשע ביישובים הערבים, ואני אומר שנטל ההוכחה שאין הדבר כך חל על המדינה.

מדינת ישראל מעדיפה שהציבור הערבי כציבור מופלה שסובל ממצוקות חברתיות ומחסור בדיור, יתעסק בעצמו ובסכסוכים בתוכו ולא יתפנה למערכה העיקרית – הלאומית".

ח"כ ברכה מפנה אצבע מאשימה לגבי מצבו של המגזר הערבי - לא רק כלפי "השלטון". "אני חושב שגם התקשורת אחראית למצבנו, כי היא מתייחסת אלינו כאל ח"כים שקופים. ישבתי שנים בוועדת הכספים, היו לי יוזמות חשובות, אבל לא זכיתי לחשיפה בעניינים האלה. לכן אני טוען שהתקשורת והשלטון מנסים להפיץ תמונות שלנו ללא תווי פנים".

ומה החלק שלכם, חברי הכנסת הערבים, בכך?

"חד"ש לא התחזקה, זאת עובדה. צריך לבחון את השאלה מדוע אנחנו לא מצליחים לחדור יותר לציבור היהודי. הרי יש בקרב היהודים רבים שחושבים כמונו אבל הם לא מגיעים אלינו. אני לא מתכחש לכך, שחלק לא מבוטל מזה תלוי גם בנו, אנחנו נבדוק את זה".

איך הצלחתם לפספס את המחאה החברתית?

"אין ספק שיש משהו מאוד מעיק ומקומם בעובדה שהמחאה החברתית, שהיינו פעילים מאוד בהנהגתה, לא הביאה לנו קולות. גם מעמד הביניים, נראה, נגוע בלא מעט גזענות – אני יודע שאולי זו הכללה, אבל אם אני מסתכל לאן הלכו הקולות של מעמד הביניים, אני לא יכול שלא לחשוב ככה".

ליאיר לפיד?

''יאיר לפיד היה סוס טרויאני של הימין בתוך מחנה השמאל. הוא אסף את זליגת הקולות, ולמעשה יום-יומיים לאחרי הבחירות כבר עבד בתיאום עם נתניהו. מסמנים את לפיד כאיש מרכז– ואני טוען שאם זה נכון, אז המרכז הפוליטי בישראל יכול להיחשב לימין קיצוני בכל מקום אחר בעולם".

למרות זאת, מציין ח"כ ברכה שהוא מעט אופטימי ביחס לחברי הכנסת החדשים, "שמצמצמים את המובהקות של הימין הקיצוני בכנסת".

גם לגבי ביקורו הצפוי של אובמה אתה אופטימי?

אנחנו למודי אכזבות מממשל אובמה, שבנאומו באוניברסיטת קהיר בתחילת הקדנציה הראשונה שלו נשמע כאיש בשורה, אך מאז אנחנו אוכלים חצץ ממנו. אין לי הרבה אמון בממשל האמריקני לדורותיו, ואני מקווה שעכשיו בלחץ 'האביב הערבי', דברים ישתנו".

יש לך עצה בשבילו?

''קודם כל, להכיר במדינת פלסטין כחברה מלאה באו"ם. זה מייצר תשתית אחרת לכל התהליך המדיני. במצב כזה לא ידובר עוד על שטחים במחלוקת, אלא על מדינה תחת כיבוש, ואז המו"מ יתנהל סביב השאלה כיצד לסיים את הכיבוש, ובפני נתניהו תעמוד השאלה האם יש תשתית פרלמנטרית להתקדם בכיוון הזה, או ללכת לבחירות.

אם נתניהו ירצה ללכת בכיוון הזה, יהיה לו רוב, יחד עם יש עתיד ומפלגת עבודה, וגם אנחנו נהיה בתמונה".

נתניהו מסוגל?

אני מבדיל בין שני נתניהו: האידאולוג הימני הקיצוני, שהוא אף קיצוני יותר ממפלגתו, והאופורטוניסט, שעל מנת לשמור על השלטון יעשה הרבה דברים - כולל תהליך מדיני".

גם לבני מצטרפת לממשלת נתניהו – נראה כמו התחלה של משהו חיובי?

"מה שציפי לבני עשתה זה אופורטוניזם טהור. זה סוג של שרידות פוליטית במובן הנמוך".

היו לך הרבה מפגשים ושיחות עם אבו מאזן, כולל בחודשים האחרונים. האם הצלחת להבין ממנו מדוע לא קיבל את הצעתו הנדיבה של אהוד אולמרט?

"היו לי גם שיחות עם אולמרט עצמו, ומשניהם שמעתי שההסכם היה מאוד קרוב, והמחלוקת נסובה סביב האחוזים של חילופי השטחים. לעומת אולמרט, שהלך בכיוון הנכון, ממשלת נתניהו רוצה תהליך, אבל בלי שלום. הישראלים תוקפים אותו ומנסים לצייר אותו כפקיד שמחכה למשכורת מממשלת ישראל, וממשיכים בהתנחלויות ובמצור על עזה, והאמריקאים מתנערים מהעניין הפלסטיני.

צריך להבין שאבו מאזן נמצא במשוואה בלתי אפשרית לחלוטין. צריך כוחות נפש רבים כדי להמשיך ולעמוד בראש העם הפלסטיני, אבל הוא אדם מאוד פיקח. הוא באמת רוצה להתקדם לפתרון של מדינה פלסטינית בגבולות 67''.

 

 

 

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: tzipi livni, palestine, netanyahu, knesset, israel, elections, benjamin netanyahu

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept