ערביי ישראל: המציאות – והריאליטי

תוכניות הריאליטי הפכו למקום היחיד כמעט בתקשורת שבו הציבור היהודי נחשף לשכניו הערבים. רק שם הם מוצגים כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, כמי שיש להם כאן מקום וזכויות.

al-monitor .

נושאים מכוסים

tv, songs, reality, israel

ינו 16, 2013

מרבית היהודים החיים בישראל אינם מכירים את ערבייה. עשרים אחוזים מאזרחי ישראל נתפסים על ידי יותר ויותר אזרחים יהודים כמי שאינם זכאים לזכויות. התפיסה ההולכת ומשתרשת היא שערביי ישראל הם אינם חלק מן המרקם החברתי, שיש לפנות אותם, להדיר אותם, לשלול מהם את אזרחותם. מחקרים רבים שנעשים בקרב תלמידי תיכון מראים שמרבית תלמידי התיכון היהודים בישראל חושבים שערבים אינם זכאים לקבל טיפול רפואי.

הגזענות והשנאה כלפי אזרחי ישראל הערבים נשענות לא רק על בורות, אלא גם על הכעס שקיים בקרב הציבור היהודי כלפי נציגי המגזר הערבי בכנסת. פעולות ההזדהות של אותם נציגים עם הפלסטינים מאירות ציבור שלם באור של חוסר הזדהות עם מדינת ישראל וערכיה. בסקרים שנערכים לקראת הבחירות למפלגות הערביות אין שם, סופרים אותן כגוש אחד, "המפלגות הערביות". אפילו ועדת המדרוג, שמודדת רייטינג של תוכניות טלוויזיה, מחלקת את המדידה ל "צפייה בקרב משקי בית יהודים" ו "כלל האוכלוסייה".

התקשורת הישראלית מפנה זרקור לעבר הציבור הערבי רק כאשר מדובר במקרי אלימות, פשע, או שיתוף פעולה עם האויב. לערבים הרבה יותר קשה להתארח בתוכניות אירוח לא על תקן "ערבים" , אלא על תקן משפטנים, רופאים ומהנדסים, על אף שבקרב אזרחי ישראל הערבים יש רופאים בכירים ומרצים באוניברסיטה בכל תחומי החיים. אנחנו לא רואים ערבים, לא שומעים אותם, אנחנו לא נחשפים אליהם. אף אחד לא יודע שגלריית האמנות באום אל פאחם היא אחת הטובות בארץ, שכן מרבית הישראלים היהודים כלל לא מקשרים ערבים עם אמנות פלסטית.

המקומות היחידים שבהם ניתן לראות ערבים ולהתחבר אליהם באופן רגשי הפכו להיות תוכניות הריאליטי. מאחר שהתוכניות הללו מתיימרות להציג את הפסיפס האנושי הישראלי ולתת ביטוי לכלל גווני האוכלוסיה - לעולם ילוהק ערבי כחלק מהקאסט. כאשר יש ערבי בנבחרת יש גם סיכוי לעימותים או, לחילופין, לסיפורים אנושיים ומרגשים. כך הפך הריאליטי למקום היחיד בתקשורת בו ניתן להיחשף לערבים.

זה התחיל מ "פרויקט Y", תוכנית הריאליטי הראשונה ששודרה בישראל, בה ניצח פיראס חורי, צעיר ישראלי ערבי. נצחונו נתפס בישראל כביטוי של פלורליזם וקבלת האחר. התוכנית שודרה לפני יותר מעשר שנים, מאז זרמו הרבה מים עכורים של שנאה ועוינות בישראל. אולם כוחו של הריאליטי כמציג פנים ערביות אחרות רק התחזק.

ב-2006 היתה זאת ניראל קאראתנג'י, צעירה מוסלמית מחיפה, שהשתתפה בריאליטי "הדוגמניות". הציבור הישראלי נחשף לבחורה יפיפה ואמיצה, שהצטלמה בבגד ים ובבגדים חשופים ושברה מוסכמות. המתמודדות האחרות אמנם סלדו ממנה, בין היתר בשל מוצאה, אולם הציבור הישראלי הצביע בעבורה, והיא ניצחה בתוכנית. היא היתה בחירת השופטים, אבל כן, גם בחירת הקהל.

לפני כשנתיים נכנסה לבית האח הגדול פוטנה ג'אבר, מסעדנית מיפו. ג'אבר הפכה לסלבריטאית מבוקשת בתוכניות אירוח ובישול, והעבירה מסר אחר לחלוטין על מעמדה של האישה הערבייה מזה שמושרש כל כך בתפיסה היהודית ישראלית. בתוכנית "כוכב נולד", שהפכה בשנים האחרונות למדורת השבט הישראלית, ונתפסה כאחת התוכניות שעיצבו והשפיעו על החברה הישראלית, התמודדה ואף הגיעה למקום התשיעי מרים טוקאן, מכפר אעבלין. טוקאן ביצעה קלאסיקות ישראליות במבטא ערבי וסחפה את השופטים והקהל. שוב, צעירה ערביה, יפה, מוכשרת שמבצעת שירים שהם נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית באופן אחר, מפקיעה אותן ממקומן הטבעי. וזה עבר. ואנשים אהבו את זה.

אבל אין ספק שמי שמביאה היום למסך את הציבור הערבי, כפי שלא מוכר לרבים מהיהודים היא סלמה פיומי מכפר קאסם, שמשתתפת בתוכנית "מאסטר שף". פיומי, בעלת תואר שני, אחות במקצועה, מוסלמית דתייה חובשת חיג'אב, היא אחת מכוכבות הריאליטי המרשימות שנראו על המסך כבר שנים. היא נראית ערבייה, אבל מלבד המראה אי אפשר בכלל לקטלג אותה: עברית עשירה וקולחת, הומור עצמי, יפה, משכילה ומבשלת נהדר, החומר ממנו עשויים כוכבי ריאליטי.

וכך, אל מול אותם משתתפי ריאליטי שבהם פוגש הציבור הישראלי היהודי יום יום, מתנפצים סטריאוטיפים. לפתע הדמון הופך אנושי, חינני, אמיתי. יש לו פנים ומילים ועיניים. ויש לו דעה ותפיסת עולם והרבה מאוד כאריזמה. והוא אחד מאתנו. אנחנו מזדהים אתו, שמחים בשמחתו, כואבים את כאביו. הנה סלמה מתחבקת עם המודחת הטרייה, הנה היא מסתבכת עם הכנת הדג ברוטב שמנת. הנה בן אדם שחש את מה שאנחנו חשים, שמרגיש וגורם לנו להרגיש.

הריאליטי הישראלי הפך להיות המקום היחיד כמעט בתקשורת שבו אנחנו פוגשים ערבים, והם מוצגים ונתפסים כחלק אינטגראלי מהחברה הישראלית, כמי שיש להם כאן מקום וזכויות. למרבה הצער, מסתבר שהפורמט הכי בעייתי מבחינת כבוד האדם הוא הפורמט היחיד שמכבד את ערביי ישראל, ומאפשר להם להיות חלק מהחברה הישראלית על כל גווניה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020